זה התחיל עם הראיון של מסגרת פוליטית האמורה לייצג, לקדם ולחבר את הכוחות הציוניים לכוח פוליטי מאוחד על מגזרי. לצאת סוף סוף מהביצה הפוליטית המגזרית, לשים על המפה הפוליטית בישראל אלטרנטיבה לליכוד המדדה ימינה ושמאלה. כן, בית פוליטי ציוני לאומי בטהרתו.
סימון מטרה פוליטית תיאורטית לגיטימי, על אף שאת התגלית הפוליטית הזאת כבר גילו וניסו בעבר ידועים ומוכשרים כמו יובל נאמן, חנן פורט זצ"ל, גאולה כהן, הסופר משה שמיר, רפול ועוד טובים וישרים. לא אפרט את כל פרטי ההיסטוריה והפיצול משך השנים, רק כמה אירועים מכוננים. כגון התרומה לנפילת שתי ממשלות, האחת - של
יצחק שמיר, שהביאה אחרי בחירות את
יצחק רבין ז"ל לראשות הממשלה ואת
הסכם אוסלו בגין פרישתה של התחייה מקואליציית שמיר, ותרומת עריקתם של שני חברי רשימה ימנית אחרת בשם צומת תמורת תפקידי שר וסגן שר, מה שנשאר בז'רגון הפוליטי כעריקה עבור מיצובישי, על שם סוג המכוניות שסופקו אז לשרים ולסגני שרים.
והממשלה השנייה - של
בנימין נתניהו בפרישת צומת, שקידמה את
אהוד ברק אחרי הבחירות לראשות הממשלה, ראשות שכמעט הביאה בקמפ דייויד להקמת המדינה הפלשתינית בגבולות ,67 ורק בהתערבות עליונה תוך שימוש בפטנט ישן מלפני כ -3400 שנה - חיזוק לב פרעה הפלשתיני
יאסר ערפאת, נמנע האסון.
'רק הליכוד יכול' - אמת צרופה
ולסיום החלק ההיסטורי ששוחזר ברפרוף לצורך קבלת פרספקטיבה פוליטית בהווה ולעתיד על פעלולי הימין הפוליטי הרדיקאלי, ברשותך אפיזודה. לפני הבחירות לכנסת ה- 13 התרבו רשימות הימין לגווניו ולהדגשיו המתמודדות לכנסת, ולפני שעת פיזור הכנסת הצליחה הקואליציה להעלות את אחוז החסימה מאחוז אחד לכנסת ה- 12 לאחוז וחצי לקראת הכנסת ה-13, בתמיכתה הנלהבת של התחייה כדי להרתיע רשימות מתחרות מהימין. התוצאה הטרגית-קומית הייתה שדבקה התחייה לא עברה את אחוז החסימה המוגדל החדש. ברף הישן, באחוז הייתה עוברת.
מכל השעטנז הפוליטי רק הליכוד שרד בטייפון הפוליטי הישראלי. רק הוא המשענת הפוליטית האמיתית של ציון והציונות מול כל השמאל בגווניו השונים.
כן, זה שוב הוכח כי האמרה הנדושה הצינית והאירונית "רק הליכוד יכול" היא אמת צרופה. נכון, לטוב ולמוטב. ודווקא משום כך אתמול, היום ובעיקר מחר, חברי ואני שם להיאבק שהיכולת הזאת תתורגם לכמה שיותר טוב לעם ישראל ולארץ ישראל. יש בליכוד את הפוטנציאל הכמותי, האנושי, האיכותי, האידיאולוגי והחשוב מכל - הכלים הדמוקרטיים להשפעה ולמאבק. פוליטיקה זה לא אוטופיה, זו אמנות, ובדרך כלל אמנות האפשרי.
הסטייה שלך מהמטרה הראשונית של אלטרנטיבה פוליטית ציונית רחבה וחדשנית נמוגה כהרף עין ושוב - עוד ניסיון פתטי נוח לאור התשתית המפד"לית הארגונית והתקציבית, אך חסרת חיות והשפעה פוליטית אמיתית. זו מסגרת פוליטית שסיימה את תפקידה ההיסטורי והחשוב של פעם: בנייתה של הציונות הדתית, תפקיד שבמידה רבה חלקו הפוליטי נעשה בהצלחה אך זה שנים המערכת הפוליטית הזאת נוסעת בניוטרל, מפוצלת ארגונית ואישית ולא מעט אידיאולוגית, ההסתגרות הפוליטית מהווה נטל ומכשול למילוי החובה, הזכות והיכולת שיש לציונות הדתית כפרטים וכציבור להשפיע פוליטית וחברתית.
יש לנו ויכוח נוקב ומחלוקת חריפה עם מנהיג הליכוד ראש הממשלה בנימין נתניהו , וזה מחייב גיוס חרום, מאבק ושימוש בכל הכלים הפוליטיים. בפוליטיקה כמו בפוליטיקה. אך מתוך הבנה והחלטה טקטית ואסטרטגית שזה הבית הפוליטי, שם המפגש האמיתי עם עם ישראל ורק שם ההשפעה הפוליטית האמיתית.
ואילו אתה בחרת לעסוק באפליקציות לדילול שורות הנאבקים בכדי לצרפם למלחמות בנט, אור לב, הרשקוביץ, שבכל מקרה לא שם יוכרעו ולא ייפתרו השאלות הפוליטיות החשובות האמיתיות העומדות במחלוקת הציבורית והפוליטית.
בהערכה על העשייה בעבר, עם תמיהות על ההווה ותקווה להמשך העשייה בעתיד.
