חלום הכלכלה הטובה של האלוף ישראל זיו

קיימת פרשנות רחבה לחלומות, החל בכך שמדובר בתוצרי חשיבה כשהמוח פועל בהילוך סרק, דרך סמלים שמבעבעים מתת-ההכרה שלנו ומרמזים על כמיהות מדוכאות, וכלה במלאכי עליון שטורחים ומעבירים לנו מסרים מעורפלים בערוץ תקשורת משובש. לא אחת תהיתי על פשר החלומות ועל הקשר בין החולם לחלומו כפרפראזה לגששים – והאם החלום מעיד על חולמו. במיוחד הטריד את מנוחתי חלום הכלכלה הטובה כמתכון לשלום. יפה הוא החלום שעיקרו מזרח תיכון חדש שכל יושביו מתכלכלים בחדווה, העסקים משגשגים והתותחים דוממים. כמה טוב. הבעיה של החלום הזה זהה לבעיות של כלל החלומות ומדובר בשלבם הסופי והבלתי נמנע – היקיצה. כשבעל החלום מקיץ ומשפשף את עיניו הטרוטות, נגלית לו המציאות האכזרית במלוא עוצמתה. רבים הם חולמיו של חלום הכלכלה, שנביאו הוא לא אחר מאשר נשיאנו האהוב שמעון פרס. לאחרונה נוסף לחבורה המכובדה האלוף במילואים ישראל זיו. משנתו ה"מקורית" של האלוף ישראל זיו אתמול (24.6.12) בבוקר, בעודי מתגלגל במכוניתי ומאזין לגלי צה"ל, בקע קולו של האלוף כשהוא פורש את משנתו המקורית באזני רזי ברקאי, מנחה התוכנית "מה בוער". האלוף זיו מגלה לנו שהמציאות השתנתה, החמאס התחזק, המצרים יאפשרו לו חופש פעולה והצטיידות, ולפיכך, אליבא דזיו, ניצבות בפנינו שתי אפשרויות – להמשיך בסבבי המהלומות כך שנגיע ל"עופרת יצוקה 2, 3 ו-4", או לבצע "שינוי אסטרטגי" כי "אין הרבה ברירה". מהו אותו שינוי אסטרטגי? סתם האלוף ולא פירש. ברקאי ניסה לחלץ מהאלוף פרטים והשיחה התנהלה בערך כך (בשפה חופשית): זיו: השיטה של ההתשה אינה מביאה תוצאות, צריך לשנות את המצב הכלכלי בעזה של 80% מהאוכלוסיה. ברקאי: הבוקר טענת במעריב כי שיטת ה"סמארטפונים" שינתה באיו"ש את התמונה והטרור פסק. זיו: כי יש לאוכלוסיה שם מה להפסיד. ברקאי: אז זה אומר שאנחנו צריכים להכיר בחמאס ולהסיר את הסגר? זיו: ומה עושים היום? מדובר במשחקים פוליטיים, את שליט לא שחררנו בשיחות עם החמאס? ברקאי: אתה מציע מהפך כשהחמאס מסרב להכיר בנו. זיו: אני אומר שבאידיאולוגיות קשה לתת פתרון פרגמאטי. ברקאי: זה לא יתפרש שישראל שוב מתקפלת? רז: בטווח הקצר כן, אך אם אנחנו מספיק חזקים אז אפשר לעשות "מהלכים אמיצים". אציין רק כי שידור השיחה הזאת נעשה בזמן שפצמ"רים נחתו בדרום. אממה? את הסרטים האלה כבר ראינו ובזיכרון הקולקטיבי נותר פרק הריאליטי שבו נראות הכוונות הטובות מובילות אותנו היישר לגיהינום. לאן הובילו הכוונות הטובות נתחיל בכוונה הטובה של הסכם אוסלו ותוצאותיו הידועות. הרי לעם הפלשתיני המדוכא נפתחו שערי שמיים! סיוע מאסיבי בבניית תשתית כלכלית מפוארת, אוטונומיה מלאה, ברית אחים עם מחוללי האנרגיה הישראלית, הגז, החשמל, המים, יועצים ומדריכים, בית-חולים מודרני על חשבון משלם המיסים הישראלי, תעשיה משותפת ושפע של מקומות עבודה, אך תאוות הרצח חזקה אצל "העם המדוכא" הזה מכל רציונל כלכלי או מדיני, וכולנו זוכרים היטב מה קיבלנו בתמורה. גם האלוף זיו היה בארץ באותם הימים. נמשיך בכוונתו הטובה של נשיא ארה"ב – ג'ורג' בוש – ידידנו (ולא בציניות), שנדחף על-ידי יועציו למהלך הנאיבי להנחיל לעזתים דמוקרטיה. גם המתנה הזאת הייתה ארוזה בצלופן כלכלי מנצנץ ושפע של צ'ופרים, והעזתים הלכו לקלפי ובחרו את החמאס ואחרי שבועיים של שחיטה הדדית (כמיטב המסורת המפוארת שמתוחזקת בקנאות על-ידי כלל יושבי האזור) – עברו העזתים לאורח החיים שאהוב עליהם כל כך – דם ואש ותמרות עשן. גם אירוע מכונן זה זכור בוודאי לאלוף. צר לי מאוד לקלקל את החלום המתוק של האלוף זיו. העסק הזה לא עובד, המזרח התיכון. המודל שהציג כהצלחת ה"סמארטפונים" באיו"ש אינו נובע מהכלכלה הטובה אלא ההפך. הכלכלה הטובה נובעת מפעילותם הסיכולית של צה"ל והשב"כ, מגדר ההפרדה ובעיקר מכך (ולהבדיל מעזה) שאנחנו נמצאים שם ועם היד על הדופק. שתי אופציות? לא בהכרח והערה לגבי שתי האופציות שהאלוף רואה – סבבי מהלומות או שינוי אסטרטגי. סבבי המהלומות נובעים מכך שהטלנו על עצמנו מגבלות שאינן מאפשרות הכרעה. אני לא בא לקטרג על הסיבות למגבלות האלה, אך כאופציה, יש בוודאי מקום להסרת הכפפות. סיכול ממוקד של מנהיגי החמאס למשל. כשהחבר'ה האלה היו על הברכיים "עשינו מחווה" ו"הגענו להבנות" והתוצאה – שנים של ספיגת רקטות ופצמ"רים ומבצע "עופרת יצוקה" אחד. האופציה השנייה של האלוף – שינוי אסטרטגי - מזכירה את הבדיחה על השדכן היהודי שהצליח לשכנע צד אחד. השינוי האסטרטגי בראיית האלוף הוא בכך כי אפשר שתהיה "התקפלות ישראלית לטווח הקצר", ומה לטווח הארוך? "אם אנחנו מספיק חזקים, אז אפשר לעשות מהלכים אמיצים". אז זהו, שלא. הניסיון המצטבר הוכיח שאנחנו נחלשים מהתקפלות להתקפלות. תוצאות מוכחות ועובדות יבשות, מה לעשות. אז כדאי להתעורר ו/או לשנות את נושאי החלומות לכאלה שהם ברי-מימוש ואת האנרגיה לנתב לחיזוק יכולותינו הביטחוניות, לחיזוק החברה ומרכיביה, ובהתוויה של מדיניות חוץ נבונה שעיקרה חיזוק הקשרים עם ידידינו והחלשתם של יריבינו ושונאינו, והעיקר להימנע מלהקשיב לעצות אחיתופל. חלומות ורודים הם לוקסוס שמדינה במצבה של ישראל אינה אמורה להרשות לעצמה.