בית כנסת יהודי רפורמי שמתכנס אחת לחודש ב'תיאטרון סבאן', (כן, כן - של חיים סבאן) שברחוב ווילשר פינת לה סיינגה, ושם את הדגש על מימוש היהדות דרך היצירה: מוזיקה, דרמה, מחול ואמנות. השבוע שרון חגגה בקונצרג חגיגי ומיוחד מופע בכורה עולמי ליצירה שהלחינה בביצוע התזמורת, iPalpiti Artists International במסגרת הפסטיבל השנתי של התזמורת, ובניצוחו של אדוארד שמידר. זו הפעם הראשונה בתולדות התזמורת שהם מזמינים יצירה ממוסיקאי, לכן עבור שרון זו מחמאה כפולה שהמנצח אדוארד שמידר ורעייתו לורה פנו אליה. שמידר שאל את שרון: 'מה דעתך על יצירה מוסיקלית בואריציות והנושא שלה יהיה יהודי? - פרבר הרימה את הכפפה ובאופן הכי טבעי בחרה ב-IT'S ONLY A BOOK. פואמה שמצאה בארון הספרים של בית הכנסת הרפורמי, שנכתבה על-ידי כותב אלמוני. הפואמה מתארת את הקשר המיוחד והאמיץ בין העם היהודי והתנ"ך. כשהתימה המרכזית שלה: כל השנים העם היהודי דבק בספר הספרים. זה מה שהחזיק אותו ובגללו ובאמצעותו העם היהודי קיים. שרון כתבה יצירה לתזמורת מיתרים, סולו חליל וכלי הקשה, הכוללת שש ואריאציות המתארות את ההיסטוריה העשירה, לעיתים קשה ולעיתים אופטימית, של העם היהודי, כשברקע תמיד קיימת המנגינה המקורית שמייצגת את ספר הספרים. היה ערב מהנה במיוחד. גם האוירה של בית הכנסת הרפורמי. זה לא בתי כנסת שאנו מכירים מישראל, אבל זה מעניין. אחרי שהרב דבר על הפיגוע בבורגס בבולגריה ועל ההרג המזויע בקולורדו, פצחה התזמורת בקונצרט. הם פתחו ביצירות של באך (היה משגע) וסיימו ביצירה היפהפייה של שרון פרבר שזכתה למחיאות כפיים סוחפות. כאמור, היצירה מחולקת לשש וארציות, כשכל ואריאציה מייצגת תקופה אחרת בתולדות העם היהודי. ההתחלה- תור הזהב של העם היהודי. היהודים היו תמיד מקובלים בהתחלה אבל ברקע תמיד ריחפה התחושה שבעצם לא אוהבים אותם. חושך - השואה, האינקויזיציה. כל הזמנים הקשים שבהם עומדים עלינו לכלותינו. אבל אחרי החושך והזמנים הקשים באה תקופת אבל שנוגנה על-ידי כנור סולו. אחר כך בא הכעס וההשלכות שלו - איך הם העזו לעשות לנו את זה? ולאן הולכים מכאן? כאן התווסף חליל, שהוא כלי מדיטטיבי, כשהוא מלווה על-ידי תזמורת המיתרים. אגב, הקטע הזה נוגן על-ידי חלילן ערבי- ישראלי. ואז יש לידה מחדש והחליל הופך לחלק מהתזמורת - סוף סוף היהודים מגיעים מכל העולם לארץ ישראל ויש התחלה חדשה שמביאה איתה תקווה. שלמרות כל מה שעברנו הכאב, העצב, הכעס, השמחה, תמיד מפעמת בנו התקווה שמחר יהיה יותר טוב. בסוף הקונצרט, לקול תשואות הקהל, שרון עלתה לבמה וספרה שכישראלית שנולדה וגדלה בישראל העובדה שהיא יהודיה הייתה מובנת מאליה. רק כאן בגולה, היא התוודעה מחדש לעובדה שהיא יהודיה, ומה זה אומר להיות יהודי. ולכן בחרה בפואמה המיוחדת הזאת שמדברת על הקשר הנצחי בין עם ישראל והתנ”ך.