סוף סוף בחרה מצרים באיש "האחים המוסלמים"
מוחמד מורסי לנשיא. כמו באירן, כמו בחמאסטן, כמו בטורקיה, על-פי מיטב הדמוקרטיה המוסלמית, One man, One vote, One time. זכות בחירה לכל איש, פעם אחת ודי.
אין ספק כי החונטה הצבאית המצרית תילחם על נפשה. כך היה באירן, כך בטורקיה, כך בלוב ועירק, וזהו המאבק המתחולל כעת גם בסוריה. אבל בסופו של דבר, כאשר המשחק הוא דמוקרטי והעם הוא מוסלמי, החונטה תיכנע, תתאסלם ותכפיף את השיקולים הצבאיים הקרים של עלות-תועלת - לשיקולים איסלאמיים. בטורקיה הצבא, שהיה אמון על תחזוקתה של מהפכת אטאטורק, נכנע לאחר מאבק של עשור. במצרים זה ייקח פחות זמן, כי במצרים מעולם לא הייתה מהפכה דמוקרטית בסגנון אירופי.
אחד הקשיים הגדולים ביותר של המדינאי הוא לדעת מה חושב ומה מתכנן היריב, או האויב. עד עתה קשה היה לחזות את מהלכיה של מצרים. מי חזה כי נאצר החבול ממלחמת תימן ייגרר להכרזת מלחמה על ישראל ב-1967? מי ידע כי סאדאת יבחר במלחמה מוגבלת שתפקידה לשבור את הסטטוס-קוו בתיאום עם האמריקנים? מי חזה שאותו סאדאת יפנה למשא-ומתן גלוי בניגוד לשלושת הלאווים של חארטום, במיוחד שלכאורה זכה בניצחון? מי ידע כי המלך חוסיין יעשה מהלך כפול - של ויתור על כיבושי סבו בארץ ישראל ושל שלילת האזרחות הירדנית מנתיניו שננטשו בעבר הירדן המערבי? מי היה חוזה כי משפחת אסד תשמור על שקט בגבול הגולן במשך 30 שנה? כאשר מדובר ברודן מלוכני או בעומד בראש חונטה, קשה לדעת לפי איזה ספר הוא פועל - האם "הנסיך" של מקיאוולי? האם כתבי לנין? האם מיין קמפף?
לעומת זאת, לרודן קל מאוד לדעת מה יעשה יריבו במדינה הדמוקרטית. הוא יימנע מעימות צבאי כמעט בכל מחיר. זה מה שאנו שומעים השכם והערב מפי המערב בנושא אירן: הפתרון הצבאי הוא על השולחן, אבל השולחן מצוי במרתף נעול אשר לאיש אין גישה אליו. ישראל המופגזת יום וליל מחמאסטן אינה מעלה על דעתה לעשות לחמאסטן מה שעשתה ארצות-הברית לדרזדן. ככה זה היה. הרודן היה עלום, ואילו הדמוקרט היה כספר פתוח, וכך "זכינו" במלחמות והסכמים והפרות שנבעו מחוסר השוויון בין הצדדים.
אוסף של ד'ימים בני מוות
אלא שעכשיו המצב השתנה לטובה. כיום ידוע לנו, לפרטים, בדיוק מה חושב היריב, בדיוק איזה ספר הוא קורא, ומהיכן הוא שואב את השראתו. מורסי כבר אמר, חומייני כבר קבע, נסראללה כבר הכריז, הנייה כבר הצהיר - האיסלאם הוא הפתרון. אין בעיה או שאלה שאין לה פתרון בספר הקוראן. ואם לא בקוראן עצמו, אזי בסיפורי חיי מוחמד - ההשראה היחידה של האיסלאם. באיסלאם אין שמעיה ואבטליון, בית הלל ובית שמאי. יש רק מוחמד אחד, על פיו יישק דבר, וכל הסוטה מדבריו או מרוחו, אחת דתו - למות. אי-הוודאות התפוגגה, וכולנו יודעים מהו רצונו ומהן כוונותיו של נשיא מצרים החדש: ללכת על-פי הספר.
כשמדובר ברודן מלוכני או בעומד בראש חונטה, קשה לדעת לפי איזה ספר הוא פועל, ואילו איסלאמיסט פועל על-פי ספר אחד בלבד. בספר הזה אין מדינה יהודית, אין יהודי המגן על עצמו, אין יהודי הראוי אפילו לדבר עם מוסלמי, שלא לומר לנהל משא-ומתן של שווים עמו. בספר הזה המוסלמי הוא עליון, והיהודי הוא תחתון. על כל יהודי הבא במגע עם איסלאמיסט, דהיינו עם מוסלמי הדוגל באיסלאם פוליטי, להבין כי הוא בן מוות, מעצם היוהרה שברצונו להיות שווה-ערך.
ידיעות אחרונות קבע כי תוצאות הבחירות בארץ הנילוס הן חושך במצרים. להפך, מעתה ליהודים הייתה אורה, כי מעתה והלאה הכל ברור ואין הפתעות.
כך לדוגמה, הדבר הראשון שהאיסלאמיסטים עושים הוא למנוע מצליינים יהודיים להגיע לקברו של הרב יעקב אבוחצירה שבדלתא המצרית. אין בזה היגיון מעשי, שכן צליינות כזו שווה הרבה כסף לכפריים. אבל לא הכלכלה קובעת, כי אם העיקרון: יהודים שאינם במעמד של בני חסות אינם רשאים עוד לפקוד את מתיהם בארץ "האחים".
אין זה אומר שמחר צבא מצרים חוצה את התעלה ודוהר לעבר תל אביב. אבל זה כן אומר שאפשרות זו תמיד מונחת על השולחן, בגלוי, כחלק מן המטרות הרצויות של הממשל האיסלאמיסטי. תפקיד הגנרל המצרי אינו עוד לשקול אם השמדתה של מדינת ישראל היא אינטרס של מצרים. תפקידו מעתה והלאה הוא להעמיד לרשות הנשיא את הכלים להוציא לפועל אינטרס זה, במוקדם או במאוחר. השאלה אינה "אם", אלא מתי וכיצד.
כאיסלאמיסט, מוחמד מורסי ילמד ממורו ורבו האגדי מוחמד, שלא התחיל בהתקפה רבתי, אלא בפשיטות מוגבלות ששחקו את כוח העמידה של אנשי מכה. מהלך זה כבר החל בהנהגתם של אחיו הרוחניים של מורסי, חמאס, שאינם אלא סניף של "האחים המוסלמים". וככל שישראל תפגין את חולשתה בכך שתאפשר לגבול סיני להיות מחסה לפשיטות, שמאחוריו ניתן לתכנן בנחת ולבצע הכל בזמן ובמקום הנוחים לאיסלאמיסטים, כך יגברו גם הפשיטות וגם הדרישות מצד ממשל "האחים-המוסלמים" להגביר את נוכחותם תומכת הטרור בסיני, בניגוד להסכמי השלום. כי הסכמים מכבדים רק כאשר אלה משרתים את השליט, והם כחול נודד, כעשן כלה וכרוח נושבת וכחלום יעוף, כאשר אלה מגבילים אותו. כאיסלאמיסט, מורסי לא יבטל את ההסכם. להפך, הוא יצהיר השכם והערב על מחויבותו לו, ובחסותו יקדם עוד את ההתקפות על ישראל, שמבחינתו אינה ישות לגיטימית, אלא אוסף של ד'ימים בני מוות.
כיוון שהמהלך האיסלאמיסטי ידוע מראש, טוב תעשה ממשלת ישראל אם תתייחס לגבול סיני בדיוק כמו שהיא מתייחסת לגבול הרצועה - כאל גבול מלחמה. זה אינו גבול של שלום, חם או פושר או קר, אלא גבול מלחמה, וגבולות האיסלאם תמיד מדממים.
מה שדרוש לנו זה שליטה אווירית, שליטה בתצפית ומניעה פעילה, כולל הרג המפגע לפי הצורך המבצעי. אך אני יודע גם יודע שממשלת ישראל לא תפעל כדרוש, ותמשיך לכבד את הגבול כאילו דבר לא קרה, עד שיקרה משהו: פשיטה רצחנית על יישוב, פגיעת טיל באוטובוס מלא תלמידים, הפלת כלי-טיס בתחום ישראל, ואולי פגיעת טיל במתחם הגרעיני בדימונה. כי אצלנו לא קוראים את הספר של האויב. אצלנו ממתינים לדם שיזרום על קרקע המדבר לפני שפותחים אותו. אני מתנצל מראש בפני הנפגעים, אבל אני אומר לכם עכשיו: דמכם הותר. כי כך כתוב בספרים השונים שמשני הצדדים של התהום הרעיונית שהתגלתה בפנינו. ולוואי שאתבדה.
