הפעם האחרונה שבה חברת הכנסת ד"ר
מרינה סולודקין עלתה לכותרות הייתהה כאשר איזה עיתונאי נידח כתב עליה שדוגמת הפרחים על הג'קט שלה הזכירה לו את הספה של הדוד מאשדוד או הדודה מחדרה. כמעצב גרפי, יצאתי מיד להגנת הפרחים של חברת הכנסת המשמימה הזו. "מה חשובים הפרחים? חשובים המעשים!" טענתי, ואני ממשיך לטעון. במקום הפרחים הצעתי לעיתונאים חוקרים לבדוק קצת את הביוגרפיה של סולודקין.
יש לשער כי לא נצטרך להמתין הרבה עד שהתחקיר המפורט על סולודקין ייכתב, אבל בינתיים, סולודקין שוב נמצאת באור הזרקורים. כמובן שלא מדובר באיזו יזמת חקיקה מהפכנית, או באיזו נאום המדגים חזון, או אולי רעיון מקורי שהבליח בטעת במוחה של חברת הכנסת הסדרתית. פשוט ד"ר סולודקין נעלבה שוב. הפעם זה קרה כשחברת כנסת ממפלגתה שלה אמרה את שיודעים כולם: "אם סולודקין תתעורר באמצע הלילה, לא בטוח שהיא תזכור אם היא בישראל ביתנו, בליכוד, או בקדימה",נאמר על ד"ר סולודקין. ועוד הוטח בפניה של סולודקין שבימים אלו היא מפנטזת על מגעים עם מפלגת העבודה.
"מכה מתחת לחגורה" חשבו רבים. "אין מזכירים את החבל בבית התלוי" צייצו בצדקנות כמה עסקנים. ובאמת, כמו בסיפור הפרחים, הספה, והג'קט, ד"ר סולודקין שוב נעלבה. זה בסדר, מותר לה להיעלב. גם לאנשים עלובים מותר להעלב. "בושה!" היא הרעימה בקולה למשמע הדברים, והוסיפה תוך שהיא מפלבלת בעיניה: "שקר גס!". וגם אני רציתי לבוא שוב לעזרתה של סולודקין, ולזעוק את זעקתה.
"תעזבו אותכם מהפרחים של סולודקין!" רציתי להכריז שוב. ורציתי גם להוסיף בהזדמנות הזו עוד מידע שהגיע לידיעתי על סולודקין בעקבות המאמר הראשון: למשל לספר על התמיכה של סולודקין ברוצח המתועב רומן זדורוב, או להוסיף תובנות על התמיכה האורווליאנית שלה בו-זמנית הן במכירת חזיר והן בברית מילה בגרמניה, ואולי אפילו לברר איזה עניין של האשמה בגזענות בתוך קהילת יוצאי בריה"מ שהיא הייתה מעורבת בה.
רציתי אפילו לברך את סולודקין שהיא עוזבת למפלגת העבודה. שהרי אני, כמו כל האבות, לא ממש יכול לסבול אותה , עם פרחים או בלי פרחים. אחרי ההתבטאויות המשוקצות שלה בזכות חזקת הגיל הרך. די ברור ששלי יחימוביץ' לא באמת תיתן למרינה סולודקין להמשיך את הקריירה המיותרת שלה על חשבוננו, ולכן באמת עדיף לכולם שהיא תלך לשם...
סולודקין לא מכחישה
אבל עד שהספקתי להגיע לכך, ראיתי שנייים שלושה דברים מסריחים מבית היוצר של סולודקין. פשוט גיליתי שהיא לא סתם נעלבה, ולא סתם הרעימה בקולה, ולא סתם פלבלה בעיניה למשמע ההאשמה הגלוייה בלוליינות פוליטית. מאז העלבון היא הוציאה מאמר דיעה או שניים, ואפילו התלוננה לוועדת הכנס, ועוד הגדילה והוציאה הודעות לעיתונות כאילו שום דבר לא קרה...
חיפשתי בכל ההגיגים הללו של סולודקין אמירה פשוטה המכחישה שהיא שוקלת לעבור לעבודה. אמירה כזו פשוט לא הייתה שם. ובלי האמירה הזו, התגובות האלו והאמירות שלה והעתירות שלה לבג"ץ, הן פשוט, איך לומר בעברית... מסריחות.
אז תגידי לנו, גב' ד"ר סולודקין, לוליינית פוליטית שכמותך, "את מתכוונת לעבור לעבודה או לא?" את מבינה עברית? הטיחו בפרצופך האשמה שאת מפנטזת על העבודה. נכון? כן, או לא? מה לא ברור פה?
