פרשת שכונת האולפנה בישוב היהודי בית אל, הינה רק סימפטום אחד מיני רבים לתקופה הרעה העוברת למרבה הצער והכאב על עמנו ועל מדינתנו בשנים האחרונות. מדובר שוב בכניעה למדיניות השמאל הקיצוני ופגיעה קשה הולכת ומתמשכת בארץ ישראל.
בל תטעו חלילה, פסיקה של בית משפט יש לכבד! שכן, אחרת הדרך לאנרכיה חלילה הינה קצרה, אולם יחד עם זאת, במדינת דמוקרטית הכנסת והממשלה הם הריבון והם אלה שצריכים להיאבק ולהתוות מדיניות ובכלל זה את מדיניות ההתיישבות בארץ ישראל.
וכך בהעדר פעולה נחושה של הריבון וגילוי חולשה, כניעה ורפיון מצדו, המצב מנוצל ע"י ארגוני השמאל הקיצוני לשימוש לרעה בהליכי משפט, על-מנת לפגוע בהתיישבות היהודית בארץ ישראל באמצעות שימוש בפסיקת בתי המשפט.
צריך שכולם יבינו, מדובר במדרון חלקלק ומסוכן, שכן, לשיטתם של הערבים, לא רק השטחים אשר שוחררו במלחמת ששת הימים בשנת 1967 הינה שטח כבוש, אלא גם השטחים ששוחררו במלחמת השחרור בשנת 1948 הינם שטח כבוש.
כך שלפי פסיקת בג"ץ ניתן להבין שאסור היה לבנות ולהפקיע מקומות רבים בבעלות פרטית ערבית ברחבי ישראל, ועל כן יש להרוס אותם כעת , כמו שכונת רמת אביב ואוניברסיטת ת"א שנבנו על אדמות בבעלות פרטית של ערבים, על חורבות שייח מונס שהיה כפר ערבי, כמו גם הישוב "אזור "שהיה בעבר כפר ערבי בשם" יאזור " וכמו שכונות ויישובים רבים אחרים ברחבי ישראל.
ההבדל בין חכם לפיקח הוא - שחכם לא נכנס ולא מגיע מראש למקומות שפיקח יכול רק לפעמים לצאת מהם...
מוגש כחומר למחשבה לראש הממשלה מר נתניהו ולממשלת ישראל.
השם עוז לעמו ייתן השם יברך את עמו בשלום.
