אוניברסיטת בן-גוריון סוערת. שבעה חודשים אחרי דוח הביקורת החריף מטעם המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) שספגה המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטה (ראו מסגרת), סוערות שם הרוחות סביב תוכניות לשנות מן היסוד את אופי המחלקות העוסקות במדעי היהדות כחלק מתוכנית חומש כוללת לשינוי פני הפקולטה. למרבה האבסורד, מי שעומד מאחורי השינויים הוא דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה, פרופ' דיוויד ניומן - הנמנה בעצמו עם סגל המחלקה לפוליטיקה וממשל שזכתה לביקורת הקשה.
השינויים המרכזיים שמתוכננים במדעי היהדות נוגעים בעיקר לשלוש מתוך חמש המחלקות הרלוונטיות - היסטוריה של עם ישראל, מקרא ולשון עברית - שכן שתי המחלקות האחרות, ספרות עברית ומחשבת ישראל, נהנות בפקולטה ממעמד מיוחד: מחשבת ישראל בגלל יוקרתה האקדמית והעובדה שהעניקה לאוניברסיטה את פרס ישראל היחיד בתולדותיה (פרופ' יעקב בלידשטיין), וספרות עברית - בגלל התקציבים החיצוניים והמיוחדים שהשיג לה 'האיש החזק' במחלקה, פרופ' יגאל שוורץ.
לדברי אנשים מהמחלקות המדוברות, בחודשים האחרונים מתח הדיקן ניומן ביקורות, חלקן פומביות, כלפי שלוש המחלקות הקטנות, ובמקביל העלה הצעות מעשיות למזג אותן או לשלב את אנשיהן בתוך מחלקות אחרות באוניברסיטה. כך למשל נדהמו אנשי המחלקה להיסטוריה של עם ישראל לשמוע את הדיקן שלהם עולה לברך, בכנס של החברה ההיסטורית הישראלית שהתקיים בקמפוס, ובדבריו מבטיח 'למגר את הבינוניות מהאוניברסיטה' - מה שנשמע לתחושתם כביקורת ישירה כלפיהם. לדברי כמה מהמרצים, ניומן אף יזם בפועל מהלך של העברת מרצים מהחוגים המדוברים למחלקות אחרות, מתוך מגמה לסגור את מחלקות-האם שלהם. המהלך נבלם לאחר שהמחלקות שאליהן היו המרצים הללו אמורים לעבור סירבו לשתף פעולה.
יוזמה אחרת, שלדבריהם ניומן הצהיר עליה בגלוי, הייתה לשלול מהמחלקות שבהן מדובר תקנים שהתפנו עקב פטירת מרצים או פרישה לגמלאות. במחלקה להיסטוריה של עם ישראל נפטר לאחרונה פרופ' רוברט ליברלס, אבל התקן שלו לא הוחזר למחלקה למינוי חדש; גם כשביקשה המחלקה לפרסם מכרז למינוי מחליף לפרופ' גולי נאמן, הפורשת לגמלאות בקיץ הבא, סירבה הפקולטה לאשר זאת. המהלכים האלה עוררו ביקורת חריפה במיוחד כשהתברר שמחלקתו של ניומן המחלקה לפוליטיקה וממשל, זוכה דווקא לתוספת תקנים. כל זאת בנימוק שעל המחלקה לעמוד בדרישה של המל"ג לחזק את לימודי הליבה בתחום מדע המדינה.
במאמר מוסגר: במהלך הכנת הכתבה התברר שבמוסד המבטא אמונה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי, איש מן המרצים שהתראיינו, ובכללם אנשים בעלי מעמד אקדמי וציבורי ניכר, לא הסכים לעשות זאת בגלוי.
עידוד קורסים באנגלית
לדברי המבקרים, אחת הטענות שהעלה ניומן נגד אנשי המחלקות המדוברות היא שאין להם מספיק פרסומים בכתבי-עת באנגלית, וממילא הם חסרי בולטוּת מבחינת המחקר הבינלאומי. הטענה הזאת מקוממת את אנשי הסגל, הטוענים שבאופן טבעי, כשמדובר במחלקות העוסקות בתרבות עברית, חלק ניכר מהפרסום יהיה בעברית, והגישה שלפיה רק הפרסום באנגלית צריך להיחשב היא הבעייתית. לדברי כמה מהמקורות, ניומן אף ביקש בפורום של כלל ראשי המחלקות בפקולטה (כלומר, לא רק אלה העוסקות ביהדות) לקדם רעיון של העברת חלק מהקורסים בשפה האנגלית, זאת במגמה להפוך את האוניברסיטה לאטרקטיבית יותר לסטודנטים מחו"ל. גם רעיון זה נדחה בינתיים.
לפי המקורות, ניומן לא נמנע מלנסות לפגוע אפילו במחלקה הגדולה והיוקרתית מכולן - זו של ספרות עברית. לדברי אחד המקורות, ועדת בדיקה שבחנה את כלל המחלקות לספרות עברית בישראל (בדומה לזו שבחנה את מחלקתו של ניומן עצמו, המחלקה לפוליטיקה וממשל), הופתעה לקבל מהדיקן מכתב המבקר בחריפות את פעילות המחלקה שהוא מופקד עליה. לדברי אותו מקור, ניומן טען שהמחלקה, המרבה בעריכת כנסים בינלאומיים הזוכים לחשיפה ומעמד, מחפה בכך על בינוניות מחקרית, המתבטאת בין היתר בכך שמשך הקידום ממעמד מרצה למעמד מרצה בכיר במחלקה ארוך מהמקובל, מכיוון שלמרצים אין רקורד פרסומים מספיק.
לפי הטענה, דרך אחרת של התנכלות מצד ניומן למחלקה לספרות הייתה ניסיונו לבטל את ההסכם שהביא מלכתחילה להגעתו של פרופ' שוורץ מהאוניברסיטה העברית לאוניברסיטת בן-גוריון - הסכם שאִפשר לו יד חופשית בהשגת תקציבים עצמאיים למחלקה, והגדלתה לפי התקציבים שיצליח להשיג. ניומן, כך נאמר, ביקש להוביל לחלוקה מחודשת של תקציבי הפקולטה, באופן שכל מחלקה תקבל את חלקה לפי מספר הסטודנטים הלומדים בה בלבד, ולא לפי שום קריטריון או הסכם אחר. לכאורה מדובר בגישה שוויונית ראויה (אחד המרצים מתאר אותה באירוניה כניסיון של ניומן "להצטייר כרובין הוד המחלק מחדש את ההכנסות ביער שרווד"), אבל כמה מהמרצים טוענים שהיא אינה מתאימה לגישה המבקשת לטפח מצוינות אקדמית, וממילא להשקיע יותר משאבים במחלקות שבהן יש לאוניברסיטה יתרון יחסי.
אגב, חלק מהביקורת מתייחס גם לעובדה שמי שהופקד מטעם ניומן על עיצוב מדיניות התקציב החדשה של הפקולטה היה לא אחר מאשר פרופ' ניב גורדון, איש מחלקתו של ניומן והכוכב הבולט ביותר של הביקורת על ההטיה הפוליטית של המחלקה. גורדון התפרסם כאשר פִּרסם מאמר ב'לוס-אנג'לס טיימס', ובו קרא להחרים את מדינת ישראל, ובכלל זה את מוסדותיה האקדמיים, בגלל 'מדיניות האפרטהייד' של המדינה. גורדון גם מונה בשנים האחרונות לעמוד בראש ועדת הדוקטורנטים של הפקולטה - בשעה שעל מחלקתו שלו נאסר בדוח המל"ג לפתח תוכנית דוקטורנטים.
