אני מעדיף לחכות קצת ולא לכתוב מיד. הדחף הראשוני הוא לכתוב מיד על אודות הרצח הנוראי של גדי ויכמן. גדי, אב לשניים בן 36, נרצח בדקירות בבאר שבע לאחר שהעיר לחבורת נערים על הרעש שהקימו בשעת ליל. הדיון עכשיו הוא: האם אותו נער, עדן אוחיון שמו, רצח או הרג? זה כבר לא משנה לילדה שאין לה אבא. אבא שלה רצה בסך-הכל שתישן בשקט ולא ידע שהיום, ילדים מושפעים מיותר מדי תוכניות טלוויזיה. למה שנער יסתובב עם סכין בכיס? וגם אם עדן הותקף ראשון על-ידי גדי ורק התגונן, למה הוא צריך להשתמש בסכין?
"מדובר בכבוד", מסבירים לי בני נוער, ושאלתי כבר, ואני שוב שואל: איזה כבוד? מה זה הכבוד הזה שכולם מדברים עליו? האם לגרום לשכונה שלמה שלא לישון כי יש כאן מסיבת אלכוהול מתחת לבלוק, זה הכבוד? האם אדם מבוגר שפונה לקבוצת צעירים ועלול לסכן את חייו, זו פגיעה בכבוד? האם ילדה אחת שמבלה עם קבוצת נערים שתויה, זה מוסיף לה כבוד?
על ספסל הנאשמים עם כיפה גדולה
אני מחכה עם הטור שלי עוד כמה ימים עד שיתבהרו השאלות. הרוצח נלכד ופתאום מגלים שהוא חובש כיפה שחורה גדולה. למה בדיוק אנשים שיושבים בכלא חובשים כיפה לראשם? האם הם חושבים שזה יעשה איזה רושם על השופט? ואם כן, לא כדאי שמישהו יגדיר את הכללים אחרת?
גדולי המחזירים בתשובה לא עשו את מה שעושה ספסל אחד מעץ. אחרת, איך אפשר להסביר שיש כל כך הרבה אנשים שרק מתיישבים עליו וכבר הם חובשים כיפה גדולה? בלי שבתות חיזוק, בלי סמינר ובלי מרצים. רק יושבים וכבר מתחזקים. אני חושב שצריך לפתוח חצר לספסל הזה.
אולי הגיע הזמן שמישהו מהשב"ס יוריד להם את הכיפה הזו? ואם זה לא חוקי, לפחות שיתנו להם כיפות כאלו עם כיתוב של השב"ס.
רשימה ארוכה של נרצחים
אבל לא רק זה מטריד אותי. רק באותו סוף שבוע נרצח ביריות צעיר בן 24 ביישוב הבדואי ערוער, מזרחית לבירת הנגב, במהלך סכסוך בין משפחות. בבת-ים נרצח ביום שישי לפנות בוקר גבר הנתון במעצר בית. הרוצח הגיע אל דירתו של האיש בקומה הראשונה וירה בו. בנצרת נדקר למוות צעיר בן 19 ברחוב, ובשבת בבוקר נפצע קשה צעיר בן 24 מיריות בשכונת רמת אליהו בראשון לציון.
אני מחכה עם הטור שלי כדי לראות האם החברה שלנו עשתה משהו עם עצמה והתחילה קצת להירגע.
לא עובר יותר משבוע וכבר אנחנו מתבשרים שאורגיל מואטי בן ה-17 נדקר בחזהו למוות בגן ציבורי ברחובות. מעט מוקדם יותר אלמוני ירה בגבר בן 58 באשקלון.
חמישה ימים אחרי רצח גדי ויכמן בבאר-שבע, שוב מקרה דקירה ברחוב סמוך: אישה בת 29 פונתה במצב קשה לבית החולים סורוקה בעיר, אחרי שנדקרה כמה פעמים.
כמה מקרי תקיפה נגד נשים התרחשו באחרונה? כמה מקרי אלימות כבר קרו כאן? אני כותב את הטור שלי ושומע תוך כדי הכתיבה על אישה שנרצחה על-ידי בעלה בבאר שבע. המדינה שלנו מתפוררת. יש אנשי תקשורת שלא יאהבו את זה. הם כבר טענו באוזניי שאומנם המצב חמור אבל לא צריך להפריז ולא צריך להגזים.
בני נוער משועממים וחסרי מעש
אני מחכה עם הטור שלי קצת כדי לראות מה קורה עם הנוער שלנו, אחרי השיחות והשיעורים בבית הספר, לעידוד ולחיזוק הסובלנות אצלם. אני מגלה את התוצאות בליל שבת.
אני נתקל בזה כל הזמן, במיוחד בחופשים ובחודשי הקיץ שבהם אין בית ספר ולבני הנוער אין תעסוקה. הם מתגודדים בפארקים, מצוידים באלכוהול ובנרגילה, ועושים רעש. הם מרגישים שיש להם יד חופשית לעשות כל דבר, כמו לזרוק בקבוק בירה על מכונית, לשרוט מכוניות ולצעוק בקולי קולות. גם כשהמשטרה מגיעה למקום, הנערים הללו לא ממהרים לעזוב. ברגע שהם רואים את הניידת הם נכנסים לבניינים הסמוכים, מחכים שהמשטרה תעזוב, ואז חוזרים לפארק וממשיכים בשלהם.
זה מוביל למסקנה עגומה של פחד וחוסר מעורבות. כפי שאמר אדם מבוגר מבאר שבע: "זה לא משנה אם זה ביום או בלילה. במקום שיש בו התקהלות של צעירים - עדיף לא להתקרב. בני הנוער של היום חסרי רסן וצריך לחשוב פעמיים אם בכלל להעיר להם על משהו".
מבוגרים מפחדים מילדים. עצוב.