המדע אומר ש-70 אחוזים מהיקום הם אנרגיה אפלה. אם לבחון את תקֵפותה של השערה זו על דגימת-היקום הזעירה והמסוכסכת הקרויה 'אני', אז היא מדויקת להפליא. הרי 70 אחוזים ממני מופעלים באמצעות האנרגיה האפלה של הקפה, ו-30 האחוזים הנותרים מופעלים באמצעות האנרגיה האפלה עוד יותר של התקווה. תקוותי אפלה משום שהיא חיה במרתף של טירת הנפש המתפוררת. בהיותה יצור כחוש ומורעב שעצמותיו מרובות משכלו הישר, תקוותי מסתפקת בפירורים. כמו למשל: רוח ערב נעימה הפורעת את המחשבות ובסוף הטיול מחזירה אותן למקומן. או הגילוי שבין כל יועצי ההשקעות שביניהם אני גרה יש גם סופר מתחיל. או הגילוי שהקולנוע העכשווי לא מת.
אותו ערב רציתי לצפות בתוכנית אוכל בערוץ 10, אך השָלט, שבימים כריגולם מתניע את המסך תוך שבעה-שמונה כפתורים, סיפק רק מסך כחול. עוד אני נוקשת לשווא (חבל שאין במקלֵט חריץ המיועד למטבעות שוחד), טלפנה חברתי ובישרה שהערב מוקרן 'ילנה', הסרט החדש של אנדרי זוויאגניצב. "אבל אני צריכה לצפות בתוכנית אוכל", שינסתי את שרידי אחריותי. "בשביל מה לך?", ענתה חברתי, "ממילא רק תתעצבני לראות את השף חותך חיות שעברו עינויים". "לא הייתי מתעצבנת", נעלבתי מהדעה הקדומה. "להפך, הייתי מקבלת בהבנה את העובדה שהשף הוא סרסור נלהב, מבלי דעת, בין תעשיית האכזריות ובין הצרכן. הייתי כותבת שהוא מזריק לציבור סם כזב של 'תרבות אוכל' קלילה ומענגת המשוחררת מכל אחריות מוסרית".
ברחתי מהסכינים של ערוץ 10, וחטפתי סכין חדה בדמות 'ילנה', סרטו השלישי של אנדרי זוויאגניצב, יצירה הפוגעת בצופה במקום הכי כואב: ההנחה שהאנשים הקרובים אליו רוצים בטובתו ולעולם לא יפגעו בו. זוויאגניצב הוא אחד הבמאים המעניינים ביותר כיום. דרמות המתח הקודמות שלו עשו שימוש עוצמתי בנוף הרוסי - מים שאין להם סוף ושדות חיטה שאין להם אופק, אך 'ילנה' מתרחש ברובו בין כותלי דירה אחת.
המצלמה חודרת אל חייו של זוג מבוגר. הוא איש עסקים או צבא שעשה כסף ויצא לפנסיה, והיא אחות לשעבר מדלת העם. הסרט מעצב את דעתנו על הגיבורים: הבעל קריר ויעיל. אשתו צנועה ומסורה לו. בתו מנישואיו הקודמים מפונקת להשחית וחסרת רגש. ואז, אי שם ברבע האחרון, אנחנו מבינים שבעצם, לא הבנו כלום. שהלכנו שולל אחר זווית הראייה המקובלת, לפיה אישה מסורה היא 'טובה' בעוד בת צינית ומתנכרת היא 'רעה'. מושגינו על אהבה נחשפו במערומיהם.
המשותף לסרטיו של זוויאגניצב שהם מחַשפים את הזָרוּת והפורענות המונחות בבסיס התא המשפחתי. הבמאי כמו אומר: ביסודה של כל משפחה רוחשת אנרגיה אפלה, האורבת לנסיבות שיפעילו אותה ויגרמו לה לנתץ את הבריתות - המנטליות, הנפשיות והפיזיות - שאנו מחונכים להאמין שהן תשתית מוסד המשפחה. ורק לחשוב שכמעט נשארתי בבית מול תוכנית בישול.
