יואל צור, מנכ"ל החברה, שהקימה את שכונת האולפנה, מודה ברגע של גילוי לב, ששכונת האולפנה נבנתה על אדמות, שרכישתן לא הוסדרה. מצער, שרגע גילוי הלב היה בתחנת המשטרה.
יואל צור, מוותיקי בית אל, לא היה מעז להתחיל במיזם של בנייה, הכולל עשרות דירות, בתל אביב או בחיפה לפני שהיה לו כל האישורים המתאימים, כולל הוכחת בעלות על הקרקע. וכל אישורי הבנייה.
יואל צור לא היה מעז להתחיל במיזם של בנייה, הכולל עשרות דירות ברעננה או בבאר שבע לפני שהיה מסדיר בכל הועדות את ההוכחה, שהוא אינו בונה על קרקע פרטית, השייכת לאנשים אחרים ובידיו כל האישורים.
בעוד לגבי
דני דנון ומירי רגב ברור, שכל הליכי הבנייה בבית אל נעשו על-פי כל דרישות החוק בהקפדה רבה,יואל צור, מי שניהל את החברה לפיתוח קריית הישיבות בבית אל מנפיק לנו גרסאות אחרות.
לגבי אחת החלקות הגדולות הציג יואל צור גרסאות שונות - החל מטענה, שהבנייה עליה נעשתה בטעות, ועד לטענה שמעמד הקרקע לא היה ידוע לו, ובאמירת אגב ציין שנאמר לו, כי העסקה תושלם בסגנון הישראלי הידוע - "אין בעיות", "הכל יהיה בסדר" .
הַדִּין וְהַדַיָּן, הנשמר בהליכי הבנייה מצד אחד של הקו הירוק, פוסח לחלוטין על צד אחר של הקו הירוק, בבית אל. יואל צור הודה,
שלא היו ברשותו מסמכים המעידים על רכישת הקרקע, ולמרות זאת החל בבנייה בשכונת האולפנה בבית אל.
במשטרת ישראל מודה יואל צור, שלא היו בידיו חוזי קנייה על קרקע המוגדרת כחלקה מספר 39. תמוה גם שיואל צור המעיד במשטרה, באופן מפתיע השיב שלוש פעמים שהוא "שכח" מי עמד בראש ארגון "אמנה", הארגון "שהעניק" לו את הקרקע . הוא "שכח", מי היה המזכ"ל של ארגון "אמנה".
מיותר לציין, שמזכ"ל "אמנה" זו דמות אגדית, העונה לשם זמביש, חנן חבר, בולדוזר של עשייה בכל פינה בשומרון וביהודה, ועושה את מלאכתו באמונה רבה, על-פי השקפת עולמו בתחושת שליחות אידאית. בעדותו במשטרה העיד חנן חבר - "אני לא זוכר כאשר התחילו לבנות על הקרקע, והאם שאלו אותי בכלל על תחילת הבנייה."
לתחושת האין דִּין ואין דַּיָּן מתוספת שאלה בעלת מטען מוסרי וערכי, כשמדובר בחברה "לפיתוח קריית הישיבה בית אל". מדוע חברה, המחזיקה בעשרים וארבע דירות בשכונה, נמצאת בבעלות חברה פרטית, הרשומה לא בישראל, אלא היא רשומה באיי מרשל - מדינה המאפשרת בתחומה חברות אנונימיות ... המשמשות בעיקר מקלט מס.
בדיקת
עיתון הארץ מגלה כי הבעלים של החברה היא חברה באיי מרשל, בשם "הוללינד הולדיננט". תמוה הוא שאת הישיבה בבית אל ניהל במשך מספר שנים מי שהיום יו"ר האיחוד הלאומי, חבר הכנסת
יעקב כץ.
מוזר שחברי כנסת, המדברים באמונה רבה על בנייה בכל רחבי ארץ ישראל, נזקקים לחברת כספים, הבונה בשומרון, שהיא תהיה רשומה באיי מרשל ולא במדינת ישראל.
מוזר, שלישיבה אותה ניהל יעקב כץ יש מטרייה פיננסית של חברה הרשומה באיי מרשל. על-פי חוקי איי מרשל שמות בעלי החברה חסויים. הרשויות באיי מרשל אינן מטילות מגבלות על מבנה החברה. הבעלים יכולים להיות גם תושבי חוץ. החברות אינן נדרשות לשלם מסים על פעילותן.
בבית אל לית דִּין ולית דַּיָּן כלפי פלשתינים, גם לית דִּין ולית דַּיָּן במישור הערכי המוסרי היהודי. מצד אחד רוממות לשון על קדושת ארץ ישראל, מצד שני מציבים שתי רגלים פיננסיות באיי מרשל.
למרות אלפי הקילומטרים החוצצים בין ישראל לאיי מרשל, אי-אפשר שלא לחוש בצחנה, המגיעה עד לכאן היא בבחינת סכנה לציבור. אינני מצפה, מחברת הכנסת קירשנבאום, שתעלה הצעה דחופה לסדר היום של הכנסת להפסיק מייד את התעלול של חברות ישראליות, הרשומות באיי מרשל, ומרכזות את פעילותן בבנייה ביהודה ובשומרון.
לסיום, מאחר שחבטתי במישור הפוליטי ביואל צור, אני חש חובה מוסרית להביע את כאבי לנוכח המחיר היקר, ששילם מר יואל צור, שאשתו איטה ובנו אפרים נרצחו בפיגוע ירי של מחבלים סמוך לבית אל . מעבר לכל חילוקי דעות פוליטיים אני מבקש להביע את תנחומי תוך הוקעה של מעשה בלתי אנושי שבוצע על-ידי מחבלים.
