עדיין ניצבים בני ישראל אל מעבר לארץ המובטחת להם. עדיין לא נשלמו ההכנות. משה האיש, האב הרוחני והמנהיג הדגול, אינו יכול לשלחם לבנות עצמם כעם בטרם הקיף את כל עולמם הרוחני והגשמי, בטרם הנחיל להם מורשת חיים אמיתית. והוא ממשיך את הצוואה הגדולה שלו עבור העם אותו הוביל ונקשר אליו כל כך. ומדאגתו כאב וכרועה נאמן הוא מבטיח לבני ישראל, עם העבדים שנדד במדבר ארבעים שנה ועתה עומד להילחם בעמים רבים כדי לרשת את הארץ המובטחת לו: "כי תאמר בלבבך: רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם? לא תירא מהם... ונתנם ה' לפניך והמם מהומה גדולה עד הישמדם" [דברים ג', י"ד-כ"ד]. אתם לא לבד! מבטיח משה לבני ישראל. אל תחששו מן העמים האלה. ה' איתכם! אתם תילחמו וה' יברך וייתן אותם לפניכם. אתם תנחלו ניצחון ואת הארץ הזאת.
והארץ הזאת, הארץ אשר אתם נכנסים אליה לרשת אותה, פורייה היא מאוד. בה שבעת המינים הטובים, נחלים זורמים בה ונהרות, "ארץ טובה, ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון" [דברים ח', ז']. וארץ ישראל מלאה בעוד פירות רבים וטובים מאוד. ולמה רק שבעת המינים האלה ולא נזכרו הפירות הנוספים שגדלים בארץ ישראל? ללמדנו שסגולת פירות הארץ היא בבריאות שהם נותנים בנו. משום כך הוזכר רק מה שהרמב"ם מתאר כמסייע לבריאות האדם: הלחם, היין, הענבים, התאנים וכן השמן והדבש. ללמדנו שתפקיד המזון הוא בעיקר לשמור על בריאותנו ולא רק להנאה ניתן.
וכן עשירה הארץ הזאת במחצבים שיעזרו לכם לבנות ולקיים עצמכם, "ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת" [דברים ח', ט']. ארץ עשירה הכל בה. מזון ומים, מחצבים ואוויר טוב. כל אשר נחוץ לאדם כדי לקיים עצמו.
סכנת החיים הטובים
והנה לאחר ההבטחות הנפלאות. לאחר התיאורים המרגשים על כל הטוב השמור להם, מזהיר משה את העם מפני שקיעה בגשמיות. מפני ירידה רוחנית. שהרי חיים של שובע ונחת גשמיים עלולים לגרום להידרדרות מוסרית.
החיים הטובים והשופעים המצפים להם בארץ המובטחת, חיים של כל טוב ושפע מזון, מים, פירות וכל שמתאווה לו הגוף, עלולים לגרום לעם ישראל בגידה במי שהעניק להם את כל הטוב הזה. השפע שיראו בארץ המובטחת עלול להשכיח מהם את מיטיבם, לגרום להם להידרדרות רוחנית ולחיפוש ריגושים גשמיים בהשפעת הסביבה עובדת-האלילים. בהשפעת הסביבה הגויית העסוקה בהנאות גשמיות. והוא מזהירם: "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" [דברים ח', י"ב-י"ד].
וכך - בתוך ההבטחות הנפלאות לחיים של עושר ושובע בארץ הפוריה, מזהיר משה מפני השאננות והשיכחה של הגומל טוב לעם ישראל. "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" [דברים ח', י"ז]. וגם אל תאמרו בלבבכם: "בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת" [דברים ט', ד']. וכאן מבחן העושר של היהודי המאמין. "בצדקתי" - אני בסדר. הנה הכל טוב לי. ויהודי צריך תמיד לבדוק עצמו ולראות היכן ישתפר, היכן יתקדם במידותיו, במעשיו. השאננות היא אם כל חטאת.
מבחן הגאווה והאמונה
וזהו מבחן העושר – מבחן הגאווה והאמונה. שהרי אמונה אינה נבחנת ברגעים קשים דווקא. אמונה נבחנת גם בהצלחה. ומשה הדואג והאוהב מוצא לנכון לחנך את העם לענווה ולאמונה גם כשהכל טוב. גם כשההצלחה מאירה פנים. שזהו מבחן קשה לאמונה לא פחות ממבחן העוני העלול חלילה להביא לכפירה. שהרי העושר וההצלחה עלולים לגרום לאדם שקיעה בנוחות המרופדת שלו ולהשכיחו מי נתן לו כל זה. וכן - כבר אמר הנביא על כך: "וישמן ישורון ויבעט" [דברים ל"ב, ט"ו]. שכבת השומן המקיפה את נשמתו של אדם עלולה לעורר בו גאווה והוא עלול לשכוח מי נתן לו את כל הטוב הזה.
וכיצד יוכל העם הזה, שהילך ארבעים שנה במדבר בחום וביובש, שהגיע לארץ הפורייה ורבת השפע החומרי הזה, "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה עד אחרית השנה" [דברים י"א, י"ב] לשמור על אמונתו ועל כוח ההודיה לה'? הנה סגולה מיוחדת מעניק משה לעם: "ואכלת ושבעת" - אתם תאכלו ותשבעו. לא כמו אלו האוכלים והמבקשים תמיד עוד ועוד ולעולם אינם מרוצים. וזה בזכות ברכת הנהנין, בזכות ברכת המזון. ברכת המזון היא הסגולה המיוחדת. אם תזכרו לברך בכל פעם לאחר שתאכלו. אם תזכרו להודות על כל הנאה שה' נותן לכם - תוכלו לשמור על נפשכם מפני גבהות הלב. מפני ה"כוחי ועוצם ידי". וכל אלו - הענווה והאמונה וקיום המצוות - הם "לטוב לך" [דברים י', י"ג].
כי אם ליראה את ה'
וזה מביא אותנו אל תכלית האנושיות בעולם. "כי מה ה' אלוקיך דורש מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך וללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". שיראת ה' וקיום המצוות אינם ויתור. אלא הם הם הדבר הטוב אליו שואפת הנפש.
וכך מביא רבי יוסף אלבו דברים נפלאים לשאלה שנשאלה פעמים רבות בפילוסופיה המערבית: כיצד נשיג את הטוב? וזוהי תשובתו בספרו "ספר העיקרים" מאמר ג', פרק ל"א: "ועתה ישראל, הסתכל גודל הפלגת חסדי ה', מה הוא שואל מעמך, כי אינו שואל מעמך כי אם תחת יראת ה' ותחת לכת בדרכיו ולאהבה אותו ותחת עבודתו בכל לבבך ובכל נפשך שהיית מחוייב לעשות, אינו שואל כי אם 'לשמור את מצוות ה' ואות חוקותיו אשר אנוכי מצוותך היום, לטוב לך' [דברים י', י"ג], כלומר: כל זה טוב לך, כי באמצעות שמירת מצוות התורה יושג התכלית האנושי, שהיה ראוי לאדם שישיגהו בעמל גדול ובטורח מופלג באמצעות היראה והאהבה והעבודה אל ה' יתברך בכל לבו ובכל נפשו".
