"טד" הוא סרט הקולנוע הראשון של סת' מקפרלן, באולפני יוניברסל. היוצר הוא יוצרה של סדרת הטלוויזיה הפופולרית "איש משפחה" המככבת על המסך הקטן כסדרה מצוירת. הסיפור מתרכז באדם ובובת הדוב שלו, שמתעוררת לחיים בעקבות משאלת ילדות.
בסרטו הראשון של הבמאי סת' מקרפלן מתקיים דיון לכל אורך העלילה בדבר חשיבותו של הקסם בחיי בני האדם. ניתן להתייחס לסרט על-פי כמה רבדים והרובד הראשוני שמעלה הסרט הוא בהתייחסות לנושא האמונה בכוחות על טבעיים או ביישות אלוהית המסוגלת לספק את משאלות האדם. בדיון לא אתייחס לעלילה או לדמויות באופן מדויק ולא אציין את שמותיהם אלא אתייחס לתופעות שעולות בעקבות הצפייה בסרט ומלוות את הצופה לאחר מכן.
הסרט משנה את התפיסה המקובלת של הצופה, הסרט טד אינו סרט לילדים אף שהוא סיפור על דובון חביב. ויש לכך סיבות רבות ועל כך בהמשך. דווקא טד הדובון הבובה הייצור הבלתי אנושי מצליח לחולל שינוי והשינוי מתרחש אצל הצופה. הוא מעורר אותך לחשיבה על מהות החברה ועל מהות החיים המודרניים.
זהו סרט סאטירי. אחד הרגעים הדרמטיים הראשונים בסרט מתרחש כשהצופה רואה את גיבור הסרט בן שמונה מקבל במתנה מהוריו את הדובי טדי, טד בלשון כותרת הסרט. באירוע המכונן הזה מקבל הדובי את משמעותו הוא נמסר לילד כדי שירכוש חבר, הדוב הוא פתרון שהעניקו לו ההורים כדי שיהיה לילד חבר. במקום לטפל בבעייתו של הילד שאינו יוצר תקשורת חברתית, הילד אאוטסיידר כי הוא רואה את חבריו משחקים במשחקי חג המולד עם קריצה סאטירית אנטישמית, הם מכים ילד יהודי.
בחג המולד מוכה ילד יהודי גי'נגי ואילו הילד יושב בבית ומתבונן מן הפנים החוצה אל העולם ומה שמושיע אותו באותו יום הוא הטדי הזה שהוא מקבל כמתנת חג המולד, ולא ניסיונו לחלץ את הילד היהודי ממצוקה מן הילדים שמחטיפים לו מכות כחלק ממשחקי חג המולד. גם הילד היהודי פותח את פיו כלפי הילד הבודד ומבקש ממנו לא להתערב שהם משחקים במשחק הרדיפה הזה בו הוא היהודי נרדף.
התמונה הזאת היא אחת מן התמונות והאמירות בסרט שאינן מתאימות לסרט לילדים הן מעבר לבינתו של ילד בן שמונה וכאן מושתל הרמז הראשון שאין זה סרט לילדים אלא סרט למבוגרים. ובמיוחד למבוגרים שחוו את שנות השמונים שכן במהלך הסרט מתרכזת העלילה בגיבור שבשנת 2012 הוא בן 35 והיה ילד בשנות השמונים. רוב רובן של החווית מן העבר אליהן נקשר המבוגר הן חוויות ילדותו בשנות השמונים, משחקי המחשב "נינטנדו" ותוכנית הטלוויזיה הפופולרית שאותה אהב ""פלאש גורדון". גיבור הסדרה פאלש גורדון הופך למושא הערצה בחייו עוד מילדותו והוא נושא עמו בחייו הבוגרים את משקעי ילדותו.
הדובי אותו מקבל הילד בחג המולד מקבל את הכוח הנסי בזכות המשאלה ששואל הילד בטרם לכתו לישון. כמו בכל סיפורי האגדה מבקש הגיבור בהיותו בן שמונה שחית המחמד הפרוותית שאינה חיה באמת, שהיא צעצוע ותו לא שתהיה לחבר הטוב ביותר שלו. ואכן הדבר קורה. באופן מיתי האירוע מתרחש בחג המולד ויש בכך קריצה לאמונה המיסטית שיש בכוחו של האל לעזור למאמיניו והנה הוא עזר לילד הקטן בערב חג המולד. כשילד מתעורר הדובי כבר אינו דובי אלא ייצור חי נושם ומדבר, והוא רץ להראותו להוריו והם מתעלפים לכמה רגעים האב מנסה לגונן על הילד שכוחות מיסטיים טרפו אותו ורוצה לירות בדוב ואחר כך מאמצים את הפלא הזה ומקבלים אותו כמובן מאליו.
הצופה מתרגל לחוויית המעשייה המודרנית באופן טבעי
אף שהבקשה המוגשמת אינה מציאותית יושב הצופה ומתחיל להאמין באנושיותו של הדובי טד ואכן לאט לאט מתגבשת לדובי אישיות שאינה אישיות בובתית. הוא מצליח לצמוח לממדים עצומים בשל יכולתו לאמץ תכונות אנושיות. הדובי הזה הוא האלטר אגו של הילד וכשהוא מתבגר הוא עושה את כל מה שאסור לעשות והכול מתקבל על-ידי החברה אף מקדמים אותו, רק בשל היותו דובי וסולחים לו.
המשאלה אותה ביקש הילד בן השמונה מלווה אותו מילדות עד בגרות היא אינה מרפה ממנו, זוהי משאלה אחת מנצחת שאינה מרפה מחייו והיא משתלטת על חייו ומפריעה לו לצמוח ולהתפתח גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חברתית. העובדה שהילד / אדם רכש לעצמו חבר דובי הפכה אותו לסוג של נכה. הוא אינו מסוגל להתנתק מן הדובי והוא יקר לו מאוד בחייו הבוגרים. את חוויות ההנאה שלו הוא שואב מחוויות עם הדובי, אתו הוא משתחרר ופורק עול, שכן הדוב שותה בירה ומעשן גראס, כל מה שאסור הוא יכול לעשות עם טד וגם לא להיתפס. הדוב מזמין זונות והוא זה שהצליח להפגיש אותו עם פלאש גורדון. המשאלה להפוך את הדוב ליצור חי ונושם הוגשמה עד תום והיא השתלטה על חייו של הגיבור האנושי, והוא אינו יכול להתקיים בלעדיה.
מאבק בין כוחות הרשע לכוחות הטובים
הבעיה המרכזית מתעוררת מאוחר מאוד יחסית בחייו של הגיבור שאימץ את טד, הוא לא יכול למסד את הקשר עם חברתו הוא חי בשלישיה עם הדוב ועם החברה ולא מסוגל להבין את החוקים החברתיים המתבקשים, החברה משתוקקת שיציע לה נישואין ביום שהוא חוגג ארבע שנות חברות הוא נותן מתנה עגילים ולא טבעת. הוא לא חושב שהוא צריך למסד את הקשר אִתה, החברָה שלו הנואשת מבקשת שיבחר לבינה לבין הדובי המופרע. טד מסדר לעצמו את החיים, יש לו חברה הוא עובד כקופאי בסופרמרקט הוא שוכר לעצמו דירה לבד במקום מוזנח, הוא מסוגל להתמודד עם הפחדים. בעוד המבוגר האחראי לא מסוגל לטפל בבעיות של עצמו.
הקונפליקט של בעל הדוב מתעצם כשהדוב נחטף על-ידי מישהו שרוצה את הקסם לתת לילד שלו, שאין זה ברור אם הוא ילדו ואולי המבוגר פדופיל שחטף ילד. כשהדובי נחטף על-ידי ה"פדופיל" מתחיל מרדף אחר הדובי. הקסם פג בשלב מסוים, הדובי נקרע לשני חלקים ואובדים כוחות הקסם.
הסיום הטוב, הסדר שב אל כנו, הקסם נשמר
מתי חוזר הקסם? הקסם חוזר ברגע שהכוחות של הגבר ושל האישה מתלכדים, האישה האוהבת רצתה לעזוב את הגבר, חברו הדובי, מגלה שבלי הקסם של טד אין לחיי החבר שלה משמעות. הקסם חייב לחזור והיא זו שמאחה את חלקיו וגם מבקשת את המשאלה המסיימת. יש משאלה בתחילת הסרט שהיא משאלת הילד, משאלה שמלווה אותו לכל אורך חייו ויש את משאלת האישה שהיא משאלה מאוחרת שהיא משאלה שמתהווה מתוך חיבור הקרעים. היא זו שמשכינה שלום שמחזירה את הסדר לעולם.
עוד מסמל הגבר בשנות השלושים לחייו בסרט "טד" את הצעירים שנולדו בסוף שנות השבעים והתמכרו לעולם בו עולם המשחק הרחיב את גבולותיו והוא מתעתע בדמויות אנוש. זהו עולם בו למציאות הווירטואלית קיום 'אמתי'. טד מסמן את בובת המשחק שקמה לתחייה בפני דורות שלמים דורות של שחקני עולמות וירטואליים, שחיים את חייהם של שחקני משחקי המחשב או השחקנים בסדרות הטלוויזיה ממש בחיים האמתיים. מסתבר שהחיים האמתיים הופכים חיקוי לעולם בו המציאות מוכתבת מהשפעת עולם אחר, עולם דמיוני שאינו קיים. ובני האדם אינם יכולים להיפרד מן החיים הווירטואליים.
נשים על-פי הסרט עושות זאת בהצלחה מסוימת. האישה בסרט חברתו של הגיבור מייעצת לו לבחור בה ולהיפרד מן הבובה אך בסופו של דבר הקרע הזה הופך שוב לקרע ממשי של בובה היא נחתכת באופן פיזי לשניים שזוהי גם מטפורה לשבר של העולם הזה המתעתע. באחד מרגעי השיא של הסרט הבובה שוב חסרת חיים אך היא עדיין שולטת בו. או אז מתהפכות היוצרות והאישה מנסה לתקן את העיוות שנוצר בבובה. היא לוקחת את האשמה גם על עצמה ועושה מאמץ להשיב את הבובה למקומה "הטבעי" כחברתו של גיבור הסרט חברה לחיים.
אהבת אמת על-פי הסרט "טד" היא לקבל את החיה ששוכנת באדם שמולך, החיה הזאת בסרט שלפנינו היא בובת משחק שמקבלת תכונות פלאיות ונשארת חיה לנצח בעולמם של הגיבורים. היא גיבורה בפני עצמה והיא מקבלת משמעות שעוד יהיה לסיפור הזה המשך. היא כמו כל כוכבי העל: ספיידרמן או סופרמן האמריקנים ואף פלאש גורדון גיבורו של הילד בעלילת הסרט. כמובן שאלה גיבורים שאף פעם לא מתים ומתעוררים לחיים ברגעים שזקוקים להם. לכן, גם הבובה הזאת של גיבור הסרט היא סטירה חזקה על האמריקניזציה שסוגדת לכלום. שהרי הערכים בהם מאמין הדוב ועליו שומרים לאורך הסרט הם ערכים חסרי ערכיות.