אחת ה"טעויות" הטיפשיות, המכוערות והמסוכנות שעושות מדינות המערב (ומדינת ישראל בכללן), היא: לאפשר, לעזור, לחמש וללמד קבוצות או מדינות איסלאמיות, להילחם ולחסל קבוצות "קיצוניות" אחרות, כשלא ברור לנו מי קיצוני, ומה ההבדל בין קבוצה אחת לרעותה.
חבל שעדיין לא למדנו ולא הפנמנו, שבסופו של יום, הנשק הזה והידע הזה וגם האצבע המאשימה של כל המתחסדים השופטים אותנו, יופנו כלפינו. חבל על הידע והמיומנות שאנו מעבירים לידי אויבינו, כי גם הוא יכה בנו בבטן הרכה בבוא העת. איש מהם לא יודה לנו על העזרה, ולא יתאהב בנו, ולא יחבור אלינו. אם חפץ חיים הוא, אין סיכוי ואין אפשרות כזו.
אם ינצנצו ניצני אהבה ושלום בינינו לבין שכנינו, מיד יקומו הקבוצות הקיצוניות הקמות חדשות לבקרים, וכל אחת מהן מצהירה שהיא אכזרית וקיצונית יותר מקודמותיה, וישליטו טרור ואיומים ועונשים קשים, למען יראו וייראו, וישמרו שחלילה לא יתקיימו יחסים וקשרים טובים בין מוסלמים כשרים וצדיקים, לבין נוצרים או יהודים כופרים בני קופים וחזירים.
מנסיוננו למדנו (או לא למדנו), שהשכנים שלנו לוקחים כל מה שאפשר לקחת ומקבלים עזרה מכל העולם, ולאחר שנותנים להם, הם יורקים בפרצופנו ומאשימים אותנו בכל מעשי הרצח והנבלה האופייניים להם. מדוע? כי גם לרוצח אכזרי קשה להודות ולומר "ידיי שפכו את הדם הזה, דם אחיי". הרבה יותר קל וכדאי להאשים ולזרוק הכל על ראש האויב הציוני ולהטיל עליו את כל האחריות, במילא יש לו מן נטייה כזו להאשים את עצמו, ולהכות את עצמו, ולהודות בביצוע פשעים שהוא לא פשע. לזה יש קונצנזוס, אש השנאה הזאת תוקד תמיד, כי היא הגורם המאחד ומזין את כל כנופיות המרצחים הללו.
ללמוד מטעויות העבר
אז אנא מכם, היושבים אי שם ומחליטים החלטות כבדות-משקל, "אל תתנו להם רובים", אל תאפשרו להכניס לשטח השברירי הזה של סיני מטוסים ונושאות-מטוסים. ברור לכולנו שהמטוסים הללו לא ישמשו למרדפים אחרי בדואים, סוחרי סמים ועבדים, או "אל-קאעידה", או סוחרי הנשק מעזה. המטוסים הללו עלולים חלילה להיות מופנים נגדנו, וגם נפסיד את היתרון שהיה לנו באוויר, ביבשה ובים, ועמד לנו במלחמות הקשות, החוזרות ונשנות עם שכנינו. לא חבל? לא טיפשי? לא הגיע הזמן שנלמד משהו מהפאשלה של מלחמת יום כיפור? מהפאשלה של סברה ושתילה? מהפאשלה בה כמעט טבענו בבוץ הלבנוני? ומפאשלת הפאשלות, ממי שייצר את "אל-קאעידה"? כמה טעויות צריך לטעות, ומה המחיר שצריך לשלם, כדי ללמוד משהו מהעבר? עד מתי נבנה לנו "גלמים שיקומו עלינו"?
מעניין מדוע הנטייה הזו, להיות כל כך נדיבים ורחמנים לאויב מחוץ, וכל כך אכזריים ואטומי לב לאחים הסובלים ממצוקות קשות בבית. מדוע חשוב לנו להיראות כל כך טובים ונהדרים? עוד לא הספקנו לעזור לפליטים מדרום לבנון, וכבר אנו אוספים אלינו את כל המסכנים של אפריקה, וכבר אנו מכינים "לובי" לקליטת האומללים מסוריה, שלא ברור לנו מי שם מסכן ומי מסוכן. עכשיו, כשצובאים על גבולותינו מכל עבר, אין לנו ברירה - אם חפצי חיים אנחנו, עלינו להיות מסוגלים ומוכנים לירות ולהדוף כל מסתנן ומסיג גבול, כמו כל מדינה, אחרת...
הגיעה העת להפנות את כל הכוח והחוכמה והאנרגיה, לבנות חיים טובים ומתוקנים יותר, לנו ולבנינו אחרינו. אל תדאגו, אנחנו מדללים ומצמצמים את עצמנו באופן טבעי, זה קורה כל הזמן. ו"קיצוניים"? כבר למדנו מנסיוננו שכל וירוס מפתח עמידות לאנטיביוטיקה ושהם הולכים ומתחזקים כל הזמן, אז בבקשה, אל תרבו בשימוש בזה, ואל תפתחו לנו זנים חדשים, ותנו לנו לפתח עמידות טבעית. בואו ונשמור את הידע והחוכמה שלנו למטרות טובות.
