המורשת הטורקית כלפי הכופרים
ממשלת טורקיה הנפיקה כתבי אישום כלפי קציני צה"ל הכוללים אישומים ברצח ודרישה להטיל עליהם עונשי מאסר-עולם. זאת על-רקע אירועי המאווי מרמרה - אונייה טורקית שנשאה פעילי טרור לעזרת חמאסטן-עזה. בקרב שהתפתח בין חיילים ישראלים לבין פעילי הטרור נהרגו תשעה פעילי טרור והעשירי נפגע קשה. זהו הרקע לזעם הטורקי, נוכח המוטיבציה האיסלאמיסטית של הממשל הטורקי הנבחר, וחוסר מוכנותה של טורקיה לפתור את המשבר, כדאי לבדוק את נוהגה של המדינה הטורקית כלפי לא-מוסלמים בטורקיה עצמה.
הנרי מורגנטאו היה שגריר ארצות-הברית באימפריה העותומנית בשנים 1916-1913. סיפורו האישי פורסם ב-1918 ומגלה את קצה הקרחון של השמדת הנוצרים שחיו תחת השלטון הטורקי. חשוב לציין כי הנרי מורגנטאו היה יהודי, ולכן ידע לראות את הדברים מנקודת מבט של בן העם הנרדף וחסר הכוח, הגם שהיה נציגה של מעצמה שהכריעה את הכף במלחמת העולם. בנו, הנרי מורגנטאו הבן, היה שר האוצר בממשלתו של פ.ד.רווזוולט, ובשלהי מלחמת העולם השנייה דחק קשות ברוזוולט לפעול להצלת שארית הפליטה של יהודי אירופה.
להלן קטעים רלוונטיים מספרו של הנרי מורגנטאו האב.
"ביוני 1913 הגיעו היחסים בין יוון לטורקיה לנקודת המשבר.
היוונים שלטו על שני איים בים האגאי שמשמעותם שלטון על הגישה מן הים לסמירנה, היא איזמיר, ומרבית האוכלוסיה והכלכלה של חוף אסיה הקטנה היו יווניים מקדמת דנא. סמירנה כונתה בפי הטורקים 'איזמיר הכופרת' בשל הרכב האוכלוסיה שהיה מעיקרו יווני-נוצרי. אהדתם של היוונים ליוון לא הייתה מוטלת בספק.
"הברית הגרמנית-טורקית: לגרמניה היו תוכניות מאוד ברורות לגבי אסיה הקטנה. כל עוד היה שטח זה יווני, ברור שהוא הגביל את תוכניות ההתפשטות של גרמניה למפרץ הפרסי. כל בר-בי-רב בהיסטוריה הפאן-גרמנית מכיר את השיטות שגרמניה נוקטת באוכלוסיות שאינן נוחות לה: גירוש. מדיניות ההתפשטות של הקייזר תמיד כללה הזזה אלימה של אוכלוסיות גדולות, כאילו היו אלו עדרי בקר. הביטוי המזוויע ביותר של המדיניות אירע בארמניה. טורקיה החלה לנקוט שיטות דומות מאוד כלפי אזרחיה היווניים באסיה הקטנה. הגנרל הגרמני אוסדום התוודה באוזנַי כי גרמניה דחקה בטורקיה לגרש את היוונים ממחוזות החוף. מבחינת הגרמנים, השיקול היה צבאי גרידא. האם כך מבחינת הטורקים, תלאאת ומרעיו (הטורקים הצעירים) - איני בטוח.
"האירועים הללו קדמו לשחיטת הארמנים. נציגי השלטון הטורקי הסתערו על היוונים, נהגו בהם כעדרים והוליכו אותם בכפייה לעבר האוניות. הכל בחיפזון ותוך התעלמות מנסיבות אישיות וממסגרת משפחתית. הכוונה הייתה לשלח אותם לאיים שהיו בשליטת היוונים. למותר לציין כי היוונים מחו נגד טיפול זה, ובעקבות זה נערכו בהם שחיטות מפה ומשם, במיוחד בפוקה, שבה נרצחו היוונים בסיטונות. רשמית, הממשלה החרימה כל דבר נוצרי, אך לא נגעו ביהודים שנתפסו תמיד כיותר ידידותיים מאשר הנוצרים.
"חרה לי מאוד לראות את היחס ליוונים. לא ידעתי שהגרמנים הם אלה שדחקו לבצע את הגירושים ההמוניים, וראיתי בהם ביטוי טיפוסי של זעם ועליונות טורקיים. את תלאאת היכרתי היטב, והוא דן עמי בכל ההיבטים של היחסים הבינלאומיים. התנגדתי נמרצות ליחס ליוונים, אמרתי לו שיחס כזה יוצר רושם רע ביותר, וכי הוא ישפיע על האינטרסים האמריקניים. תלאאת הסביר לי את המדיניות הלאומית: כל אותם גופים אתניים קשרו קשר נגד השלטון הטורקי, ובשל שנאתם של האוכלוסיות המקומיות, איבדה האימפריה מחוז אחרי מחוז - את מחוז יוון, מחוז סרביה, מחוז רומניה, בולגריה, בוסניה-הרצגובינה, מצרים וטריפולי. כך, האימפריה כמעט ונעלמה. מה שנשאר מטורקיה חייב להישאר בידה, וזאת דרך גירושן של כל אותן ישויות זרות. 'טורקיה לטורקים' הוא הרעיון המדריך את תלאאת. לכן הציע לעשות את סמירנה ובנותיה לטורקיות. 40 אלף יוונים כבר עזבו, והוא דרש מעסקים בבעלות אמריקנית להעסיק טורקים בלבד. סיפורי ההרס והרצח מוגזמים לגמרי, טען תלאאת, והציע לשלוח ועדת ביקורת. 'הם מעוניינים בוועדה שתטייח את מעשיה של טורקיה', אמר לי השגריר הבריטי סר לואיס מאלט, ואכן כאשר הוציאה הוועדה את הדוח, היא ניקתה את טורקיה מכל אחריות.
"עליונות איסלאמית: העובדה היא שג'מאל ייצג היטב את הגישה השלטת במדיניות הטורקית: מדיניות טורקיה הגדולה. הוא תיעב את העמים הנשלטים של הסולטנות הטורקית - ערבים, יוונים, צ'רקסים, ארמנים, יהודים. לשיטתו, יש להפוך את כל האימפריה לטורקית.
"המבנה הנהדר ביותר שבכל קונסטנטינופול, המסגד של סנטה סופיה, היה למעשה כנסייה נוצרית, וכל מה שמכוּנֶה אדריכלות טורקית הוא למעשה אדריכלות ביזנטית. העסקים והתעשיה היו ונשארו תמיד עניינם של העמים הכבושים: יוונים, יהודים וארמנים. הטורקים למדו מעט מאוד מן האדריכלות והמדע של אירופה, הקימו מעט מאוד מוסדות להשכלה, ואנאלפבתיות נפוצה עד מאוד.
"מקובל לומר בין הטורקים, כי הסוס והגמל בעלי ערך גבוה בהרבה מן האדם, כיוון שהחיות שוות כסף, בעוד שכופרים יש כמו זבל באימפריה הטורקית, ותמיד ניתן להעבידם בפרך. גם הזכויות המוגבלות שהעניקו הסולטנים אינם אלא מחזקות את הבוז שרחשו לעמים הכבושים. תיארתי את ה'קפיטולציות' שבאמצעותן אזרחים זרים זוכים לשירותים עבור אזרחים ומוסדות שאינם תחת שלטון הטורקים, אלא שגם אלו הן ביטוי לבוז שרוחשים הטורקים לעמים הנוצריים המטונפים שאינם ראויים למגע אדם. הטורקים אף הכירו ביוונים ובארמנים כאומות נפרדות, אך לא מתוך
כבוד אליהם, אלא על תקן של מזיקים נחותים שאינם ראויים להיות חלק מן הסולטנות הטורקית. גישת הממשל כלפי תושביו הנוצריים מתבטאת בחוקים ותקנות המצֵרות את צעדיהם. בנייני הנוצרים מסומנים, ואסור להם להעמיד מגדל פעמון; לנוצרים אסורה הרכיבה על סוס בתחומי העיר, שכן זוהי זכותו של האציל המוסלמי, ולטורקי הזכות לבדוק את חדות הלהב של חרבו על צווארו של כל נוצרי...
"מעליונות להשמדה: המנהיגות הצעירה עולה על כל קודמותיה. אם בעבר הסתפקו הסולטנים בהשפלת הכבושים לעפר תחת רגליהם, עדיין ייחסו להם שימוש כלשהו ולא אבו לקחתם לעבדים אישיים. אבל 'ועדת האיחוד והקדמה' שבראשה עומדים תלאאת ואנוור החליטה להשמיד אותם לגמרי. הטורקים הקדמונים כבשו את הנוצרים לעבדים, אבל אלה החדשים עולים על הישנים באכזריותם והחליטו להשמידם מכל וכל, לעשות את האימפריה לטורקית דרך שחיטה המונית של כל מי שאינו מוסלמי.
"הטורקים הצעירים קיבלו את רעיונותיו של עבדול חמיד ואימצו לעצמם את המדיניות הארמנית שלו. התשוקה לטורקיות מובילה לתביעה בלתי מתפשרת להשמדת כל הנוצרים - יוונים, ארמנים ואשורים. לדעתם, הכובשים המוסלמים הדגולים של המאה ה-15 וה-16 עשו רק שגיאה אחת: הם לא רצחו את כל האוכלוסיות הנוצריות. לדעתם, זוהי השגיאה שממנה סבלה טורקיה במאות השנים שלאחר הכיבוש. לו הרגו כובשי בולגריה את כל הבולגרים לפי חרב ויישבו אותה בטורקים מוסלמים, לא היו הבולגרים מתקוממים וטורקיה לא הייתה מאבדת את בולגריה הטורקית. על-פי אותו קו מחשבה, לו היו מחסלים את כל הרומנים, הסרבים והיוונים, היו כל אותם מחוזות שבהם מתגוררים הגזעים הללו חלק מובנה של ממלכת הסולטן. הטורקים הצעירים חשים שהקדמונים אכן שגו שגיאה נוראה, אבל אפשר להציל אוד מאש. הם יהרסו את כל היוונים, האשורים, הארמנים והנוצרים האחרים, יעבירו משפחות מוסלמיות לבתיהם וכפריהם, וכך יוודאו כי אירוע נוסף של אובדן מחוזות לא יתרחש עוד בטורקיה.
נפנוף הניירות - התרסה נגד ההשפלה
"הארמנים אינם העם הכבוש היחיד שסבל מן התנועה להפיכת טורקיה. סיפורם של הארמנים נשנה בהבדלים קטנים עם היוונים והסורים. סיפרתי כיצד היגלתה ממשלת טורקיה את היוונים תושבי החוף מבתיהם זמן קצר לפני המלחמה. מעשי זוועה אלה לא זכו לעניין רב באירופה או בארצות-הברית, וזאת למרות שתוך מספר חדשים הוגלו מאה אלף יוונים מבתיהם עתיקי היומין על חוף הים התיכון או אל האיים האגאיים או למרכז המדינה. בתחילה, ללא השמדה המונית. בשל הדממה מצד העולם המתורבת, החליטו הטורקים ליישם את אותם מהלכים, והפעם בגדול, לא רק על היוונים, אלא על הארמנים, הסורים, הנסטורים, וכל העמים הכבושים. בדרי ביי, מפקד משטרת קונסטינטינופול התפאר בפני מזכירתי כי הגירוש של היוונים היה כה מוצלח, עד כי הוחלט להרחיבו על כל העמים בכל האימפריה.
"שואת היוונים אם כך כוללת שתי תקופות - זו שלפני המלחמה וזו שהחלה ב-1915. הראשונה כללה בעיקר את היוונים שעל חוף הים התיכון באסיה הקטנה. השנייה בתרקיה ובשטחים הסובבים את ים מרמרה, הדרדנלים, הבוספורוס וחוף הים השחור. אלה האחרונים, מאות אלפים, נשלחו לארץ גזירה בלב אסיה הקטנה. השיטה הייתה זהה. קודם כל גייסו את הגברים לגדודי עבודה בכפייה, שבנו את הדרכים והתשתיות לצורך הגירוש. אלפים מתו בקור ברעב, וממחלות. חיפושים מבית לבית בבתי היוונים שבהם עונו ונרצחו גברים ונשים, בדיוק על-פי המתכונת הארמנית. היוונים נאלצו להעלות מס, שמשמעותו ביזה מלאה של כל רכושם. הטורקים דחקו ביוונים להמיר את דתם, אנסו את בנותיהם וחטפו נערים לשמש עבדים בבתי המוסלמים. היוונים הואשמו בבוגדנות באדוניהם הטורקים, בשיתוף פעולה עם האנגלים ובריגול למענם. הטורקים האשימו את היוונים בתקווה לשובה של יוון, מה שהיה הגיוני ביותר נוכח היחס המבזה והזוועתי שלו זכו יוונים תחת שלטון הטורקים. בכל אופן, הטורקים השתמשו באמתלא זו כדי להסתער על כל העדה. היוונים הופרדו מסביבתם באיום של שוטרים טורקיים ומשם בהערכה זהירה כמיליון מהם צעדו ברגל לתוך היבשת. בדרך סבלו מכל העינויים האפשריים, גם אם לא נשחטו כפי שנעשה לארמנים. ייתכן כי זוהי הסיבה שהעולם לא התעניין בהם באותה מידה. ההימנעות מהשמדה המונית לא הייתה מסיבות אנושיות, אלא כיוון שהגרמנים - שלא היו מעוניינים כי יוון, שמלכה היה פרו-גרמני, תתייצב לצד בעלות הברית - דרשו מן הטורקים להימנע מרצח כללי. הרצון להשמדת עם היה, ורק שיקולים מדיניים הם שהצילו את היוונים מגורלם האומלל של הארמנים. סבלם עדיין הוא נורא ואיום, ויעמוד נגד הטורקים כפרק נוסף של כלל הפשעים שעליהם אחראים הטורקים בפני התרבות האנושית".
עד כאן תמצית של התמצית של ספר שלם, המהווה אוצר בלום של מידע בנושא השואה היוונית-ארמנית, זו שהיטלר ראה בה הוכחה ניצחת לחוסר המעש ולאדישות של המערב כלפי זוועות האיסלאם. כאמור, ליוונים עוד היה מזל - הייתה להם ארץ להיקלט בה, שאותה שחררו מעול האיסלאם בשליש הראשון של המאה ה-19. לארמנים לא היה מזל כזה: ארצם הייתה כבושה, ושינוי מדיניותם של הטורקים מגירוש להשמדה תפס אותם בלתי מוכנים בעליל. היהודים, שלא נתפסו בתחילת המלחמה כאיום כלשהו, המשיכו לסבול כבעבר, ותחת שלטונו של אטאטורק סבלו אף פחות מן הנוצרים. עוצמת השינוי הדמוגרפי שחוללה טורקיה היא אדירה: אסיה הקטנה, ערש הנצרות, שהכילה כ-5 מיליון נוצרים, הפכה מוסלמית לחלוטין, וכיום לא יותר מ-30 אלף נוצרים עדיין חיים בה. זוהי המדינה שחפצה בחברות במועדון הכלכלי של אירופה, מדינה שלא רק שעסקה בטיהור אתני דרך השמדת עם ועמים, אלא שמעולם לא התנצלה או קיבלה אחריות על מעשיה.
וכאן העיקר: האיסלאם משמש גושפנקא למעשי השמדת עם באותו אופן שבו הנאציזם משמש גושפנקא להשמדת עם. הרעיוניות הטוטליטריים של האיסלאם מקנים למנהיג את הזכות לעשות בנשלטים כרצונו, כולל עקירתם, גם אם אינם מהווים שום איום, והשמדתם, אם כך נראה לו. זוהי טורקיה הדורשת את הסגרתם של האנשים שהתגוננו בפני הטרור האיסלאמו-טורקי, הגורס עד היום כי השמדת הנוצרים באשר הם נוצרים היא זכותו המלאה, ואילו התגוננות של מישהו אחרמפני השמדה כזו היא פשע נגד האיסלאם.
מה שהשתנה במזרח התיכון הוא מעמדם של היהודים. מבני חסותם כנועים, מועילים כלכלית ובלתי מאיימים מספרית או עדתית, הפכו היהודים לישות כופרת, בעלת עוצמה, הקוראת תיגר על הטורקים בפרט ועל המוסלמים בכלל. חמתו של האיסלאמיסט הטורקי עולה בו להשחית כאשר יהודי מעז להרים יד על מוסלמי, ואף להרוג אותו. שלא לדבר על הברית הבלתי קדושה הנרקמת בין מדינת הד'ימים של הפושעים היהודים לבין כל ארצות הנצרות שפשעו באיסלאם ומהוות כעת חגורה סביב האימפריה לשעבר: קפריסין היוונית, יוון, מקדוניה, סרביה בולגריה ורומניה, שכולן בעצה אחת עם ישראל, הן כלכלית והן צבאית. טורקיה, שראתה את עצמה מעצמה הגמונית של מזרח הים התיכון, מוצאת עצמה מושפלת מול ישראל העושה בים כרצונה. כך יש להבין את נפנוף הניירות שכולו התרסה ריקה נגד ההשפלה הנוראה בידי היהודי.
טורקיה, שכלכלתה תלויה בזו של אירופה, בהיותה מאגר כוח אדם זול, תעמוד בקרוב בפני שוקת שבורה ושבירת ההגמוניה שהיא כה חפצה בה. אירופה החבולה תיאלץ להשיב את התעשיה לאירופה, ומקורות אנרגיה הזורמים דרך טורקיה יתייבשו בעוד ישראל, קפריסין ויוון תהפוכנה לספקיות הגז הגדולות של אירופה. דווקא עכשיו, לפני הנפילה, עלולה טורקיה להתנהג בחוסר אחריות ובאלימות, כמו פלישה לסוריה או התגרות משמעותית באסדות הגז של ישראל וקפריסין. אין להקל ראש בהתרסה הטורקית שעלולה להיות קדימון למעשים חמורים בהרבה.
