"מביש יותר לעוות דין - מאשר לסבול דין" (אפלטון).
"אדם ששגה ואינו מתקן את שגיאתו, שוגה שגיאה נוספת" (קונפוציוס).
ממשלה ששגתה ומנסה לתקן את שגיאתה, יש להעריכה ולחזק את ידיה.
הטיפול באדמות אולפנה - שאושרו להקמת אותם הבתים, שעתה יש להורידם, היא שערורייה שעומדת בפני עצמה.
התושבים המאכלסים את הבתים, צודקים בכעסם ובהפגנתם, שהרי הם הוטעו ע"י הבונים להאמין שהכל תקין ומאושר כדין.
עתה, משהתברר, שהקרקע פרטית וכנראה ידעו על כך - עליהם לעמוד לדין ולשאת בתוצאות. לא מתקבל על הדעת, שיהיה מצב בו אנשים ירומו, יסבלו, תיגרם להם אכזבה, אי-נחת וצער, והאחראיים לכך לא יתנו על כך את הדין. זאת תפקידה של הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה להעמיד ולהעניש האחראים.
יחד עם זאת, זעקת קיצוני הימין, בראשות כמה חברי כנסת רעשניים, מביאה נזק למפעל ההתיישבות הקיים והעתידי, בהתחפרותם בעוולה של בנייה בלתי חוקית ובניסיון לתקנו רטרואקטיבית, ע"י חוק ההסדרה.
הטוענים שיש אפשרות לעקוף את בג"ץ ע"י חקיקה של הכנסת - צודקים טכנית, אבל טועים בגדול, מבחינה חברתית, מוסרית, משפטית ובעיקר מעוררים לחינם את "זעם העולם", כלפי ישראל, בטענה של כיבוש אלים ואגרסיבי, בניסיון להשתלט על אדמות פרטיות כדי ליישב כוחות כיבוש ולתת חומרי נפץ בידי מתנגדי/שונאי ישראל.
בין הטענות שנשמעו, באולפני הטלוויזיה שנתניהו חלש, מתקפל בפני ברק, רוצה להתחנף למרכז ושמאלה ובעיקר שהוא כראש ממשלה יכול וצריך להחליט לבד, בעד חוק ההסדרה.
ובכן, כל הטוענים הללו, לא מבינים, או לא רוצים להשלים עם משטר דמוקרטי, הבנוי על אדני שלטון החוק.
נתניהו איננו שליט יחיד, ובוודאי לא הכל יכול וטוב שכך.
התחשבות בהחלטת בג"צ, בנתונים כפי שהיו במקרה הנדון, מחזקת את מעמדו בציבור פנימה ובמעמדו בעולם.
לא לשכוח לרגע: ישראל אינה רוסיה, סין או אפילו ארה"ב. לא תמיד צריך להיות תוקפן, חוצפן או שרלטן. עדיף להיות חכם, נבון, שקול ומתחשב גם בחברים מעבר לים, כשזה לטובת ישראל וביטחונה.
מסקנה: לכל אלה שרצים לאולפנים כדי להוכיח לציבור על אי תמיכתם במהלכים קיצוניים, על ח"כים שתוקפים את הממשלה, שלא נענית ולא נכנעת ללחץ ולהט המתיישבים ביו"ש, שמאיימים בהפלת הממשלה והיה אם לא... קצת צניעות, קצת איפוק ודרך ארץ למנהיגים, שגם מבינים, גם חושבים ולפעמים גם צודקים, כמו במקרה הזה של האולפנה.
ברגע האחרון, בהגיע מועד ההצבעה בכנסת, כל גיבורי ראיונות האולפן נעלמו, ברחו ואחדים אפילו הגיעו לחו"ל.
כלומר, להתראיין, תחת כל עץ רענן של תקשורת - כן, לקבל כמה כותרות רצוי, אבל לאבד את הכיסא וההטבות של התפקיד, בכנסת, בממשלה - זה סיפור אחר.
כך נראים הפוליטיקאים של ימנו - אידיו-כיסאולוגים.
