הציוני האחרון

הוא היה באצ"ל, שם פעל נגד כנופיות ערביות ונגד השלטון הבריטי, הוא היה ממנהיגי הלח"י, הוא נרדף ע"י המשטרה הבריטית. נעצר מספר פעמים וברח. היה בתפקיד בכיר במוסד ושירת בתפקיד זה עד 1965. לפוליטיקה - לתנועת החירות - נכנס בסוף שנת 1970 והיה בהנהלתה. בשנת 1974 נבחר לכנסת והיה יו"ר הכנסת בשנת 1977. מהסכם השלום בין מצרים לישראל הסתייג ועל כן נמנע מהצבעה. הוא לא הסכים לוותר על שום שטח מארץ ישראל. בשנת 1986 כיהן כראש ממשלה השביעי של מדינת ישראל. בתקופת כהונתו של שמיר, עלו יהודים רבים לארץ. הייתה העלייה הגדולה מברית המועצות לאחר נפילת מסך הברזל בשנת 1990, מבצע שהתנהל בהצלחה. רבים נקלטו והשתלבו בחברה הישראלית. ואחר כך בשנת 1991 הועלו לארץ 14,000 יהודים מאתיופיה ב"מבצע שלמה". אלו היו אולי העליות האחרונות שהתקבלו בהתרגשות ובשמחה. נראה שמאז משהו קרה לעם היהודי מול העליות החדשות. כנראה עייפות החומר והרגש. שמיר כונן קואליציה דתית ימנית - צומת, התחיה ומולדת. מה שלא רואים עוד במקומותינו. יצחק שמיר ז"ל - אולי הציוני האחרון. מאוהבי הארץ. צנוע ועניו שלא עשה לביתו. רק לארצו. למדינה. לעם. שפיו וליבו שווים. שאולי בתקופה מוחצנת זאת לא היה שורד. או שאולי היה מוצא לה קווים שונים וביטוי אחר. מה שביקש היה: "אם ההיסטוריה תזכור אותי אני מקווה שאזכר כאיש שאהב את ארץ ישראל, ועמד על משמרתה כל חייו". בשנת 1996 פרש מהחיים הפוליטיים. הציונות הישנה מתה נדמה שהציונות הישנה מתה ועכשיו אנחנו צריכים להכין דף עבודה ולהגדיר את תפקידנו ואת מקומנו במדינה הזאת. לבסס את טיעוננו וזכותנו על המדינה הזאת. לתרץ את רצוננו לחיות. להסביר למה לא נוכל להכניס לכאן את כל מי שרוצה, גם אם הוא מאוד רוצה. היום אנחנו פנויים להתנצל. כי הנה המדינה הפכה לעובדה קיימת חיה ובועטת. בעצם, כבר לא ממש בועטת. יותר מקשיבה ומתחשבת. באחרים. אבל אנחנו בזמנים שונים. היום מנהיגים זה פוזה, זה מראה. היום מנהיגות לא צריכה כריזמה ואהבה לארץ. היא צריכה כריזמה ואהבה עצמית. פעם זה בודאי היה אחרת. אולי מפני שקל להילחם על מה שאתה זקוק לו נואשות. כמו ארץ ישראל לעם ישראל. לעם שנרדף שנים ונדד בלי בית משלו. לעם שסבל הרבה מידי בגלויות השונות וחיפש בית. אבל כשכבר יש לך את זה? מה עושים? איך שומרים על הקיים? איך מצמיחים מנהיגים ישרים שפיהם וליבם שווה. כאלה שהתקשורת לא בילבלה שהם ענווים וצנועים. שהם מדברים ואתה מאמין להם. יכול להיות שהמנהיגים הם בהתאם לתקופה? נדמה שעם מותו של יצחק שמיר נוכל להיזכר שפעם הייתה פה ציונות. פעם חשבנו שהמדינה מאוד חשובה. שיש להגן עליה. פעם חשבנו שיהדות זאת לא מילה גסה. שצבא זה מי שמגן על המדינה ולוחם נגד אויבים. יהי זכרו ברוך.