ארגונים ועמותות ביקשו את הנואם המבריק אולמרט באירועים שיזמו בחו"ל, הם שילמו כסף עבור השרות. בפועל נגבה סכום עודף של כ-100 אלף דולר, אשר סיים בכיסו של אולמרט ושימש לטיסות שונות של בני משפחתו ומזכירתו.
בית המשפט החליט שנגנב כסף, בית המשפט החליט גם מיהי הגנבת, המזכירה, בית המשפט גם קבע מה היה יעדו של הכסף. המזכירה שמרה על זכות השתיקה, ובפועל לקחה על עצמה בכך את האשמה, כי כל האחרים הצליחו לעורר ספק בקרב השופטים בנוגע לאשמתם, והיא לא.
בית המשפט המביע בהחלטותיו את החוק, החליט שהגורם שנהנה מגנבה של 100 אלף דולר והשתמש בכספי הגנבה לא נושא באחריות פלילית, כי לא היה מודע לגנבה.
החוק דפוק
אם כן חבריה, החוק דפוק. אם שימוש 100 אלף דולר גנובים אין בהם די על-מנת להוכיח לפחות עצימת עניים מכוונת וברורה מהאפשרות שהכסף איננו כשר, חייבים לשנות את החוק, כי עם חוקים שכאלה אנו נתפרק לרסיסים.
ולא רק שהחוק דפוק אלא הוא גם לא שוויוני כי אני משוכנע שפקיד עירייה בנק, שהיו מתגלים בחשבונו 10 אלפים דולר שנגנבו מהעירייה או מספקיה, והוא היה משתמש בהם, לא היה מזוכה פלילית.
כי מכאן ולהבא, כל ארטיסט מצוי, יעשה הצגה בפני בית המשפט הוא לא ידע, הוא לא שמע, זה הפקידות עשו את העבודה, וגם אם ישתמש במיליון דולר גנובים או אפילו בעשרה – הוא לא יורשע.
גם את ראשי המאפיה (להבדיל אלף אלפי הבדלות) לא הצליחו אף פעם להרשיע (אלא על עבירות מס), תמיד היו אחרים שעשו בשבילם את העבודה השחורה, וכאשר הגיעו לבתי המשפט שתקו אותם אחרים ולקחו על עצמם את העונש.
הבוחר הישראלי התגלה בטיפשותו
ואת גביע העולם בטיפשות וחלמאות קיבל הבוחר הישראלי בפסק הדין. עם ישראל בוחר בראש עירייה שר בכיר וראש ממשלה שאינם יודע מה קורה סביבם, האירועים קורים מימינם ומשמאלם והם לא מבינים ולא קוראים את התמונה, כספים גנובים נכנסים לחשבונם והם לא יודעים, הם לוקחים חלק בניגודי עניינים שהם לא מודעים להם, הפקידות עובדות שעות נוספות ומאד שחורות בשבילם והם לא יודעים כלום.
ראינו את זה במלחמת לבנון המטומטמת, המלחמה היחידה ככל הנראה בעולם בה התוקף והיוזם הפתיע את עצמו בחוסר מוכנותו המינימאלית למלחמה. שמענו את העדויות על דממת המוות בלשכה, ראינו את האוטיזם הקיצוני בהחלטות ובניהול הממשלה והפיקוד העליון של הצבא במהלך המלחמה.
בדיוק אותה תמונה מבהילה העולה מקריאת פסק הדין.
ועתה בא פסק הדין אשר חומרתו הציבורית שקולה לדוח וינוגרד, ומסביר לנו שמנהיג שאמור להיות בשיא הערנות ושיא ההבנה של מה שקורה סביבו מתגלה כעיוור וחירש, מנהיג שהאירועים שולטים בו המקום שישלוט בהם, האם זה מי שראוי להנהיג אותנו? האם זה המנהיג הנבחר אותו נרצה בראשנו?
שני אבלים וחפויי ראש יצאו מהיכל המשפט, האחד הוא החוק, אשר נתגלה במלוא חולשתו ומגבלותיו, והשני הוא הבוחר הישראלי שנתגלה ברוב טיפשותו וחלמאותו.
את החוק חובה לשנות, ובקשר לבוחר הישראלי, ימים יגידו.
