פוליטיקה מבוססת, פעמים רבות, על אמוציות אישיות ורק לעתים רחוקות היא תולדה של שיקולי היגיון צרוף. מן הטעם הזה נראה כי כל מי שמעריך שהעסקה הפוליטית שרקחו
בנימין נתניהו ו
שאול מופז תרחיק את מועד הבחירות בישראל עד אל אמצע 2013 - עלול למצוא את עצמו במרכזה של הפתעה גמורה, כאשר יסתבר לו שממשלת נתניהו/מופז לא תוציא את ימיה.
סימנים גלויים להפתעה כבר מתחילים לצוף אל פני השטח: ארבעה חברי כנסת מקדימה שוקלים פרישה; בכירים בקדימה פועלים במטרה לבטל את "חוק מופז" שבמסגרתו ניתן לשמונה ח"כים לפרוש ממפלגת האם שלהם ולהקים סיעה נפרדת; במרכז הליכוד הופתע בנימין נתניהו לגלות כי "הפייגלינים" שלו נמצאים בעיצומו של תהליך השתלטות על סדר היום הפוליטי של הליכוד ועל רשימת המועמדים לכנסת של מפלגת השלטון. סימנים אחרים עדיין לא צצו אבל הם כבר מבעבעים כמו בועות העולות מן המים בסיר הניצב על האש הלוהטת והעומדים לרתוח.
ארבעה יעדים הציבה לעצמה הקואליציה המורחבת היושבת סביב שולחן ה
ממשלה ואף הקציבה פרק זמן קבוע למימוש חלק מההתחייבויות: חקיקת חוק חדש שלפיו יהיה שוויון בנטל בין חילונים חרדים וערבים; שינוי שיטת הממשל כדי להשיג משילות תקינה; עקיפת פסיקת בג"צ המחייבת פינוי
מתנחלים שבתיהם הוקמו על קרקע ערבית פרטית; חידוש המו"מ להסדר עם הפלשתינים. אבל מה שלא נקבע בהסכם המופת הקואליציוני הזה הוא: מה יקרה אם לא יושגו היעדים החשובים לכאורה האלה.
להלן תרחיש למה שעלול להתחולל מאחורי הקלעים של הקלחת הפוליטית ולגרום לכך שמערכת מפלגתית חדשה ושונה תנהל את חיי מדינת ישראל:
- תשעה חברי קדימה פורשים מן המפלגה ומקימים סיעה עצמאית. בראש הסיעה ניצב רוני בר-און מי שהיה שר האוצר בממשלת אולמרט. אין זה סוד שבר-און איננו אוהב (בלשון המעטה) את ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם איננו מחסידי מופז כיוון שתמך בציפי לבני. לשם מה דרושים תשעה? כדי שבר-און יוכל לתבוע ולקבל את המעמד של ראש האופוזיציה, במקום שלי יחימוביץ' המייצגת רק 8 ח"כים. בר-און שפיו יודע להפיק מרגליות תוקפניות "יעשה את המוות" לממשלת נתניהו/מופז וישתדל כמיטב יכולתו להציג אתה במערומיה. במצב זה ממשלת נתניהו לא תכלול 94 ח"כים אלא 85 בלבד.
- כאשר יובא לדיון הנוסח החדש של חוק טל ויהיו בו תנאי "שוויון" שלא יתאימו לחרדים - יפרשו מן הממשלה הסיעות החרדיות הגדולות, קרי: ש"ס ויהדות התורה. סה"כ - 16מנדטים. במצב זה ממשלת נתניהו לא תכלול 85 ח"כים אלא 69 בלבד והיא תהיה נתונה לחסדיו של ראש מפלגת "ישראל ביתנו" אביגדור ליברמן (15 מנדטים) שברצונו יוכל להפיל את הממשלה וברצונו ימשיך לשמור על שלמותה.
- מתוך כל הפרסומים על אודות המאבק בין פרקליטות המדינה לבין היועץ המשפטי לממשלה בשאלת אופן מימוש המלצת המשטרה להעמיד לדין את אביגדור ליברמן, עולות שתי אפשרויות סבירות. האחת: יוגש כתב אישום מתון יחסית. השנייה: תושג עסקת טיעון. בכל אחת מן האופציות האלה יוכל ליברמן להמשיך לכהן כחבר כנסת אך לא יוכל להיות שר בממשלה.
- ליברמן הכריז לא מכבר כי הסתיימה מחויבותו לשלמות הקואליציה על-רקע ההצעה לחקיקת חוק טל החדש. עד כה לא השמיע יו"ר "ישראל ביתנו" כל הודעה המשנה את עמדתו. אבל ברגע שייאלץ לפרוש מתפקיד שר החוץ סביר להניח כי יעדיף להפריד כוחות בין מפלגתו לבין הממשלה. במצב זה ממשלת נתניהו לא תכלול 69 ח"כים אלא 54 בלבד. המשמעות של סיטואציה כזו: הליכה לבחירות.
- לתרחיש שתואר כאן יש תוספת שאסור להתעלם ממנה ואולי היא המשמעותית ביותר: היערכות הליכוד בראשות נתניהו לקראת הבחירות, תוך מאבק כוחני חסר פשרות שינהלו תומכי פייגלין לקביעת המועמדים לכנסת, במטרה להציג רשימה שבה חלק משמעותי מהמיועדים לכנסת יהיו "פייגלינים" ומתנחלים חרדים. בסיטואציה כזו ייאלץ הליכוד להתמודד במרוץ הבחירות כמפלגה בעלת תדמית ימנית-קיצונית ולא כמפלגת ימין-מרכז. השאלה היסודית שאיתה ייאלץ להתמודד ראש הממשלה בנימין נתניהו נוכח התפתחות שכזו תהיה: האם ראוי שאני, בנימין נתניהו, אעמוד בראש מפלגה קיצונית שכזו שסיכוייה להמשיך בשלטון לא ודאיים ויכולת התפקוד והשליטה שלי בה - גם אם תצליח להרכיב את הממשלה הבאה - מוטלת בספק.
לדעתי התשובה לשאלה זו ברורה: נתניהו יודיע שהוא פורש מן הכנסת וכמובן מראשות הליכוד, וילך שוב לעשות לביתו. הוא יוכל לעסוק בהיסטוריה שכל כך אהובה עליו וימשיך להיות מרצה מבוקש, בתמורה כספית הולמת, בכל רחבי העולם.
