גם בערוב ימיו נותר אלקנה גלי (89), שהלך בסוף השבוע לעולמו, דמות עלומה בעיני רובו של הציבור הישראלי. ספק גדול אם מודעת האבל הצנועה, שבישרה על מותו, עוררה תשומת-לב כלשהי אצל מישהו מהדור הנוכחי, שלא ידע את יוסף. אלקנה גלי היה איש-אשכולות: עיתונאי ממעלה ראשונה, דיפלומט בכיר ויועץ נאמן. אבל מעל לכל הוא היה איש-סודם של ראשי מערכת הביטחון בשנים שלאחר קום המדינה, לצידו של אשר (ארתור) בן נתן. הוא היה מזכירם המסור של ראשי הממשלה ושרי הביטחון, דוד בן-גוריון ולוי אשכול; עוזרו של שר החוץ, משה שרת; איש הסתרים ויד-ימינו של ראובן שילוח המיתולוגי, שהניח את היסודות ל"מוסד", עתיר המבצעים הנועזים, בגלגולו הראשוני כ"מחלקה המדינית" של המדינה. הקוריקולום העשיר של אלקנה גלי משייך אותו, בראשית דרכו, כלוחם פלוגה ד' של הפלמ"ח בימים שלפני קום המדינה. בעטיו של אחד ממבצעיו העלומים הוא הוגלה על-ידי הבריטים למשך שנה למחנה-מעצר בלטרון. בתקופת המאבק המשותף של המחתרות התמנה גלי למפקדו ולקריינו הראשי של "קול ישראל", שהייתה אז תחנת השידור של תנועת המרי העברי. מאוחר יותר הוא התפרסם גם כפרשן המדיני והביטחוני של גלי צה"ל. אל הדגל לאחר החלטת האו"ם על הקמת המדינה נקרא גלי, מוסמך האוניברסיטה העברית, אל הדגל, כאחד מבוגריו הראשונים של קורס הדיפלומטים בארץ. גלי, שהיה האיש השלישי שהחזיק בתעודת-דיפלומט, מילא שורה של תפקידים בכירים בשירות החוץ הישראלי. בין היתר יצא לפניו שמו כמי שהצליח לטפח, יחד עם שמעון פרס כמנכ"ל משרד הביטחון, את מרקם יחסי הרכש המופלאים בין ישראל וצרפת בתקופת הזוהר שלהן. עוד קודם לכן, כמזכירו של משה שרת, שימש גלי כחבר המשלחת הראשונה לשיחות שביתת הנשק עם מצרים ברודוס, לצידו של משה דיין, שחתם אז על ההסכם בין שתי המדינות היריבות. בין יתר תפקידיו הביטחוניים כיהן אלקנה גלי גם כמנהל קשרי החוץ של התעשיה האוירית. לציבור הרחב, בעיקר מן הדור הקודם, התוודע איש הסתרים הזה בזכות היותו עיתונאי בחסד עליון, הן ב"דבר" והן בידיעות אחרונות, וגם תודות לפרשנותו הייחודית ועתירת הידע מעל גלי האתר וכעורכם של ביטאוני מערכת הביטחון. בדברי הימים הגנוזים בארכיון המדינה תישמר לו תמיד פינה של כבוד בזכות פועלו המסור ועתיר ההישגים.