דירוגם של מלונות על-פי כוכבים איננו בבחינת מדד אוניברסלי. כל מדינה מדרגת את בתי המלון שלה על-פי קריטריונים שונים. בדרך כלל מייצג הדירוג את גודל המלון, את מספר החדרים שלו, את גודל הלובי ואת הימצאותה של בריכה בו. כל הקריטריונים האלה מפוקחים במדינות שמעבר לים על-ידי משרדי התיירות שלהן בשבע עיניים.
בישראל, לעומת זאת, לא קיים כל מערך של פיקוח סדיר אחר מלון זה או אחר, אם אכן הוא ממלא את ייעודו כראוי. במקום זאת נוהג כל מלון ככל העולה על רוחו והוא זה שקובע, על דעת עצמו, את מספר הכוכבים שלו, גם אם הוא באמת אינו ראוי להם.
יש בארץ מספר לא מבוטל של מלונות, שאולי היו ראויים בעבר להתהדר בחמשת הכוכבים שלהם. אלא שההווה מציג מציאות שונה ועגומה למדי. אילו נערך בהם פיקוח הולם, קרוב לוודאי שכיום לא היו זוכים למספר הכוכבים שהעניקו לעצמם. כאלה הם אותם מלונות שדורכים במקום ונמנעים מההשקעה הדרושה לשמירה על רמתם. הדברים אמורים באי-הקפדה על השירות המתבקש, בהימנעות משיפוצים, בירידה באיכות המזון או בהידרדרות גדולה בתחזוקה.
להתייחס בהתאם
שערוריה לא פחות בולטת היא מעמדם הנישא של ה"צימרים", הפושים בארץ כפטריות אחר הגשם. בכל העולם נחשב ה"צימר" לסוג האכסון הזול ביותר, בעוד שבארץ מרקיע מחירו לשמיים. במקרים רבים אף עולה התעריף של ה"צימר" הישראלי על זה של חדר במלון 5 כוכבים, כאשר רמת הבטיחות שבו זועקת לא אחת לשחקים וגם היצע השירות והתחזוקה שלו אינם עונים על הצרכים הדרושים.
בהנחה שמקום האכסון הוא פרמטר חשוב ביותר, הרי שצריך להתייחס אליו בהתאם. יש מי שתר אחר מלון שיהווה עבורו רק בסיס יציאה לטיולים ולאטרקציות. או אז הוא יכול להסתפק בהחלט במלון בן כוכב אחד בלבד. מישהו אחר תר אחר מלון לצורך כנס או ועידה ואז, בהכרח, יחפש מלון של 5 כוכבים, ויש מי שכמהַ למלון משפחתי, במיוחד עכשיו בחופש הגדול, שבו יוכל לאחסן את כל ה"חמולה" שלו. במלון שכזה צריכים להיות כל הפינוקים האפשריים, שיפתו את האורחים לא לצאת ממנו במשך ימי שהותם בין כתליו.
כבתוך שלהם
עד שלהי המאה החולפת פעלו המלונות הישראלים תחת פיקוח ממשלתי. מאז הוסרה חובת הדירוג שלהם ובעליהם עשו שימוש בדירוג הישן לצורך פירסומם בארץ ומעבר לים. בעקבות אינספור תלונות מלקוחות וסוכני נסיעות, החליטה הנהלת משרד התיירות להוציא מכרז בינלאומי לבחינת אפשרות דירוג מחדש, אלא שבסופו של דבר נגנז המכרז בשל שילוב של לחצים מצד אינטרסנטים שונים ובשל חילופי שרי התיירות.
עניין הדירוג הפך להפקר וכל מלון מדרג, כאמור, את עצמו באורח עצמאי, ללא אישור רשמי של משרד התיירות. כך נוצר מצב אבסורדי שבו בעיר תל אביב יש מספר רב יותר של בתי מלון הרואים עצמם כבעלי חמישה כוכבים, מאשר בערים ענקיות, דוגמת ניו-יורק, לונדון, פריז, רומא, או ברלין.
המציאות המרה היא שיש היום בישראל מלונות בודדים העונים לקריטריונים של דירוג בינלאומי מחייב של 5 כוכבים. די להיכנס לאתרי אינטרנט, בהם מדרגים הלקוחות את בתי המלון, על-מנת להתריע על גודל הפערים בין ראיית המלון את עצמו לבין הדירוג שאותו מעניק לו הלקוח. הגיעה לכן העת שמשרד התיירות ישים, סוף סוף, קץ לשערוריה הזאת.
