"אני סוכן למעשי רצח מספרד. כדי לשרוד אין לי עיסוק אחר בחיים מאשר לרצוח. אינני יודע פרטים על מהות הסכסוך שיש לך עם אחד מחבריך הקרובים, אבל אותו חבר חפץ במותך, וחייך, לכן, נתונים עתה בידי. יש לך, בסך-הכל, אורכת-חיים של 48 שעות וכשזו תפוג - אני ואנשי יבואו לגבות את חייך. אנשי מקיפים, ממש עכשיו, את ביתך ועוקבים תדיר אחריך. על כל שטות שתעז לעשות - תקבל מאיתנו כדור בראש. אלא שאני יכול לחוש לעזרתך, בתנאי שתשתלם לי סכום כפול מזה ששילם לי מבקש הרצח. בה במידה אוכל גם לגלות לך מיהו האיש שהורה לנו לחסל אותך, אבל הדבר ייעשה רק לאחר שתשלם לי עבור הצלת-חייך. החיים שלך מצויים מעכשיו בידיך. העבר אלי את מספר הטלפון הנייד שלך, כדי שנוכל לשוחח. אל תמסור, בשום פנים ואופן, מידע למשטרה או לכל אדם שהוא, באשר אנו עוקבים אחריך".
מסר אולטימטיבי, בנוסח זה, בשפה האנגלית, הגיע לתאי האישי באינטרנט, בבוקרו של יום ראשון (שלשום) וחתום עליו מישהו המכנה עצמו אנדרו(אנדי) ויליאמס. בינתיים כבר פג תוקף האולטימטום, ובכל זאת אני עדיין שורד. האמת ניתנת להיאמר שאין לי מושג ירוק מיהו האיש, או הגוף, המסתתר מאחורי המסר המאיים הזה. גם אינני יודע אם כוונותיו אכן רציניות, לצורך סחיטה, או שמא זהו סתם עוד מסר חובבניי ולא-יוצלח של מישהו שניחן בלצון חולני. אני, מכל מקום, לא הסתכסכתי עם איש.
כלב נובח?
כאן, אולי, המקום להזכיר, לפחות למען הגילוי הנאות, שכבר נפלתי בעבר קורבן לאיומים שכאלה. אחד שכזה הופנה אלי עוד לפני 40 שנה, בתחילת דרכי ככתב
ידיעות אחרונות. היה זה כשפרסמתי בעיתון שורה של ידיעות על התנכלות חרדים לפתולוגים שביצעו ניתוחים שלאחר המוות. בשל עצם פרסום הידיעות נענשתי במכתבי-איום אנונימיים על חיי. בין היתר נשלח לביתי פגר של עכבר, בצירוף מזלג מגואל בדם, עם מסר ברור: "הפעם זה רק מזלג".
בפעם אחרת צויירו על המדרגות שליד דלת-ביתי צלבי-קרס רבים ובאזור מגורי אף נתלו מודעות בנוסח "מוות ל
ראובן לייב". רק בדיעבד, ולאחר מהומת-אלוהים, התברר שהיה זה תגמול על תלונה שהגשתי בשל ריסוס מכוניתי בצבע שחור, כשעוד קודם לכן הועלה חשש במהדורת החדשות של "
קול ישראל" שהדברים אמורים ב...התנכלות לעיתונאי על-רקע אנטישמי.
מאז זרמו מים עכורים רבים בירקון המעופש, וכל אלה שביקשו את רעתי באו, בסופו של דבר, על עונשם, תודות לעבודה מאומצת של חוקרי המשטרה. עכשיו נותר לי רק להלין על אותם "טוקבקים" אגרסיביים שאני מקבל, חדשות לבקרים, בתגובה על רשימותי. כרגיל מסתתרת מאחוריהם אלימות מילולית של מוגי-לב, שאינם מהינים להזדהות בשמם המלא. הייתי רוצה להאמין שגם המסר שקיבלתי שלשום בתאי האישי הוא רק מעשה-הפחדה שכזה, של כלב נובח שאיננו נושך.