שבעה ימים: על ועדות ועל טריקים פוליטיים

שום דבר בשבוע האחרון לא רמז על התרגיל הפוליטי המבריק שיבצע שר החוץ ליברמן בוועדת פלסנר לשיוויון בנטל, כמו זה שהיה ביום חמישי האחרון. ליברמן מצא את הדרך שלו למיינסטרים הישראלי – שיוויון בנטל לא רק לחרדים, אלא גם לערבים. שאר חברי הוועדה – שלא היו מוכנים לכך, ובמיוחד אנשי קדימה שלא חלמו על הסוגייה בחלומותיהם הפרועים ביותר – לא ידעו איך לאכול את זה. וכך, נתניהו מצא את עצמו מהר מאוד בין הפטיש לסדן. הקואליציה הרחבה שלו התנדנדה כמו גורד-שחקים שעולה באש. אבל אם נחשוב לרגע באופן רציונלי, נגלה שמעבר למשחקים הפוליטיים אין פה הרבה חוסר היגיון. להפך. זה אך נדרש. אם הגדרתם מלכתחילה את שמה של וועדת פלסנר כוועדה לשיוויון בנטל, הרי שמן הראוי שנדבר על כל האוכלוסיות במדינת-ישראל. ולמעט החילוניים והחצי-מסורתיים, אף-אחד אפילו לא חושב על להתגייס לצה"ל, שלא לדבר על להתחיל בשירות-לאומי. המגזר הערבי דרש שיוויון בזכויותיו? אין שום בעיה. אבל רק תקחו בחשבון שזה מתחיל קודם מחובות. וכאן, למעשה, מתחילות הבעיות. רבות נאמר על אודות חוסר הנאמנות של אנשי המגזר הערבי כלפי המדינה. מעין גייס חמישי שגדל בקירבנו. בין אם זה נכון ובין אם לאו, הטיעונים מנגד תמיד נגעו לכך שאנשי המגזר לא יכולים ליטול חלק בתרומה למדינה, כי לצה"ל לא מוכנים לגייס אותם (בעיקר מסיבות ביטחוניות). כתוצאה מכך, סיכוייהם להתקבל לעבודה נחשבת ירדו משמעותית. אחרי הכל, מי רוצה לגייס מישהו שלא טרח לתרום למען מדינת-ישראל? הרי עדיף חייל קרבי משוחרר ש"טחן" מארבים בשכם, מאשר בחור שנהנה להשתזף על מדשאות האוניברסיטה שלו במהלך כל 3 השנים הללו. ולתופעה הרבה משמעויות עוקפות, ביניהם המצב הכלכלי במגזר, שמאשים – מצידו – את המדינה במצבו הכלכלי. ובכן, ליברמן – למרבה ההפתעה – עשה שירות למגזר. הנה ההזדמנות שלכם לתרום למדינה, ההזדמנות שלכם להתקבל לעבודה נחשבת בהתאם וההזדמנות שלכם לשפר את המצב החברתי-כלכלי שלכם. לא מוכרחים להיות בצה"ל כדי לתרום למדינה. יש אינסוף מוסדות אזרחיים אחרים שישמחו לעזרה. כאשר חיכיתי להסבר הכל כך מתבקש של חברי-הכנסת הערביים - שמובילים את המאבק על חוסר השיוויון של המגזר אל מול שאר אוכלוסיית מדינת-ישראל - אני מוכרח לומר שהתאכזבתי קשות מהתוצר הסופי, שהגיע בדמות תגובתו של הח"כ אחמד טיבי. מעבר לאמירות מתלהמות וחסרות תוכן לחלוטין, הרבה מעבר לזה לא היה שם. תסלח לי, כבוד הח"כ אחמד טיבי, אבל האם זה לא היית אתה שזעקת שאין שיוויון כלפי המגזר הערבי? לאן זה נעלם, כעת כשליברמן הפך להיות מליץ היושר של המגזר הזה? לאן זה נעלם כעת, כשמדברים על החובות שנדרשות מהמגזר לצד הזכויות שמגיעות לו? לא באמת חשבת שתקבלו זכויות מבלי שתידרשו לתת משהו בתמורה, נכון? אני מאמין שאפילו אתה לא כזה תמים מכדי לחשוב שככה זה עובד. דווקא יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, היה זה שהרשים בהסבר, שבהחלט עלה על הדעת. אף-אחד לא תיכנן לצאת באמצעות הוועדה הזו במתקפה מתפרצת כנגד האוכלוסיה החרדית בארץ. מדובר, ברמת ההגדרה, בוועדה שעוסקת בשיוויון בנטל. מה זה משנה למי זה נוגע? וזה בהחלט הסבר שמרצה את הדעת. בקיצור, אל תיתנו לאינטרסים הפוליטיים שמסתתרים באחוריה של הוועדה להטעות אתכם. מדובר בוועדה לכל דבר מטעם הקואליציה, שעוסקת באופן ענייני ביותר בכל הסוגיות שנוגעות לנושא הזה שנמצא כרגע על הפרק. ולכן, אין שום דבר לא לגיטימי בדרישתו של ליברמן, גם אם היא נובעת מאינטרסים פוליטיים גרידא.

ועוד נושא שעל הפרק של הוועדה: ענייני מיסים

עוד דבר שנוגע לוועדה, אך איננו נוגע לפיצוץ שהיינו עדים לא בסוף-השבוע האחרון: ענייני מיסים. תקראו לי תמים, אבל רק השבוע נפל לי האסימון שהחרדים למעשה פטורים מתשלומי ארנונה. כאיש-צבא לשעבר, מיותר לציין שפה מתחיל הכעס. פה מתחיל השסע המדובר בחברה הישראלית. תסלחו לי, אבל מה עשו החרדים שמאפשר להם פטור מתשלום ארנונה? האם דמם של הילדים הבורים הללו סמוק מדמם של לוחמים – שחלקם אף נשואים – שמקבלים משכורת זעומה ביותר אך נדרשים לשלם ארנונה מלאה בכוחות עצמם? האם אנו עדים כאן לניצול ציני של ממשלת-ישראל את העובדה שאף-אחד מאנשי-הצבא – בין אם בקבע ובין אם בחובה – לא יכולים להתאגד כנגד המדינה ולמחות, כמו כל אותם הסטודנטים על מדשאות רוטשילד בתל אביב? ראוי שהממשלה תלמד דבר אחד או שניים מארה"ב. שם, על-אף העובדה שמדובר בצבא שכיר, אנשי הצבא אינם משלמים מיסים, או זכאים להוזלה משמעותית בהם. מדוע דווקא את הרעיון הזה ייבאנו לארץ, אך לאכולוסייה הלא-נכונה? הניצול הציני של מעמד אנשי הצבא ע"י הממשלה הוא מכוער. וסופם של תהליכים מכוערים להתגלות ולהתפוצץ. כך שעדיף שאדון ראש-הממשלה ימצא לכך פתרון מבעוד מועד, כי כשהעניין הזה יתפוצץ לכולנו בפנים, נהיה כולנו בעיצומה של אנרכיה שעלולה להביא לסופנו כמדינה.

מה עושים כשמוותרים על הדבר הנכון?

והנה, על-פניו, חשבנו כי הסערה סביב גיוס המגזר הערבי לשירות לאומי תהיה הסערה הסוערת ביותר של וועדת פלסנר. אך ממש לפני פרסום טור זה החליט ראש-הממשלה להפתיע ולהסעיר אף-יותר, ולהפסיק את פעילות הוועדה. פחות הפתיע בכך שהחליט להפסיק את פעילות הוועדה (על-אף שמופז כנראה לא צפה זאת), אלא יותר הפתיע ברמת התבוסתנות אליה הוא מוכן לרדת למען שימור "שותפי קואליציה היסטוריים". היום הודיע ראש-הממשלה על הפסקת פעילות הוועדה. על שום מה ולמה? כנראה שרק לו המענה על-כך. מה שבטוח שללא כל קשר לצורה היחצ"נית, בה יתבל ראש-הממשלה את סיבותיו ואת מניעיו בהמשך, המניעים האמיתיים (אולי אפילו שורש הבעיה) הם חוסר היכולת של הציבור החרדי להתגמש. לחשוב על אופציה להשתלב עם ההמונים, עם מי שבאמת שולט במדינה הזו. מי שיאמר כי הוויכוח האמיתי נסוב סביב ההחלטה אם לאפשר ענישה פרסונלית, או להישאר בענישה קולקטיבית, יטעה את שומעיו. זה רק הטריגר, זה בכלל לא הוויכוח האמיתי. כלל לא התקדמנו מהנקודה, בה החרדים התנגדו באופן גורף לכך שיתגייסו לטובת המדינה, ויישאו בעול נוסף פרט לעולה של תורה. אומנם הם נרדמו תחילה בשמירה, אך לאחר שנציגם בוועדה – עו"ד וינרוט – העיר את עיניהם, הם רק חיכו לשעת ה-ש'. הם התארגנו, והמתינו. המתינו לסוגיית ליבה אחת, שיהיה מוצדק לנצל אותה כדי לתקוע טריז בין ראש-הממשלה לבין יו"ר הוועדה, ח"כ פלסנר, כך שלא יצטיירו כמי שעוצרים מהלך חשוב עוד באיבו. והם מצאו את הטריז הזה בדמות הוויכוח על האם ללכת על ענישה פרסונלית למשתמטים (לכך אין כל סיכוי שיסכימו), או להישאר בענישה קולקטיבית, נוחה יותר, גמישה יותר. כזו שאפשר אפילו לתמרן, כך שלא יהיו לה באמת שיניים ומשמעויות בשטח.

הרצון הפחדני של ראש הממשלה

התבוסתנות בהחלטת ראש-הממשלה זועקת לשמיים. הרצון לשמר קואליציה רחבה מספיק, מבלי לוותר על שותפים קואליציוניים מסורתיים, הוא רצון פחדני. רצון של מישהו שלא מוכן להעז. שיילך על בטוח, ולו להישאר בתפקידו. כי אחרי הכל, נראה לגיטימי נורא שהמיעוט החרדי בארץ, שבכלל לא מתכוון לשאת בעול החברתי שלה, הוא זה ששולט במדינה. הוא זה שיצר את מאזן האימה, ממנו מפחד ראש-הממשלה. הבעיה היא שכל תמרון לטובתם רק ירע את מצבו הרעוע גם ככה של ראש-הממשלה. כי ככלות הכל, אם יעז ראש-הממשלה לשבור חזק שמאלה, ולברוח מהחרדים כל עוד נפשו בו, הוא יזכה במה שלא זכה בו כבר זמן-רב. בקולות, בתמיכה ובלובי ציבורי רחב. כי אחרי הכל, לנפנף לנו מול העיניים על הישגי הממשלה, בגללם אך מתבקש להרחיב את הגירעון הלאומי, זה כבר לא מספיק. נתניהו, אנשיך, בוחריך, כבר ברחובות. זועקים אליך. זועקים לקבל את ראש-הממשלה שבחרו, ולא בובה על חוטים של ש"ס או של יהדות התורה. לכן, גם אם תעז לפרק את אחת הקואליציות הרחבות שהיו בהיסטוריה של העם זה, לפחות תזכה בחזרה בעם שלך. בעם האמיתי, שבחר בך בבחירות. אך אם תאכזב אותו- תהיה בטוח שאפילו המפלגות החרדיות כבר לא תעזורנה לך. אכזריות בלתי-נסבלת גוררת ענישה בלתי-נסבלת אני מאמין שרובכם שמעתם על הנערים המכים מתל אביב. בסה"כ בני 15 ו-16 למול אדם מבוגר יחסית, בן 68. ככה סתם, נטפלו אליו. כי הם שתו. היה להם משעמם. כל אלו למעלה הם בהחלט טיעונים מנצחים לפוצץ אדם ישיש במכות, כך שלא ישכח את זה לעולם. אולי אפילו ייוותר נכה אחרי האירוע הזה. והיכן ההורים, אתם בוודאי שואלים? ובכן, הם לא יודעים איך לעכל את זה שיש להם ילד מכה, בעל עבר עשיר מאוד של תקיפות ושל אלימות. אני מוכרח לומר שהמקרה הזה מקומם אותי מאוד. לא, לאו-דווקא בגלל שמדובר באדם מבוגר. אלא בגלל הקלות שבה זה קורה. הקלות הבלתי-נסבלת. הם בסה"כ שתו, השתכרו. בגיל שבו הם בכלל לא אמורים להתקרב לאלכוהול. ממש כמו הרוצחים מבאר-שבע. הם רק שתו. היה להם משעמם והם רצו להפיג את שיעמום הקיץ, שיעמום החופש הגדול. אז אין כמו לדמיין שאתה גיבור כמו במשחק מחשב ויכול לפוצץ במכות אנשים שרק מבקשים ממך בקשה מאוד לגיטימית: להנמיך את הטונים. והשאלה המתבקשת היא מה עושים? - האם בחופשת קיץ בכל השכונות הנחשלות למיניהן, ניתן לנערים לעשות כרצונם? נימנע מלצאת החוצה? נחשוש מהנוער האלים של ימינו? ובכן, התשובה היא לא. התשובה, בעיניי, נמצאת בכלל בענישה ובהרתעה, שאנחנו כ"כ חוששים לנקוט בהם. אני מצטער, אבל נער שמצא לנכון להכות אדם מבוגר באופן אכזרי ביותר ואף לעקור את עינו לא זכאי ליהנות מחסותו כקטין ולא לקבל עונש חמור. וזה בכלל לא משנה אם שתה ועשה את הדברים משכרות. האם את מאבטח הרמטכ"ל שאנס, וטען לאחר-מכן שבכלל עשה את המיוחס לו בגילופין פטרנו מעונש? לא ולא. וכך ראוי שייעשה לנערים. להעניש אותם באופן חמור, כך שיכאב להם. יכאב להם כפי שכואב כעת לאדם ששוכב בבית-החולים, תלוי בין חיים למוות. אם הם חשים שיש להם מספיק אחריות כדי לשתות לגילופין, שתהיה להם האחריות לקחת על-עצמם את האשמה של מה שעשו. אינני רוצה לדמיין מה היה סופם אם אנשים מן המניין היו עדים למקרה הזה. בינינו, אני בספק אם הם לא היו אלה שנאבקים כעת בבית-החולים להישאר בחיים. הרי אנחנו כאלה פחדנים. ועל הפחדנות וההומניות שלנו אנחנו משלמים. טוב, לא בדיוק אנחנו. אלא הישיש אותו הכו הנערים. האבא שנרצח לעיני ביתו, רק משום שביקש קצת שקט. בקשה שהיא לכאורה נורמטיבית לחלוטין. ופה גם צריך להפסיק. עם כל הכבוד לשלטון החוק, ראוי שתהיה אבחנה. נער, שרצח בשגגה בנסיבות מסוימות, ראוי להכליל תחת ההקלה שראויה לקטין. אך לעבריין בעל תיק מלא בהאשמות תקיפה אלימות, שבוחר לשתות אלכוהול ולהכות את הראשון שנתקל בו, לא ראוי לקרוא קטין, בלי כל קשר לגילו האמיתי. ועוד מילה בנוגע לסיבה שבגללה הוא עשה את זה. אני מציע להורים להפסיק להעמיד פנים שהם כה המומים ממה שעשה בנם. חברים, הכל מתחיל ונגמר בחינוך. ואם החינוך שההורים נתנו לילדם היה לשתות בגיל צעיר, להכות את הסובבים ברחוב, או אפילו אם הזניחו את הנער עד כדי כך שמצא נחמה בחבורות של נערים שחושבות שהמעשה שעשה לגיטימי- שלא יופתעו שהם מתעוררים למחרת עם ראש של סוס במיטתם בדמות העבריינות שהפגין בנם. נערים מחוסרי רסן כמו זה שאנו מדברים עליו לא זכאים לחירות לחלוטין. הם, את חייהם כבר גזרו. אולי אח"כ, כשיתבגרו בכלא, ייצאו אזרחים למופת. אך, בינתיים, אין כל סיבה שיסתובבו חופשיים ושיקלו בסעיפי האישום שלהם. אני מציע לשופטים לזכור כי הפרצוף התמים והבוכה שהם עדים לו באולם המשפט הוא אינו הפרצוף שראה המבוגר בן ה-68, שאיבד את הכרתו בגלל שאותו הנער הפליא את מכותיו בו. רק ענישה והרתעה קשה ימנעו את מקרה הרצח או האלימות הבאים.