שלב ראשון - נסה זאת בעצמך
|
|
חשוב שכל אחד מאיתנו יקפיד על היגיינת שינה נאותה, כולל הימנעות מחומרים מעוררים דוגמת: קפאין, ניקוטין ואלכוהול בשעות הקודמות לשינה, הימנעות מפעילות ספורטיבית בשלוש השעות הקודמות לשינה והקפדה על סביבת שינה שקטה וחשוכה, כולל טמפרטורה נוחה בחדר.
דבר נוסף שחשוב לדעת הוא, שתרופות שונות עלולות לגרום לעירנות ולהקשות על ההירדמות. שינוי במינון או בזמן הנטילה של התרופה, לאחר התייעצות עם הרופא המטפל, עשוי להקל על המצב.
מעבר לכך, יש השפעה להרגלים התנהגותיים נוספים הקשורים לתחושות מתח, עיוותים קוגניטיביים ותפיסתיים הקשורים לשינה, מחשבות מטרידות וכן הלאה. במקביל לשמירה על היגיינת שינה, מומלץ להקפיד על הכללים הבאים:
- שמירה על סביבת חדר השינה לצורך שינה בלבד והימנעות מצפייה בטלוויזיה במיטה לקראת שינה וכדומה;
- הקפדה על פעילות מרגיעה לפני השינה במסגרת "טקס הכנה לשינה", ללא עיסוק בעבודה או בנושאים אחרים הגורמים למחשבות ולדאגות או למתח ועצבנות;
- תרגול נשימות עמוקות והרפיית הגוף לסיוע בהירדמות;
- יציאה מהמיטה במידה ולא מצליחים להירדם במשך כ-20 דקות על-מנת לא ליצור קשר תפיסתי לא רצוי בין המיטה לבין תחושת התסכול של הקושי בהירדמות;
- הקפדה על סדירות וקביעות בשעות השינה והיקיצה.
|
במידה והיגיינת שינה לקויה אינה הגורם לבעיה, יבצע הרופא המטפל אבחון מדוקדק של מקור הבעיה. נהוג לחלק את בעיות השינה לשתי קבוצות. האחת היא קבוצת בעיות השינה הראשוניות, כלומר בעיות המופיעות ללא כל הפרעה נלווית אחרת (גופנית או נפשית). הקבוצה השנייה היא הפרעות שינה משניות, כלומר הפרעות הנובעות מבעיה אחרת או מלוות אותה דוגמת דיכאון, כאבים, קשיי נשימה וכן הלאה.
בשנים האחרונות נהוג לטפל בבעיות שינה גם אם הן משניות, בניגוד לעבר אז טיפלו רק בהפרעות ראשוניות או בגורם לבעיה בלבד, במקרה של הפרעות משניות בעקבות הסברה כי כאשר הבעיה העיקרית תחלוף, השינה תשתפר.
לאחר האבחון תיבחנה אפשרות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) או הטיפול התרופתי. מקובל ויעיל גם שילוב של שתי הגישות.
הטיפול ההתנהגותי כולל בחינה של דפוסי ההתנהגות הקשורים בשינה ושל עיוותים בתפיסה של השינה. לדוגמא, מרבית הסובלים מבעיות שינה נכנסים ללחץ לקראת זמן השינה ולמסכת דאגות באשר לתפקודם ביום שלמחרת. הטיפול מתמקד בהורדת רמות הלחץ. שינויים נוספים הם בהקניית הרגלי שינה מבחינת כמות השעות המוקצית לשינה ושהות במיטה לצורך שינה בלבד. כמו-כן, במסגרת הטיפול עובדים על מיגורן של ציפיות בלתי מציאותיות לשינה מושלמת, ושל המחשבות "השחורות" על תוצאותיו של עוד לילה צפוי של שינה טרופה.
|
עד לא מזמן הטיפול הנפוץ ביותר להפרעות שינה היה טיפול בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים. יעילותן הוכחה, אך הנטייה לתסמיני התמכרות המאפיינים קבוצה זו יחד עם השפעה מורכבת על המוח כולל פגיעה אפשרית בריכוז, בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים אחרים גרמו לירידה משמעותית בשימושן ולפיתוח קבוצת תרופות ממשפחת ה-Z.
לתרופות אלה סיכון נמוך משמעותית להתמכרות והיעדר השפעה חמורה על תפקודינו למחרת. משך השפעה של תרופות ממשפחת ה-Z הוא קצר יותר ובדרך-כלל השפעתן מסתיימת בשעות הבוקר.
|
אפשרות טיפולית נוספת מבוססת על השפעה על הורמון שינה מלטונין אשר מופרש אצלנו במהלך לילה. בארץ נכון להיום, קיימת תרופת מלטונין בשחרור מושהה - סירקדין - אשר פועלת על מנגנון שונה מהתרופות ההיפנוטיות. תרופה זו מתאימה בעיקר למבוגרים בגילאי 55+ אשר חלקם הגדול סובל מבעיות בהפרשת המלטונין. כפי שדווח במחקרים רבים בשנים האחרונות, גם לילדים הסובלים מהפרעות התפתחות שונות דוגמת אוטיזם, הפרעות קשב וריכוז יחד עם הפרעות שינה, יש במרבית המקרים בעיות בהפרשת המלטונין ומתן התרופה משפר משמעותית את שנתם.
מעבר לכך, קיימות אפשרויות טיפוליות נוספות אשר יעילותן נמוכה יותר או נבדקה פחות ונפוצות יותר בשימוש זמני או חד-פעמי דוגמת מלטונין רגיל, תרופות אנטי-היסטמיניות אשר ישנוניות הינה אחת מתופעות הלוואי שלהן, תחליפים טבעיים שונים, תרופות נוגדות דיכאון וכן הלאה.
הטיפולים התרופתיים והטיפולים שאינם תרופתיים הקיימים היום, מאפשרים מענה בטוח ואפקטיבי לכל סוגי בעיות השינה, כך שכבר אין צורך לסבול. למרות השגרה הלוחצת והשוחקת, חשוב להקפיד בראש ובראשונה על משך שינה ועל היגיינת שינה נאותה ובמידה ולמרות זאת לא מושגת שינה מרעננת, רצוי לפנות לאבחון ולטיפול רפואי.
|
|