התהפוכות בעולם הערבי תפסו את קהילות המודיעין בישראל ובמערב בהפתעה. זוהי עובדה שקשה להשלים עמה, בעיקר נוכח הנחת העבודה כי הנגישות המודיעינית הישראלית והבנת המציאות בזירה הערבית יציפו סימנים מעידים לשינוי תהליכי או תפניתי. מימד זה אינו עניין של מה בכך, בהינתן המשמעויות האסטרטגיות הנובעות מה"התעוררות הערבית", שביטויה העיקרי עד כה הוא הקצנה איסלאמית וחידוד העויינות לישראל.
גם ממרחק של למעלה משנה, עדיין מתמודדים גורמי ההערכה אל מול אתגרים לא פשוטים, בפרט בהתייחס לתהליכים מהפכניים שטרם הושלמו, דוגמת הארועים בסוריה ו/או המאבק הנמשך לעיצוב פני המשטר החדש במצרים.
מטבע הדברים, הקברניטים מצפים לקבל לידיהם הערכת מודיעין מוצקה שתהווה תשתית לקבלת החלטות, אולם נראה כי בהתייחס לארועי ההתעוררות הערבית, מרחב אי הוודאות עולה לאין ערוך על משקלם של הנתונים המוצקים. אשר על כן, ספק אם לקהילת המודיעין עמדה יתרונית על פני גופי הערכה אקדמיים ו/או פרשנים בכלי התקשורת.
האירועים בעולם הערבי - איתות אזהרה לגורמי המודיעין
ככלל, התחוור שוב כי המידע הזמין, בראש וראשונה עיתונות ואינטרנט, טומן בחובו אוצר בלום של מוליכים מתריעים, במידה משמעותית באופן המטיל צל על מקורות מודיעין חשאיים, האמורים בד"כ לייצר נגישות אינטימית לדרג מקבלי ההחלטות. נראה אם כך כי אי-חיזוי הארועים בעולם הערבי חייב להוות איתות אזהרה והכוונה לגורמי המודיעין שתכליתו - הקניית משקל מהותי ודגש רב יותר למעקב אחר מקורות מידע גלויים, על כל המשתמע מכך.
דומה כי קהילות מודיעין מערביות טרם הפנימו במלואו את המהפך הבלתי נדלה שחולל עידן האינטרנט והרשתות החברתיות והשפעתו על המציאות הערבית והאיסלאמית, והשדרוג במעמדו של האיסוף הגלוי קרטע מאחור, כאשר הסטיגמה של "עיתונות מבוקרת משטר" לא נמחקה מהתודעה, בעוד מקורות "חופשיים" נתפסו כמשרתים אינטרסים ומגמות של גורמים שונים, ולפיכך אמינותם מפוקפקת.
הדילמה המודיעינית סביב חיזוי גורל משטרו של
בשאר אסד בסוריה מיקדה לאחרונה תשומת לב והייתה מושא לקיתונות של ביקורת מצד פרשנים שונים כלפי קהילת המודיעין הישראלית. אין זה מקרה ששוב נשלף מנבכי הלקסיקון המושג "קונספציה", בניסיון לעמוד על מהותה של אי התממשותה של התחזית בדבר נפילתו האמיננטית של המשטר בדמשק. בהקשר הקונקרטי נראה כי אין זה מקרה מובהק שבו יש משקל כזה או אחר ל-קונספציה, אלא יותר לחשיבה "מערבית", המביאה בחשבון מצרף לוגי של גורמים משפיעים שיביאו בהכרח לקיצו של שלטון אסד. הולך ומתחוור כי סימן השאלה המודיעיני אינו עוד האם אסד ישרוד את ההתקוממות בארצו אלא עד מתי . ההשתלחות בגורמי המודיעין והאשמתם ב"מחדל" נוסף, חוטאת איפוא למציאות ומשקפת גישה "חובבנית" בלתי אחראית, מעין "שמחה לאיד" וקריאה שטחית של המפה.
אסד של היום אינו עוד נשיא לגיטימי של מדינה אלא מפלצת מוקצית מחמת מיאוס, שגם אם ישרוד עוד מספר חודשים הרי שגורלו כבר נחרץ, אם ללינץ' דוגמת קדאפי או למקלט אישי בחסות המשטר האירני. הכלת ההתקוממות בסוריה אינה עוד אופציה סבירה מבחינתו של אסד, שכן מימדי הארועים כבר עברו את נקודת האל-חזור.
שאלת המשטר החדש במצרים: לא להיחפז למסקנות
מקרה מבחן נוסף המציב דילמה לא פשוטה בפני גורמי ההערכה המודיעיניים הוא המצב הפנימי במצרים בעקבות סילוק המשטר הקודם. מחד-גיסא, מירב האינדיקטורים מוליכים למסקנה כי תמונת פני המשטר החדש בקהיר תעטה צביון אסלמי , כאשר הן הפרלמנט והן מוסד נשיאות ישדרו על גל אחד. מאידך-גיסא, בהינתן העובדה שההערכה הנ"ל מתבססת על השקתפות הנתונים בעיקר מהבירה קהיר וסביבותיה, מתקיים "תחום אפור" בלתי זניח, המתייחס בפועל לרוב רובה של האוכלוסיה במצרים במרחבים הכפריים ובערי המחוז. שמא יש בכך כדי לזמן הפתעה בסבב השני של הבחירות לנשיאות?
כך או אחרת, דומה כי יהיה זה בלתי אחראי להתחייב להערכה מודיעינית נחרצת, הגם שנהיר כי דבר לא יהא כתמול שלשום ביחסי מצרים-ישראל . השאלה הפתוחה תתמקד באשר לעומק הפגיעה במהות הסכם השלום או אף בסיכויי הישרדותו, בהינתן המגמות הפנימיות במצרים עקבות סילוק משטרו של מובארק. פרשנים בכלי התקשורת כבר חרצו את גורל מצרים לשבט האסלמי, בעוד גורמי ההערכה ישראלים נוטים להטמיע הערכה כי הסכם השלום עם ישראל הוא אינטרס מצרי ולכן ישרוד את השינוי הפוליטי בקהיר. הדעת נותנת כי מרחב אי הוודאות גדול מדי מכדי להיחפז למסקנות הערכתיות אופרטיביות.
ראוי להזכיר כי מוסדות מחקר אקדמיים בארה"ב ובישראל חזו בראשית הדרך "בעיני רוחם", היווצרות תהליכים דמוקרטיים פרו-מערביים במצרים עם פרוץ התהליכים המהפכניים במדינה זו. לגישה נאיבית זו הייתה ככל הנראה השפעה על החלטתו של הנשיא אובמה לדחוק את מובארק החוצה, גם מתוך אשליה שתנועת ה"אחים המוסלמים" המצרית היא גורם בעל אוריינטאציה מתונה.
להישמר מהלך רוח אופטימי מידי
רק לאחרונה חווינו דילמה הערכתית מסוג אחר, לקראת סבב שיחות הגרעין בין 6 המעצמות לבין אירן (בגדד 23-24 מאי) . כלי התקשורת בארץ ובחו"ל מלאו כותרות שבישרו את דבר גיבושו של הסכם קרוב ליישוב סוגיית הגרעין האירנית. הצהרותיו של ר' סבא"א , אמאנו , אף העצימו רושם זה. די היה בכותרות אלה כדי שישמשו בבחינת "קרדום לחפור בו" מצד פרשנים ומעצבי דעת קהל, כמו גם מדינאים שונים, אשר הזדרזו להשתבח באפקטיביות של סדרות העיצומים כדי להרתיע את אירן, ובאותה נשימה לשמוח לאידו של ראש הממשלה אשר אינו חדל מלהזהיר מפני מניפולציות אירניות בהקשר הגרעיני. המציאות טפחה כידוע, על פניהם של אלה האחרונים. הלקח הנגזר מכך הוא כי במציאות המזרח תיכונית מן הדין להישמר מפני הלך-רוח אופטימי מדי, ומכל מקום אין להידרש למסקנות הערכתיות נמהרות על בסיס "חשיבה מונחית מגמה" (wishful thinking) .
הערכות מודיעין בנתוני אי-ודאות הן איפוא מתכון בדוק לטעות, לעיתים קוטבית. בנסיבות כאלה ממליצים מומחי מודיעין לנקוט בגישה זהירה ואחראית , ולא להירתע מהבעת ספק או קביעה כי לא ניתן להצביע על מגמה נחרצת שתתממש כגזירת גורל. מוטב שהמעריך יפרוס בפני הקברניט את המגמות האפשריות ולדרג אותן על-פי מידת הסבירות להתממשותן. עם זאת, הניסיון המצטבר במזרח התיכון מוביל כמו בהכרח לדבקות בתרחיש הקיצון (worst case scenario).
