גלי המהפכות הערביות והפלת השליטים עדיין לא הביאו את האביב המיוחל. במקום הפריחה האביבית, יש רק קוצים של קיץ לוהט.
במצרים, המדינה הערבית הגדולה, יש אנרכיה וכאוס: קיפאון בצמיחה הכלכלית, ירידת רזרבות של מטבע זר ב-65 אחוז, התיירות המפרנסת 15 מיליון מצרים מקרטעת, משקיעים זרים מושכים את פקדונותיהם מן הבנקים במצרים ומקפיאים את תוכניות ההשקעה שלהם. המועצה הצבאית העליונה נאבקת על-מנת למנוע אלימות של הרחוב. המצב כה חמור, עד שזו נאלצה להעביר כוחות מתעלת סואץ לבירה על-מנת להשליט בה חוק וסדר.
גם מדינות אחרות שחוו את הפלת משטריהן סובלות מאי-יציבות, טרור ומשברים כלכליים. זהו המצב בתימן, תוניסיה ולוב, ולמותר לדבר על סוריה, שבה מתחולל רצח עם. לדברי ראש ממשלת אלג'יריה אחמד אויחיא, האביב הערבי הוא המבול שהורס את לוב, מטביע את עירק בדם, מחלק את סודן ומרסק את מצרים.
בגלל האביב הערבי נרשמה עליה של 20 אחוז במספר מבקשי מקלט מדיני במדינות התעשייתיות. על-פי הפרסומים של נציבות הפליטים של האו"ם, נרשמו בשנה החולפת 441 אלף מבקשי מקלט מדיני לעומת 380 אלף בשנה שלפניה.
"האיסלאם הוא הפתרון"
קיימים מספר גורמים המסבירים את כשלון האביב הערבי:
- העדר אלטרנטיבה - המורדים אכן הצליחו להפיל שליטים ומשטרים, אך נכשלו בהבאת שליטים טובים יותר במקומם. אומנם הסיסמה "העם רוצה להפיל את המשטר" עשתה את שלה, אבל מה הלאה?
לשליטים החדשים אין סדר יום כלכלי-חברתי. לא זו בלבד שאינם מבצעים תוכנית כלשהי, אלא שזו כלל אינה קיימת באמתחתם. המשבר הכלכלי רק החריף, והיעדר פת-הלחם הוא הפתיל המצית מהפכות, כפי שהיה במהפכה הצרפתית והרוסית. מהטמה גנדי נתן ביטוי לחשיבותו של הגורם הכלכלי בחיי העמים, בעת שהוכרז על עצמאותה של הודו בסוף 1948: "אני מנהיג אומה של עירומים ורעבים. האורז בשביל העם שלי חשוב יותר מן החירות".
- זיוף הדמוקרטיה - סיסמאות המורדים ביטאו שאיפה עזה לחירות ולדמוקרטיה, בנוסף על הזעקה על המחסור והעוני.
בחלק ממדינות המהפכה התקיימו בחירות דמוקרטיות, אך הדמוקרטיה התבטאה אך ורק בקלפי ולא בשום מקום אחר, ודאי לא בדפוס המשטר שעתיד לקום כתוצאה מאותן בחירות. התנהלותם של "האחים המוסלמים" ושל הסלפים מזכירה את זו של המפלגה הנאצית בגרמניה של ראשית שנות ה-1930'. זו זכתה ברוב של למעלה מ-33 אחוז בבחירות דמוקרטיות, שבאמצעותן התמנה היטלר לקאנצלר, ואחר כך ניפץ את המפלגה הליברלית של ויימאר, סילק את שאר המפלגות והשליט משטר טוטליטרי בכל תחומי החיים. המועמד לנשיאות מטעם "האחים המוסלמים" במצרים, חייראת אלשאטר, השיב ללא היסוס לשאלה, מהו היעד הסופי של שלטון "האחים המוסלמים": להנהיג את ההלכה המוסלמית.
לפני כחודשיים הלך לעולמו המנהיג הרוחני של הקופטים במצרים, באבא שנודה. ראש הפרלמנט המצרי, שבו יש ל"אחים המוסלמים" ולסלפים רוב של 72 אחוזים, ביקש מן החברים לעמוד דקת דומייה לזכרו. בתגובה, עזבו צירי הסלפים את האולם. התנהגותם היא ברוח דבריו של המנהיג הרוחני מוחמד מהדי עאקיף, שעמד בראש "האחים המוסלמים" בבחירות לפרלמנט המצרי שנערכו ב-2005 בלחצו של הנשיא האמריקני
ג'ורג' בוש, שבהם הצליחה תנועתו להכניס אליו 88 צירים: "הדמוקרטיה בשבילנו היא כמו כפכפים: אנו נועלים אותם, מגיעים לבית המרחץ ומשליכים אותם".
- היעדר רפורמה - שינוי פוליטי המתבטא בהפלת המשטר הקיים וסילוק אנשיו אינו מבטיח ישועה. נדרשים סדר יום, ורפורמות בנות ביצוע. אף מהפכה לא סיפקה מיד את הסחורה. ואם מתייחסים למדינות ערב, אפשר ללמוד ממה שהתרחש בעירק לאחר סילוק המשטר המלוכני ב-1958. הצמיחה הכלכלית שלה קיוו המוני הפלאחים העניים, לא אירעה, וזאת למרות היותה של ארץ הנהריים משופעת באדמה פורייה, מים ונפט. סיבת הכישלון של הרפורמה החקלאית המיוחלת נעוצה בהיעדר תוכנית שהייתה אמורה להכשיר דור של אלפי טכנאים שיעלו את מי הפרת והחידקל אל האדמות הפוריות באופן מווסת ומבוקר.
היסטוריה זו חוזרת על עצמה כיום. הכוחות האיסלאמיסטיים שעלו לשלטון במצרים ובמדינות ערב אחרות הם חסרי ניסיון בתחום השלטון הפנימי, ביחסי חוץ ובתכנון רפורמות כלכליות. אך גרוע מכך. נראה כי גם בעתיד לא תהיינה להם תוכניות כלשהן להבראת המדינה ולהמשך ניהולה התקין. יש להם רק סיסמה אחת שבה הם מנופפים: "האיסלאם הוא הפתרון". לכן אין פלא שהם כושלים במבחן המציאות, או כפי שניסח זאת כלכלן מצרי: "שיראו לנו איך הסיסמה הזאת יכולה למחוק חוב של מצרים המגיע ל-40 מיליארד דולר".
כך, במקום להתמסר לסדר יום רציני של שיקום הכלכלה ההרוסה, "האחים המוסלמים" והסלפים מפגינים אלימות, מפירים סדר וקוראים לחיסולו של ראש המועצה הצבאית העליונה, גנרל מוחמד טנטאווי.
יש אפוא להעמיד את הכוחות האיסלאמיסטיים למבחן - לתת להם לשלוט, כדי שיחשפו לעיני כל את דרכם ההרסנית ואת כשלונם החרוץ. הם הרי שואפים לקבל את תפקיד הנשיאות, לאחר שישתלטו על שני בתי הנבחרים ועל הממשלה שתקום. יש לתת להם את מבוקשם - שיראו לעם איך "האיסלאם הוא הפתרון".
