עוד פעם הצבוע הזה

אני לא מצליח לפצח את הקוד הגנטי שמאפשר לצבועים את היכולת לא להיגעל מעצמם. רובם שמאלנים. יוסי שריד הוא מהבכירים שבהם. תחת הכותרת "וינוגרד ושמולי - שתי אכזבות" (הארץ, 6.7.12), הוא מותח ביקורת קשה על יו"ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי, רק משום שלקח תרומה מהטייקון נוחי דנקנר. "אומנם המטרה רצויה - להקים קהילת סטודנטים בלוד", כותב שריד, "אך האמצעים פסולים. התרומה היא אם כל חטאת... לא תוכל עוד לדרוש צדק חברתי, כשאבירי האי-צדק עומדים מאחוריך". מה ששריד רוצה לומר, שאין לקבל מתת ממי שדבק בו רבב. קראתי, ומיד קפץ לי סיפור ההינתקות. שריד חושב שלשמולי אסור לקחת תרומה כדי לבנות משהו למען הסטודנטים בלוד, אבל לו, לשריד, לא הייתה שום בעיה לקבל חורבן, ממי שהוא עצמו הגדיר כ"ראש משפחת פשע" - "ושיתבע אותי", התגרה בשרון. תביעה לא הגיעה, כנראה בהמלצת ויסגלס. בהזדמנות אחרת הודה, שגם אם זאב רוזנשטיין היה מציע לו את עקירת האלפים - הוא היה לוקח. גם צביעות, וגם טיפשות. אילו לא היה צבוע, טיפש וגם שונא - עקירת האלפים ותוצאותיה, היו גורמות לו לחשבון נפש נוקב, שלאחריו הוא היה מרגיש רע עם עצמו ומצפונו. (שוב) מסתבר שהצביעות היא חומר החיסון הטוב ביותר נגד מועקות...