מצעד השוטים
ושוב גדשו המונים חסרי-דעת את הכיכרות, והפגינו בעד, או נגד , או נגד הבעד, או בעד הנגד ... בטיפשותם חשבו, שהם מפגינים בעד צדק חברתי (שאף אחד אינו יודע מה זה, וכל נוכל מצייר זאת אחרת), וצעדו כאווזים לצליליה של תקשורת מלבה, שיחצנה את חידוש מהומות הקיץ.
רע לחיות במדינה זו, שחומסת את אזרחיה ודואגת רק לעשיריה, שמשמנים את גדולי המדינה ואת בכירי פקידיה (עיינו בסוגיה איפה נוחתים הבכירים אחרי פרישתם ...).
והייתי נוטה להאמין לשטויות, אלמלא הסתיים הדיווח בקול ישראל (ובוודאי במקומות אחרים גם כן) באזכור, כי בכל העולם הפגינו במוצאי-שבת האחרונה למען אותו עניין - במלאת שנה למהומות הקיץ הקודם.
כנראה, אותה היד ה"נעלמה" של אויבי ישראל, שארגנה ומימנה את המהומות בקיץ הקודם, עומדת גם מאחורי המהומות הבאות עלינו לטובה.
"היילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו?" תמה הנביא (עמוס ג', ג').
מעניין מה היה חושב ולדימיר איליץ' לנין על אותם השוטים, שנקהלו שוב לכיכרותינו מבלי לרצות לדעת למען מי הם נקהלים. ואיני מזלזל לרגע במכאובים ובצרות, שמנחיתה החונטה השלטת על הטיפשים, שמתיימרים להיות ריבון במדינה מסכנה זו.
מפריעים לאמבולנסים
ידידי האמריקני החליט לבלות את חופשתו בארץ, ולאות הערכה לאירוח הנהדר בביתו בפרברי ואשינגטון הבירה, השאלתי לו את מכוניתי. הסברתי, שהנהיגה בארץ שונה לחלוטין ממה שהתרגל בצפון וירג'יניה, ואפילו העליתי כמה הסברים על הכתב.
"זו בדיחה", הגיבה אשתו, "זה לא יכול להיות".
"הלוואי", השבתי.
בעייתו לא הסתכמה בכך, שניידת משטרה אמריקנית מדליקה את אורותיה הכחולים-אדומים, כשהשוטרים מתכוונים לעוצרך, ואילו כאן זו שגרה ...
"זה הרבה יותר נורא ממה שכתבת", סיכמו את נהיגתם בארץ.
נזכרתי בביקורם כששמעתי על התאונה בכפר-סבא בין כבאית לבין מכונית פרטית; וזה הדליק לי זיכרון כואב: לפני כמה חודשים פינו באמבולנס קרוב. נסעתי אחריהם לבית-החולים "מאיר" בכפר-סבא, והזדעזעתי לראות כיצד הפעיל נהג האמבולנס את הסירנה, שלא השפיעה על-אף נהג לפנות לו דרך.
"אצלנו, אם תחסום אמבולנס - זה ייגמר במעצר", אמר לי תייר, שאירחתי לפני שנים.
ואצלנו - זו שגרה.
כל אימת שאמבולנס מריע לשווא בסירנה לידי, ואין מפנים לו דרך, אני מאחל בכל לבי לנהג החוסם, שייתקע באמבולנס מאחורי ישראלי, שאינו מוכן לתת לאמבולנס להגיע במהירות ליעדו.
חכמים על חשבון אחרים
כיוון שחלומם להפוך את המדינה למדינת כל-אזרחיה וכשל על-ידי הילודה הגבוהה במיוחד של היהודים, השתמשו הצדיקים בתחבולה: מייבאים ארצה עשרות אלפי מהגרים מאפריקה - כאילו פליטים - ומשכנים אותם הרחק מבתיהם, בדרום תל אביב, בערד, באילת ובמקומות אחרים, הרחק מעיניהם של היבואנים טובי-הלב ויפי-הנפש.
כרגיל, מישהו צריך לשלם על גחמות הצדיקים. חס וחלילה יקימו להם בשכונותיהם גיטו של אנסים ושל פורעי-חוק. לשם כך יש אזורים נחשלים, שצריכים לעבוד עבור הצדיקים.
עד שהצרעת תיגע במעונם.
ואז ניווכח עד כמה יפי-נפש הפשיסטים השמאלניים, או שמא, כתמיד, הם חכמים על חשבון אחרים מדלת-העם.
חגיגות
אחרי שהסבירו לנו, שאין צורך ללמוד את ספר יהושע - כיוון שהוא עוסק בכיבושים - ושיקצו את גבורת אנשי מצדה וא תעוזת לוחמי בר-כוכבא (וגם קצת את יוסף טרומפלדור), נותרו השמאלנים ללא חגים.
בצר להם, החליטו לחגוג ברוב-עם ובכבוד גדול את הנכבה.
אפילו בשיח' מוניס הכבושה (שהיהודים מחללים את זכרה, וקוראים לה, רמת-אביב) ציינו את האסון הנורא, שהמיטו הכובשים היהודיים על הערבים.
סריגה
בדרכך אל הנכדים, סיימי לסרוג, ונוחי היטב, נושאת המתנות.
חג בלבן
בשבועות נולד ונפטר דוד המלך, הג'ינג'י המפורסם, שבגללו רצח דואג האדומי, "אביר הרועים אשר לשאול" את אבותיי בנוב, עיר הכוהנים, והחריבה (שמואל א', כ"א-כ"ב). כיוון שדוד נולד בשבועות, נוהגים לקרוא בחג את מגלת רות, המספרת את ייחוסו לרות המואבייה.
שבועות הנו הרֶגל השני, שבו מילא כל יהודי את חובתו להיראות בירושלים.
ובנוסף, זה חג הקציר, עצֶרת, סוף לספירת העומר, חג מתן תורה, חג הביכורים וחג החלב.
ומצאתי
באתר דין על מנהג יפה בחג השבועות: "כתב הרמ"א: 'ונוהגים לשטוח עשבים בבית-הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה'. ופירש המשנה ברורה: 'שהיו שם עשבים סביב הר סיני' ... הרי שמדובר במנהג קדום עוד מתקופת בית המקדש. החידושי הרי"ם ועוד ספרים כתבו טעם נוסף לדבר, שעשבים גדלים הרי על שפת הנהר, לרמז שביום זה, חג השבועות, הניחו את משה ביאור והוא ניצל בזכות התורה.
"המגן אברהם מביא מנהג נוסף, שמעמידים אילנות בבית-הכנסת ובבתים, איזכור לכך שבעצרת נידונים על פירות האילן ועלינו להתפלל עליהם. הגר"א מווילנא זצ"ל ביטל מנהג זה, בהסבירו שהגויים נוהגים להעמיד אילנות בחגיהם ויש בכך משום חוקות הגויים. ומסתבר שהגר"א ביטל רק את מנהג העמדת האילנות, אך לא אסר לשטוח עשבים ופרחים בבתים ובבתי-הכנסת ... אך בישיבות הליטאיות ובבתי-הכנסת של ה'פרושים' בירושלים לא תלו בכלל פרחים, עשבים ואילנות.
"המהרי"ל, גדול כותבי מנהגי אשכנז, כותב שמנהג ישראל לעטר את התורה בוורדים ושושנים, לאור דברי חכמינו שבשעת מתן תורה התמלא העולם כולו בריח משכר של בשמים, והיפה ללב כתב שמעטרים את התורה בשושנים לרמז על הפרק בתהילים, 'למנצח על שושנים', הנאמר על תלמידי חכמים הנאים במעשיהם הטובים כשושנים".
שבועות הנו גם חג בכורי. מזל טוב, חמוד, חג שמח, נעים וטעים!
