חודשים ארוכים מתחננים תושבי דרום תל אביב על נפשם ומתריעים שחייהם הפכו בלתי נסבלים בשל אלפי הפולשים שהתנחלו בשכונתם, המאיימים על ביטחונם האישי, על רכושם ועל שלום בנותיהם. תחינותיהם נופלות על אוזניים אטומות של ממשלה מופקרת שאינה סופרת אותם.
אולם, בעוד הממשלה אטומה לשוועתם ומעצימה את המחדל הלאומי, יש בקרבנו יהודים רחמנים בני רחמנים, יפי נפש וחסידי אומות העולם, המתגוררים הרחק מדרום תל אביב, המבינים דווקא לנפשם של המסתננים/פולשים האומללים, מסייעים ומעודדים את המשך התנחלותם בשכונות הדרומיות. כך נוהגים אלה שלא שמעו את האמירה "עניי עירך קודמים". עבורם עניי אפריקה עדיפים על מצוקותיהם של תושבי דרום תל אביב, שאינם מעיזים לחלום להתגורר באותן השכונות בהן מתגוררים חסידי האפריקנים.
ברוב ביזיון וקצף הפלישה נמשכת כשמהגרי העבודה מובלים באוטובוסים הממומנים בכספי משלמי המיסים היישר מדרום המדינה לדרום תל אביב. והבשורה למחפשי העבודה באפריקה היא כי אי שם בצפון קיימת מדינה הקרויה ישראל בה תבוא הגאולה למצוקותיהם. והם נוהרים בהמוניהם, ומקבלי ההחלטות ממשיכים בגמגומים ובהבטחות סרק, אולם לא לעולם חוסן. עד לאותו יום השבוע בו החליטו התושבים כי לא נותרה להם ברירה אלא לצאת לרחובות ולדבר בשפת הכוח, שהיא השפה היחידה המובנת לממשלה שהפקירה אותם. ואכן הפלא ופלא, בתוך שעות ספורות הוחלט לתגבר את כוח המשטרה בשכונה כולל לוחמי מג"ב. השר לביטחון הפנים
יצחק אהרונוביץ' הציע לירות במסתננים בקליעי גומי ולהפעיל עליהם אמצעים אלימים כדי למנוע את פלישתם לישראל. גם היועץ המשפטי וינשטיין התעורר לפתע והגיש חוות דעת משפטית כי ניתן לגרש את הסודנים מישראל.
ולמרבית הצער, לאזרחי ישראל ובעיקר לילדינו, הומחש שוב שנבחרנו מבינים רק את שפת הכוח כמה חבל...
