גבריאלה, פקידת הקבלה הקתולית והחיננית של מלון "הולידיי אין" בעיירה ההולנדית ליידן, שבין אמסטרדם להאג, קידמה את פנינו ב"שלום" לבבי ונרגש, באותו רגע בו עמדה על זהותנו כישראלים. לפני שמונה שנים עשתה גבריאלה באחד הקיבוצים בצפון הארץ, כמתנדבת, ובמשך מחצית השנה ששהתה אצלנו הספיקה ללמוד עברית בסיסית, אותה לא שכחה עד היום. מסייעים לה בכך הישראלים, המרבים לפקוד את המלון.
יום לפני בואנו, למשל, עזבה את המלון, לאחר שהות של מספר ימים, קבוצת-כדורגל ישראלית מן הליגה הראשונה, וגבריאלה לא פסקה מלהשמיע באוזנינו דברים בשבחם של השחקנים. עוד היא מחליפה עימנו מילים, ולשיחה העברית הקולחת מצטרפת להפתעתנו, צעירה הולנדית נוספת - אורחת, כמונו, במלון. גם היא, מסתבר, הספיקה להיות מתנדבת בארץ.
בזיל הזול
ואכן, חשנו באהבת ישראל על כל צעד ושעל בהולנד. בחזית לשכת התיירות, שליד תחנת הרכבת המרכזית באמסטרדם, הבחינה בנו אשה קשישה, תושבת העיר, שעה שעסקנו בחיפוש אחר חדר עבור זוג עמיתים ישראלים שנתלוו אלינו. "אם אתם באמת ישראלים" - קידמה את פנינו, הפעם באנגלית - "תוכלו להתגורר אצלי בזיל הזול." עמיתינו, שהיססו תחילה אם לקפוץ על העגלה, החליטו למרות הכול לנסות.
ביתה של האשה, מבראו בינדט-דובר, קתולית אדוקה, הוא בית צנוע, אבל מרשים בניקיונו, כמו כל בית ממוצע בהולנד. מבין ארבעת החדרים שהיא נוהגת להשכיר לתיירים - חדר אחד שמור תמיד לישראלים. ספר האורחים, שהושיטה לנו מבראו בגאווה גלויה, כלל שמות מכל קצווי תבל, אבל בלטו בו במיוחד שמות של ישראלים. חברי-כנסת, קצינים בכירים, ספורטאים ואנשי בוהמה, מציינים כולם בספר האורחים את התרשמותם החיובית מהכנסת האורחים הנאה בבית החם הזה.
ליווי למלון
ביחס חם לישראלים נתקלנו גם בחנות שבקצה הרחוב. "כאן מדברים עברית" - הפתיע אותנו שלט גדול בחזית בית העסק לממכר מזכרות. בעליו הקתולים, גבר ואשתו, פשוט "משוגעים" לישראלים, ועל כל קנייה של אלה אצלם מוענקת להם הנחה מיוחדת. ומניין יודעים הבעלים עברית? מסתבר שהם למדו את השפה אצל סטודנט ישראלי באוניברסיטה של האג.
במכונית המושכרת אנו עושים את דרכנו, לעת ערב, חזרה למלוננו בליידן, אבל תועים לרוע מזלנו, בדרך. את המצב מציל שוטר הולנדי. במקום לכוון אותנו "ימינה ושמאלה ושוב ימינה", הוא נכנס לניידת המשטרתית ומורה לנו לנסוע בעקבותיו. לאחר נסיעה של שבעה קילומטרים, אנו רואים, סוף סוף, את אורותיו של המלון קורצים לעברנו. רק עם הגיענו לפתח המלון סוטה השוטר האדיב נדיב הזה ממסלולנו, ואנו איננו מוצאים מלים מתאימות כיצד להודות לו. אבל עמיתנו הישראלי מוצא לבסוף מלים כדורבנות: "אצלנו בארץ" - הוא מסביר לשוטר הנדהם - "זה בוודאי לא היה קורה"!
