האירוע המעניין ביותר של השבוע לא היה יום הזיכרון המאולתר שארגנה התקשורת סביב פטירתו של בנציון נתניהו. גם לא ההתפטרות של ציפי לבני, לא הדוח האחרון של לינדנשטראוס ואפילו לא קדחת הבחירות שהכניסה את הח"כים למרוץ עכברים תזזיתי שיסתיים אי-שם בספטמבר. כל אלו רעשו אומנם בחתימה תקשורתית גבוהה אבל חידשו מעט מאוד. האירוע המהפכני, היוצא דופן והמרתק באמת התרחש בראשון בערב בירושלים. סביר למדי שלא שמעתם עליו כי הוא חמק כמעט לחלוטין מתחת לרדאר התקשורתי. מה שקרה שם הוא שלראשונה התקבצה סוללה מרשימה ומכובדת של משפטנים, עורכי דין, נציגי הממשלה, שופטים ואישי ציבור, כדי לנסות ולקדם פתרון עומק ממשי לבעיה הקשה שגוזלת כל כך הרבה זמן ומשאבים מהמערכת הפוליטית: בעיית ההתיישבות. או ליתר דיוק, בעיית התשתית המשפטית הרעועה שחונקת את ההתיישבות. לנוכחים היה ברור שאי-אפשר להמשיך עוד עם מעגל הכשל של עתירות-בג"צים-עמדת הפרקליטות-לחצים תקשורתיים-הריסות, וצריך פעם אחת לשבת ולחשוב על פתרון עומק. ההצעות שהועלו שם היו מהפכניות, יצירתיות, פורצות גבולות ויוצאות דופן. מבחינה משפטית ופורמלית מדובר בלא פחות ממטמורפוזה, משינוי צורה מוחלט של כל הפרדיגמות ותבניות החשיבה המקובלות. קו החשיבה של המשתתפים לא הסתפק ביציאה מהקופסה אלא הותיר אותה מחוץ לדלת והתעלם ממנה לגמרי. לרגעים נדמה שהדוברים נחושים להמציא את הגלגל מחדש מאין ואפס, אבל החידוש הגדול הוא שלראשונה יצאו הדברים לא מפיהם של פעילים פוליטיים קיצוניים סהרוריים, אלא כעמדה מנומקת של אקדמאים ואנשי ציבור בעלי שם. והואיל ומדובר בקו מחשבה ניסיוני ומהפכני נעתרתי לבקשתם ובשלב זה אצטט אותם שלא לייחוס.