מרגיעים את הטראומה

טראומה היא אירוע קשה ומסכן חיים או שלמות פיזית, שחורג מהנורמה עד כדי כך, עד שהוא סודק את ההגנה של האדם: תאונת דרכים, איבוד הכרה או מצב שבו אנשים מעידים שראו את חייהם חולפים לנגד עיניהם בשניות, מעורבות בפיגוע או במלחמות, הפצצה, שוד, שריפה, תקיפה מינית, וכדומה. גם אירועים שלא סיכנו אותנו פיזית, עלולים לגרור טראומות מהמחשבה שאולי היה יכול לקרות לנו משהו. אנשים שממתינים לבדיקות, עלולים לפתח פחדים, שמה ייאמר להם שהם חולים. אנשים שביתם נפרץ, עלולים לחרוד ממה שהיה קורה לו היו בבית בזמן הפריצה, ומי שעברו ליד מקום שבו התרחש פיגוע, עלולים לפחד ממה שהיה קורה לו שהו במקום כמה מטרים או כמה דקות לפני כן. כמעט מדי יום אנחנו חווים חוויות לא פשוטות ולאורך השנים צוברים אירועים וזיכרונות מרגעים קשים ובכל זאת ממשיכים הלאה בחיינו. איך זה מתאפשר? מי שאחראי לכך הוא המוח הדואג לשדר לנו תחושה של ביטחון ומוגנות המאפשרת לנו "לעמעם" ולשכוח את הקושי ולהמשיך ולתפקד. בעזרת תחושה זו, ולמרות הסכנות האפשריות הטמונות בכך - אנחנו מוכנים לצאת מהבית, לנהוג בכבישים, לטוס, לשלוח את הילדים לטיול שנתי או לחוגים. דברים אומנם עלולים לקרות בדרך - המוות הוא חלק מעולמנו בין אם נרצה או לא, הסכנות קיימות ויש תאונות ואסונות - אבל הניסיון שלנו מוכיח, שברוב המקרים הכל יסתיים כשורה ובסוף היום נשוב הביתה שלמים ובריאים. תחושת ביטחון זו אינה מולדת, אלא נרכשת עם השנים וניסיון החיים שלנו. כל יום שעובר כשורה, מחזק בנו את האמונה שאנחנו מוגנים.

מדוע חלק מהאנשים יוצאים ממצבים קשים עם בעיות קלות בלבד וממשיכים לתפקד כשורה וחלק נשברים לרסיסים ונכנסים לפחדים ולחצים שהופכים את חייהם על פיהם? זוהי שאלת מיליון הדולר, שאין לרפואה תשובה ברורה עליה. טראומה משנה את מבנה מאגר הזיכרונות במוח. זיכרון רגיל עובר עיבוד ומתויג כחשוב או כלא חשוב. טראומה אינה עוברת עיבוד דומה ואינה נכנסת למאגר, וכך, חלק מהאנשים ממשיך לחוות את האירוע הטראומתי שוב ושוב כאילו הוא מתקיים בהווה. מה קורה לגוף בזמן טראומה? אחת התיאוריות גורסת, שאבותינו חיו בטבע והיו צריכים להיכנס למצב חירום במהירות שאם לא כן, היו הופכים לארוחת צהריים של חיות הטרף. היה להם "כפתור אזעקה" לסכנה קיומית. כפתור זה, פועל גם כיום ומעורר את אותן תגובות. מי שהכפתור הזה מפסיק לצלצל אצלו לאחר שהסכנה חלפה - חוזר לחיים הנורמליים במהירות. אבל יש אנשים שגם לאחר שהאירוע חלף, "הכפתור שלהם" ממשיך לצפצף והם נשארים לאורך זמן עם הדריכות, עוררות יתר והשרירים התפוסים. הם מותשים מדאגות ומחשבות, עצבניים וחסרי סבלנות, לא נרדמים בלילה, סובלים מדופק מהיר ונשימה מהירה ושטוחה, ומגיבים בכאבי ראש וכאבי גוף ולבסוף במחלות של ממש. מקצתם לא ישנים כהלכה כי בלילה אנחנו נטולי הגנות ועל כן עלולים הפחדים להופיע כסיוטים.

הטיפול בטראומה נועד להפחית את הסימפטומים, להרגיע את הגוף והנפש ולעזור לאדם לחזור למצב של תפקוד נורמלי. הרפואה המשלימה, המבוססת על גוף-נפש, עשויה בהחלט לעזור, אולם במקרים מורכבים בהם יש צורך בטיפול תרופתי, מומלץ על-ידי פסיכיאטר - רצוי לא לוותר על כך, אלא לשלב בין הטיפול התרופתי ו/או השיחות עם מטפל, לבין הרפואה המשלימה לסוגיה.

• רפלקסולוגיה: המטפל רואה בכף הרגל מעין מפה של חלקי הגוף, ויודע היכן ללחוץ ולעסות על-מנת להשפיע על התהליך העצבי והרגשי, לעזרו להרפיית הגוף ולהפגת הלחץ;

• רפואה סינית: מציעה טיפולי מגע כמו שיאצו או טווינא, וכן דיקור הפותח אזורי אנרגיה חסומים. שיטות הטיפול נעזרות, בין היתר, באבחון באמצעות דופק מהיר, פועלות על איזון ובעזרתן ניתן להרגיע עוררות יתר, מתח ולחץ ולהביא לרוגע ולשלווה;

• הומיאופתיה ופרחי באך: שיטות טיפול המבוססות על נטילת תמציות או תרופות טבעיות - רמדיס, המשפיעות על גוף-נפש. במקרה זה, אין תמצית ייחודית לטראומה. המטפל מתחקר את האדם שלפניו, שומע מה מפריע לו - האם הוא מוצף כעס? האם הוא מלא בעצב ומלנכוליה? האם הוא חרד ומתוח? לאחר התחקור אפשר להתאים תמציות לאותו אדם ולעזור לו להירגע;

• ביו פידבק: משוב ביולוגי. המטופל מתחבר לאלקטרודות המודדות את רמת הדריכות, המתח, הדופק וכדומה. המטפל מלמד אותו שיטות לשלוט בעוררות היתר, בנשימה המהירה, בוויסות הדופק או הטמפרטורה ולייצר התניה. כלומר: בכל פעם שהוא חש בלחץ המתקרב, הוא מייצר תגובות מרגיעות ומחזיר את המוח למצבו הבסיסי;

• היפנוזה: שימוש בכוח המחשבה על-מנת להניע רגשות ותגובות גופניות. המטופל לומד להתבונן בדמיונו בתסריט מאיים ולהפוך אותו ללא מזיק. תת-המודע עובר סוג של התחסנות וממצב של חוסר אונים, האדם לומד להתמודד ולהתחזק;

• EMDR: "בת דודתה" של ההיפנוזה שפותחה ספציפית לאנשים לאחר טראומה ובה מעבדים נקודתית תמונות קשות מתוך הטראומה, ולומדים על-ידי תנועות עיניים מהירות, טכניקת הרפיה ושינוי חשיבתי, להקהות את הלחץ ואת התגובה.