ליד אבן זו, קבועה אבן שיש נוספת וגם עליה חקוק באותיות תכלת:
- לזכרו של עורך דין - דוד משה שלוסברג - נכדו של ר' ישראל שלוסברג
שתמך בבית הכנסת ושימר את הקשר עם משפחת שלוסברג ברחבי העולם
י"ח באדר א' תרע"ב - כ"ד באלול תשנ"ח
עו"ד דוד שלוסברג היה מוכר לי. הוא עלה ארצה מדרום אפריקה וכאן בנה את ביתו. הוא היה הנכד של ישראל שלוסברג ודודו של רוני סרקין, בעלה של אחייניתי. תחילת הסיפור, לדברי רוני, כאשר ישראל שלוסברג, הסבא-רבא שלו, הגיע לארץ ישראל מליטא מחבל קובנו (קהילה יהודית גדולה בליטא) מהעיירה טרוקוציה. ישראל נולד בשנת 1848 ועסק בחקלאות. הוא נישא ונולדו לו חמישה ילדים. חייהם השלווים הגיעו לקיצם כאשר הצאר אלכסנדר השני נרצח בשנת 1881. באותה תקופה הסתובבו במקום שני יהודים מישראל, סולומון (הלא הוא יואל משה סולומון הידוע, יליד הארץ) וקופלמן (אברהם קופלמן, עולה מאודסה), שמכרו חלקות אדמה בפתח תקוה ומשפחת שלוסברג קנתה מספר חלקות. וכך ישראל עלה ארצה עם משפחתו ולאחר מסע מפרך ושיט סוער הגיעו לנמל יפו ומשם לפתח תקוה. שם הוא ייבש את החלקות-ביצות שרכשו בליטא, על-ידי נטיעת עצי אקליפטוסים וזו למעשה הייתה התחלתה של אם המושבות.
ישראל שלוסברג היה הרפתקן לא קטן. ללא כל נקיפות מצפון החליט לעזוב את משפחתו "זמנית" ולעבור ללונדון ומשם למדגסקר עם רעיון לפתיחת בית זיקוק. העסקה נכשלה והוא החליט בשנת 1895 לעבור לדרום אפריקה. הוא התיישב בברונקוספרייט. לאחר כ-15 שנה בארץ ישראל משפחתו הצטרפה אליו. בדרום אפריקה הוא חווה את מלחמת הבורים, בנה טחנת קמח, התאלמן ובגיל 70 החליט לעלות שוב ארצה. הוא התחתן שנית והתיישב בנווה צדק בבית שקנה ברחוב החסיד 8. לימים החליט לתרום את ביתו הפרטי למען הקמת בית הכנסת והוא עצמו עבר לגור בבית אחר ברחוב שבזי. בנו יוסף נשאר בדרום אפריקה, התחתן ונולדו לו ארבעה ילדים, ביניהם מטלה, אמו של רוני סרקין ודיוויד שלוסברג דודו.
ישראל שלוסברג נפטר בשנת 1944 בגיל 96 והוא קבור בהר הזיתים. מטלה ומשפחתה נשארו ביוהנסבורג ושם גדל רוני בנם, ואילו דיוויד שלוסברג עלה ארצה בשנות החמישים והיה משפטן מפורסם שבתוקף תפקידיו הרבים היה גם עורך הדין שחתם על החוזה של החזרת סיני למצרים.
אחת ממשימותיו הייתה לטפח את בית הכנסת ע"ש סבו ישראל ולתמוך בו ואכן הוא עשה זאת באהבה תוך שימור המקום. דיוויד שלוסברג נפטר, אבל הקשר המשפחתי עם המקום נשמר. סקרנותי הביאה אותי למפגש עם בנו של דיוויד, דן שלבר, שהוא, כמו רוני, נינו של ישראל. הסתבר לי שדן, אדריכל במקצועו, הוא היחיד שממשיך לשמור על קשר עם הגבאי שמעון בן חיים, מגיע מירושלים מדי חודש, מתפלל ערבית בבית הכנסת ומשאיר תרומה להמשך הפעילות שם. עיניו הנוצצות בעת שיחתנו שידרו את החשיבות הרבה שהוא מייחס לסאגה המשפחתית שעברה נדודים בארצות כה רבות, ושאת סמלה המרגש ביותר מצאה דווקא בנווה צדק בבית הכנסת הקטן והמרשים.
גאווה רבה מצויה גם בעובדה שבזמנו התפלל במקום "הסנדלר", הרב משה יעקב הכהן רביקוב, שהיה צדיק ידוע וחשוב. המפגש המרגש בין רוני, אחייני, לבית הכנסת הנושן שנוסד על-ידי אבי-סבו ונתמך שנים רבות על-ידי דודו דיוויד שלוסברג ז"ל, ריגש אותו ביותר ואף הוא החליט לשמור על קשר עם הגבאי ולנסות להמשיך את המסורת ולדאוג לתרומות ולביקורים תכופים יותר בעתיד.
המעגל נסגר: ליטא, פלסטינה, לונדון, מדגסקר, דרום אפריקה וישראל, קורותיה של משפחה יהודית במשך ארבעה דורות, שבאקראי תוך כדי שיחה הייתי עדה למפגש הקסום עם בית הכנסת הקטן המרשים, פרי החלום של אבי המשפחה ישראל שלוסברג שהוגשם, וההגדה... עדיין נמשכת.
