המבחן המשולש של הברכה המשולשת

תיבה קטנה היא "ברכה", צנועה, כמעט שגרתית אך אדם משתאה לגלות עד מה מלא תוכה משמעויות שונות ומגוונות ומעוררות פליאה. יש ברכה היורדת ממרום בחינת "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל..." (בראשית פרק מ"ט,כ"ה). הנביא באלגוריה ציורית שופעת אומר עליה "בְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹותִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג',י'). ברכה היא אפוא מתת חסד מגבוה. אבל יש ברכה העולה היושב במרומים מן הארץ אל כגון "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח',י') והנה ברכה היא גם תפילת הודיה. משרש אחד ב.ר.ך, נאגרה כביכול בשמים בריכה בה נקווית כל הטובה העולה על גדותיה וגולשת אל הארץ, ומאותו שורש, ב.ר.ך, נוצרה כריעת הברך, הירידה על ברכי ההשתחוויה כדי להביע בהכנעה הכרת תודה לגומל חסדים טובים עם ברואיו, המצמיח להם חיטים, והעושה להם זיקים ברקיע, והנותן קשת של שבועת שלום ופיוס בענן אחרי המבול שלא מחל על ה "רק רע כל היום". יש ברכה שכולה חומר, שאפילו אחים בני אב אחד ובני אם אחת נאבקים בלי עכבות לזכות בה, זה במחיר "...צוּדָה לִּי צָיִד,וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת"( בראשית כ"ז ג'-ד'), וכנגדו אחיו החובר לאימו היודעת טיבו של הכוח, של העושר, של השלטון, והתובעת את אלה בעבור בנה האהוב במחיר "... שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹובִים ...וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ" (בראשית כ"ז,ט'-י'). יש והברכה כמעט מידרדרת להיות מחוללת. דוד לוחם בעמלקים שכבשו את צקלג וחגגו שם על השלל הגדול אשר בזזו, כולל שלל נשים וילדים. הוא מכה אותם, והכתוב מספר "וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה' " (שמואל א', ל',כ"ו). אי-אפשר כמעט להאמין, כי תאוות ההתענגות על רכוש ועל יצריות משולחת רסן תכונה "ברכה", וכמיהה רוחנית אצילה הבאה לכלל ביטוי בפסוק "יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ" (ירמיהו ל"א,כ"ב) המנבא כי ירושלים תהיה "הַר הַקֹּדֶשׁ", בירת מלכות האלוהים, והארץ כולה שתאמץ את המוסר ואת המשפט תהיה "נְוֵה צֶדֶק"- תיקרא אף היא ברכה. יש אפוא ברכה שמתנתה היא ברכה, הברכה עצמה, ויש מתנה המתחזית כברכה ומסווה עצמה בשם "ברכה". שלמה במלכותו אמר שכמותה, "טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר" (משלי כ"ח,ו'), ואותו שלמה בזקנתו אמר עליה בקהלת "יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה',י"ב).

ברכות תפילה והודיה

ברכות התפילה וההודיה שאדם אומר למטה כתובות אמת. אפילו לימד עצמו להגות אותן מצוות אנשים מלומדה ופיו הוגה וליבו שותק, מטבע שלהן אמת לאמיתה. אדם מברך על אילנות יפים שנבראו לשמח בהם לב בני האדם כולם, והם אכן יפים ומשמחים. אדם מברך על כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא המתגלה באיתני הטבע, ואפילו הוא סומך בקרבו על כוחו שלו יותר מאשר על הגבורה, הגבורה היא גבורה. אדם מברך על הרעה מעין הטובה ואומר שהחיינו על ההתחדשות ודיין אמת על המוות, ואפילו אין הוא יכול להעלות על דעתו כלל מה היא מיתה, הדיין הוא דיין והאמת היא אמת. אבל הברכות הבאות ממרום צריכות בחינה. בעל ספר החינוך אומר על מצוות עשה ת"ל "ממידותיו ברוך הוא שהוא רב חסד והוא חפץ בטובת בריותיו ורוצה להיותן ראויים וזכאים לקבל טובה מאתו, וזה באמת משלמותו ברוך הוא, כי לא יקרא שלם בטובה רק מי שהוא מטיב לאחרים זולתו, אין ספק בזה לכל בן דעת". הטוב האמיתי הוא הענקת טובה אמיתית לזולת. האהבה האמיתית היא הרצון הטהור להעניק אך טוב לאהוב. ברכת שמים נמדדת על-פי הטובה השלמה שהיא מביאה.

הפרדוקס הגדול שבברכות

אבל לא כל משאלות הלב שאדם שואל והוא נענע כביכול, הן לטובה. הוא שואל ממון,נענע, מתעשר, חייו הופכים תעלה צרה אל התעשרות נוספת, אל הבלי עודפי הצרכים שהוא לא צריך להם, אל חמדת ההתרועעות עם אנשים המענגים עיתותיו לשעה, ומעט מעט הוא מגלה כי מה שחשב שבה לברכה נתהפך לקללה. המלך שלמה באמצע ימיו מתחנן "שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי" (משלי ל',ח'). מה שהיה נראה כברכה לא עומד תמיד במבחן הזמן כברכה, והחכם לומד לבקש רק את לחם חוקו, וללכת רק בדרך הישר האחת ולא ב "דְּרָכַיִם" כי בין שתי נקודות, בין האדם לבין האלוהים שתוארו הוא ברוך מבורך יש דרך ישרה רק אחת, ואם יש שתיים או יותר, כולן דְבַר כָּזָב. זה הפרדוקס הגדול שבברכות. האמורות לעלות מן הארץ לשמים אינן צריכות בדיקה אפילו אם הן צריכות כוונה. אבל הברכות הנראות כיורדות מן השמים כולן צריכות בדיקה שמא אינן אלא קללה המוסווית כברכה. כולן לבד מן הברכה המשולשת בתורה "יְבָרֶכְךָ יה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ ויחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". (במדבר ו',כ"ד-כ"ו). הן נענות לצורך האישי הפרטי רב העוצמה של האדם לחסות בצל ברכה שאין עימה אלא ברכה בלבד המעידה כי הוא אהוב, כי הוא נחשב, כי הוא ידוע בשמו וכל ברכה בה מתברכים הקהלים הגדולים של האומה או של האנושות היא ברכה הנאמרת לו בלשון יחיד, יְבָרֶכְךָ ,יִשְׁמְרֶךָ, פָּנָיו אֵלֶיך, יחֻנֶּךָּ, לְךָ שָׁלוֹם. אין בברכה הזאת לא גמול, לא ממון, לא פרי עץ השדה, לא משמני הארץ, רק שלום. אף על-פי שהכוהנים מצטווים לעלות אל הדוכן לברך את העם - לא הם מברכים. הם מורי ההלכה. הם מנהיגיה הרוחניים של האומה. הם לובשים צדק. הם שמים את שמו של הקדב"ה בלב האומה. המברך הוא האלוהים עצמו, "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" (במדבר ו', כ"ז) . זה המבחן של הברכה המשולשת, הגמול שלה הוא שלום, היא פרטית מצד המקבל, היא אישית מצד המברך.