הייתי נער בן עשר בקירוב כאשר התלוויתי לאמי בדרכה לקניות. אמי תמיד חששה להשאיר אותי לבד בבית. בעוד אנו פוסעים ברחובות רמת גן, חלפנו ליד מזנון קטן בפתחו של גן בר-אילן, שניצב ברחוב עוזיאל פינת שדרות ירושלים שבעיר. ביקשתי מאמי לקנות פלאפל מהמזנון.
אמי שהקפידה בתזונה נכונה על קלה כבחמורה, שללה מכל וכל אכילת פלאפל. לדידה זה לא בריא. המזנונאי שהאזין לשיחה הרים עיניו ואמר לאמי
"גברת כאן לא מוכרים פלאפל, זה סביח". כמבין את נפש אמי, מיד הוסיף ואמר "כאן שמים בפיתה, ביצה, חומוס, סלט ירקות טרי, חציל, ואם הבן שלך אוהב אז נוסיף לו עמבה". שמו של המזנונאי בעל התושיה היה סביח חלבי, אשר בהבזק של רגע, ידע לתהות על קנקנה של אמי ולקנות את ליבה במאכלים בריאים לכאורה. מאז חלפו למעלה מארבעים שנה ואני לא מפסיק לפקוד את סביח ולהתענג על מאכליו לפחות פעם בשבוע.
סביח חלבי הלך לעולמו בעטיה של מחלה חשוכת מרפא ואני סבור שיש מקום להומאז' לאדם שהפך לאייקון קולינרי בשם סביח.
"הסטארט - אפ העירקי"
בראשית פתח סביח חלבי קיוסק בשנת 1961 לממכר דברי מתיקה, אשר שינה את יעודו והפך לסביח, לאור דרישתם של נהגי דן בקו 63 בתחנה הסופית הסמוכה לעסק, אשר פקדו את הקיוסק ובקשו להשביע את רעבונם במזון ממשי, כתחליף לדברי מתיקה. חלבי יליד עירק נענה למאוויהם והחל למכור מאכלים מבית אמא, מאכלי סביח הידועים. "הסטארט - אפ העירקי" קנה אחיזה חיש מהר בלב כל, שהחלו לפקוד את המזנון שהחל דרכו בקיוסק צר מידות בפתחו של גן בר- אילן ועבר בשנת 1982 למשכנו הנוכחי ברחוב נגבה פינת רחוב הרוא"ה ברמת גן בהמוניהם. סביח הפך למאכל שהוא נחלת הכלל, לנהגי האוטובוס, אנשי עסקים מעונבים ועמך ישראל.
סביח כעסק נקרא על שמו של סביח חלבי יליד 1938. הפטנט הכל כך פשוט המשלב ביצה, חציל, חומוס, ירקות וחמוצים בתוך פיתה הפך באחת למאכל לאומי בדומה לפלאפל. למהדרין מוכרים גם סמבוסק. סביח "התרחב" והגיע עד לתפוח הגדול (ניו-יורק) לערי אירופה הגדולות ולמזרח הרחוק. כל ישראלי המכבד את עצמו במובן הקולינרי של הדברים ושם פעמיו מעבר לים ופתח שם מזנון/מסעדה/קיוסק הוסיף סביח לתפריט. מזנונים רבים שצצו כפטריות ברחבי הארץ התפארו בסביח מעשי ידיהם, אולם לטעמי אין תחליף למקור. למצער, סביח חלבי ושותפו יעקב ששון לא ידעו למנף את הצלחתם ברישום פטנט הסביח על שמם. ביורוקרטיה, מילוי טפסים טרחניים ואי תשלום אגרה מנעה מהשניים שהצטיינו בקולינריה ולאו-דווקא בעסקים, מלהפוך לטייקוני מזון.
אני נזכר לעיתים בדברים שהיה משמיע סביח חלבי באוזני הסועדים כגון:
"אתה רוצה עוד מנה בשוונג" או "מנה בריאות לגברת ולאדון".
סביח חלבי ניחן בזכרון פנומנלי וידע בדיוק מה לקוחותיו הרבים מספור מעדיפים. כשראה אותי מתקרב למזנון היה חיש מניח עבורי פיתה בתנור, ביודעו שאני מעדיף את מעטפת המנה קצת חרוכה.
לעיתים במות הממציא מתה עימו ההמצאה. אולם, סביח נטמע בהיסטוריה ברגבי האדמה הקולינרית ונחקק בתודעה לנצח.
במות חלבי לא מת החציל אם כי יבש במקצת.
יהי זכרו של סביח חלבי ברוך.
