השיח הציבורי בתוכינו, גדוש לצערנו במטעני נפץ מילוליים של הסתה, שנאה, גזענות ואנטישמיות.
עיתון הארץ רואה את עצמו כבמה אלטיסטית של אנשים חושבים, הלוחמים נגד כל הביטויים הללו, תוך שמירה על הזכות לחפש הביטוי. עמדה זו באה לביטוי בעיתון, בכותרות, במאמרים ובמרואינים, כדי להגן על הערבים, הפלשתינים ואנשי השמאל מפני ביטויים אלה, הנאמרים לדעתם אך ורק ע"י המתנחלים, הדתיים ואנשי הימין הקיצוניים. האמנם זו כל האמת? ומה קורה בהארץ?
תופתע מאוד אדוני היועץ לדעת שעיתונאי בכיר ב
עיתון הארץ, מר אלון עידן, עורך הדעות, שקובע מה יתפרסם ומה לא, כתב דברי הסתה על גבול הסגנון האנטישמי.
דברים שכתב במדור "מדד" במוסף הארץ מיום 16.12.12:
- "22 אחוז מכלל הזוכים בפרס נובל הם יהודים, ולכן מוסטפא תמימי נהרג ביום שישי בנבי סאלח".
- "יש קשר בין ציון העובדה שאחוז היהודים מקרב זוכי פרס נובל הוא גבוהה מהאחוז שלהם באוכלוסיה העולמית, לבין הרגע שבו תמימי (ערבי פלשתיני) נורה בראשו ממטרים ספורים."
- 22 אחוז מזוכי פרס נובל יצאו מאתנו היהודים, אז חייל צה"ל הירשה לעצמו לפתוח דלת ג'יפ, להוציא קנה ולירות בפניו של בחור ערבי בן 27 רימון גז".
- כאשר המלך השוודי לחץ את ידו של מקבל פרס נובל, היהודי הפרופסור שכטמן, "לחץ חייל של צה"ל על ההדק והרג (יום לפני כן) מפגין ערבי".
- דברים שכתב במאמר מיום 23.10.11 בכותרת" "כמה שווה חייל ישראלי".
לדעתו, מימוש עסקת שליט, נכון לאוקטובר 2011, הוא מחירון של הגזענות הישראלית, לפיה יהודי אחד שווה 1027 ערבים.
לקרוא ולא להאמין!
כיצד עיתונאי בכיר בהארץ, מאבד שליטה של תבונה והיגיון נורמטיבי וכותב טקסט של שנאה והסתה.
דבריו אינם ביטוי לגיטימי של כביכול
חופש הביטוי והדעה אלא ביטוי של "השקפת עולם" אנרכיסטית קיצונית, על גבול טקסטים אנטישמים מוכרים, כדי להפוך את ישראל למפלצת.
דבריו הם ביטוי מופקר ומזעזע של עיתונאי יהודי ישראלי שעושה חיבור וקשר בין המוח היהודי של מקבל פרס נובל, לבין רצח של פלשתיני ע"י חייל יהודי בצה"ל. הוא מנסה "להסביר" שיש קשר בין הגיניוס היהודי לבין הזלזול בחיי האדם של הערבי הלא יהודי.
כאשר פניתי בתלונה למר
עמוס שוקן, הבעלים והמו"ל של הארץ, בגלל סתימת פיות שיטתית של הדעות הביקורתיות, בתגובה למאמריהם של בעלי התוכן המועדף בעיני עורכי העיתון, כולל של אלון עידן, קיבלתי מענה של משפט אחד.
עמוס שוקן: "אני חייב לסמוך על שיקול הדעת של אלון עידן". 25.4.12
המסקנה היא שלמר עמוס שוקן אין באמת שיקול דעת, אלא יש לו איבוד הדעת במקרה זה, מאחר שהוא סומך על "שיקול הדעת" המופקר של עורך הדעות בעיתון שכתב דברי גזענות והסתה בסגנון אנטישמי נגד יהודים.
המסקנה של כל אזרח יהודי וישראלי נורמטיבי, וכל קורא עיתונים עצמאי, מובילה אותו להבנה שעיתון הארץ הוא לא רק עיתון אינפורמטיבי ואיכותי בחלקו, אלא הוא גם בטאון של השמאל הקיצוני (חלקו אנרכיסטי) פרו פלשתיני, פוסט ציוני, אנטי ממסדי קיצוני בכל נושא וענין ביטחוני, לאומי ציוני. עיתון שיש בו קבוצת עיתונאים מוכרת שמזה זמן רב מתארת את ישראל וממשלתה כמפלצת גזענית ופשיסטית. עיתון שמשעבד מפעם לפעם שיקולי עריכה מקצועית נכונה לטובת "עריכה פוליטית" פסולה, כמו הכותרת הראשית (6 טורים) ביום השואה" "שכונה חדשה על קרקע פרטית בגדה".
מר וינשטיין הנכבד,
מצאתי לנכון לידע אותך בנדון. אני כותב דברים אלה כמנוי וותיק של הארץ, בהנחה שגם אדוני קורא את העיתון, ולעיתים קרובות אולי גם סולד ומבקר את מה שמתפרסם.
העתקים: עו"ד
משה שחל, עו"ד ד"ר מאיר רוזן,
זלמן שובל, ד"ר
אפרים סנה, אהרון ידלין, בן דרור ימיני,
דן מרגלית, דרור אידר,
שלום קיטל,
ארי שביט, פרופ' אלי פולק, פרופ' שכטמן,
משה ארנס, ישראל הראל,
עמוס רגב, ח"כ
אבי דיכטר, ח"כ
ישראל חסון,
מיכה לינדנשטראוס, אמיר גילת, יעקב איציקוביץ, חיים רבינוביץ, אלי עמיר, ח"כ
נחמן שי, ח"כ שי חרמש, ח"כ
אריה אלדד, ח"כ
רוני בר-און, עמוס גלבוע, ניר חפץ, פרופ' שלמה אבינרי, פרופ' מרדכי קידר, מרדכי בן-חורין, עו"ד יובל מור, עו"ד שמעון בראון, חיליק בר, ח"כ בנימין בן-אליעזר, ח"כ
אבישי ברוורמן, ח"כ
איתן כבל, יוסי בילין, ד"ר אראל מרגלית.
