הגענו למצב הנוראי הזה בגלל שהשלטון שלנו למרבה הצער הפסיק לייצג את האזרחים, ונראה שאנחנו עוברים משלטון דמוקרטי לפלוטוקרטיה, שבה בעלי ההון הם היחידים שמעורבים בתהליך קבלת ההחלטות. כולנו הפכנו לעבדים של השיטה ואם לא נתעורר, כולנו בשלב כזה או אחר עלולים למצוא את עצמנו במצב של סילמן.
לא באמת דמוקרטיה
ראש הממשלה מתגאה בכך שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל אזרחי המדינה ממשיכים לסבול מכך שאין מי שבאמת מייצג את האינטרסים שלהם. הממשלה וחברי הכנסת הפכו לכלי שרת בידי בעלי ההון, ובמקום לשרת את רוב האזרחים הם משרתים מיעוט קטן, שהשתלט הן על המערכת הכלכלית והן על המערכת הפוליטית. ההשתלטות הזאת גורמת לכך שהמדינה פועלת יותר ויותר נגד האינטרסים של האזרחים הפשוטים כדי לקדם את האינטרסים של בעלי ההון, ואינה מקשיבה לזעקות הכאב שעולים מהאזרחים שנמחצים תחת הנטל שמטילים עליהם בעלי ההון. אין פלא לכן שכמו בלוב, גם בישראל מגיעים אנשים למצב של יאוש שמוביל אותם לפגיעה בעצמם, והעצוב הוא שאת רוב האנשים האלה אנחנו לא רואים כי רובם מתאבדים, או פוגעים בעצמם בסתר ולא כמו משה סילמן שהחליט לשרוף את עצמו בגלל הייאוש שאליו הגיע, הוא רק תמרור אזהרה למצבם של אלפי ישראלים, שאיבדו את התקווה ואינם זוכים לקבל מהממשלה את העזרה לה הם ראויים.
רומסים אותנו עד עפר
הרמיסה של האזרחים בישראל מגיעה לרמות שיא, כאשר ניתן לראות שבכל תחומי החיים מצבו של האזרח הקטן מתדרדר, בעוד בעלי ההון הולכים ומתעשרים. אנחנו משלמים יותר על שירותים בסיסיים כמו חינוך, בריאות ורווחה, אנחנו משלמים יותר על מזון ועל מוצרים בסיסיים, והשיא הוא שרובנו מתקשים לשלם אפילו עבור מוצרים בסיסיים כמו קורת גג. בעלי ההון והמדינה גזלו מהציבור את כל שירותי הרווחה, כשהיום אפילו מוסד הפנסיה נמצא בסכנה ולאף אחד מאתנו אין שום ביטחון עתידי. השכר הנמוך במשק הישראלי, יוקר המחיה הוא מהגבוהים בעולם והפגיעה הקשה ברשת הביטחון הסוציאלי, עלולים להוביל לכך שרובנו בשלב כלשהו נקלע למצוקה כלכלית קשה. מערכת המיסוי גם היא נועדה לשרת רק את בעלי ההון, ולכן במקום שהמיסוי יהיה כלי לצמצום פערים ובניית חברה צודקת, המיסוי הפך "לגליוטינה" מעל ראשו של מעמד הביניים, שרובו כבר מזמן נמצא בקטגוריה של עניים. הרמיסה הכלכלית של החברה הישראלית היא לא כל הסיפור, וחמורה מכך היא העובדה שישנה גם רמיסה של הזכויות שלנו על המדינה שלנו. כאזרחים רובנו ממלאים את החובות שלנו ושומרים על המדינה, אבל את הזכויות שלנו גוזלים בעלי ההון. החופים שלנו, הנופים שלנו ומאגרי הטבע שלנו נגזלים על-ידי בעלי הון, שדואגים רק למקסם רווחים, ומצליחים "לשחד" את מקבלי ההחלטות ולקבל בעלות על הנכסים של כולנו.
מוליכים אותנו שולל
למקבלי ההחלטות ולבעלי ההון יש אינטרס להציג לנו מצג שווא שאנחנו חיים בדמוקרטיה, ולכן הם עושים מאמצים גדולים לשלוט בתקשורת. נתניהו וחבריו הטייקונים מנסים, כבר תקופה ארוכה, למכור לנו את הספין שהכול בסדר במדינת ישראל מבחינה חברתית כלכלית, כשהמנטרה שלהם היא "שמעולם לא היה פה טוב יותר". המציאות מאוד שונה מהספין הזה, ומדינת ישראל, למרבה הצער, היא לא גן עדן, כפי שמתארים לנו נתניהו וחבריו באוצר. המדיניות של נתניהו מובילה לכך שמדינת הרווחה הישראלית הולכת ומצטמצמת וכך הולך ומחריף העוני בישראל שהורס כל חלקה טובה. אחד מכל שלושה אזרחים בישראל חי מתחת לקו העוני, כאשר למעלה מ-50 אחוז מהעניים הם אנשים עובדים. מעל שמונה מאות אלף ילדים נחשבים לילדים עניים, ומעבר לכך שהם מתדרדרים מבחינה חינוכית, הם אינם יכולים להרשות לעצמם אפילו להביא אוכל לבית הספר. העוני הזה הוא העוני של כולנו ויותר אנשים נכנסים למעגל הזה, בגלל המדיניות הכלכלית הקיצונית של נתניהו, שמעדיפה לקדם חברות ענק וטייקונים על חשבון האזרחים הפשוטים.
הטרגדיה של משה סילמן היא הטרגדיה שהמדיניות הכלכלית של נתניהו הביאה על כולנו, ואנחנו לא ניתן לבעלי ההון להמשיך ולהונות אותנו. בדמוקרטיה אמיתית יש ייצוג לעם, אבל נתניהו הביא עלינו פלוטוקרטיה, שהיא שלטון בעלי ההון שכופים את המדיניות שלהם על הרוב. כמו בתוניס, כך גם בישראל העם נחוש לא לוותר לשלטון, וכולנו נלחם על כך שהטרגדיה של משה סלימן תחזיר לנו את הדמוקרטיה שהממשלה גזלה מאתנו.
