הסערה סביב אירן הולכת וגדלה. בישראל יש רק עליה בדאגה ממה שעלול לבוא מהצפון הרחוק - בבחינת "כי מצפון תיפתח הרעה". כל המטוסים, המרגמות, התותחים ואפילו אוניות המלחמה מכוונים לצפון הרחוק - אירן. לא חסרים נימוקים לתגובת הבהלה הישראלית ומוקד הפחד הוא ממשטר "דיקטטורי חסר אחריות המאיים בנשק גרעיני". אבל לי יש קושיא על צפון אחר, לא פחות מפחיד וממש בגבולה של ישראל: הצפון הסורי - סוריה של באשר אסד.
בימים שכל העולם (כולל ארצות ערב כולן) מגנה את אסד, בימים שהמערב עבר לצד המורדים, ובימים שאין מקום בעולם שבו נטבחים יותר בני אדם חפים מפשע, הרי שבישראל ה"ממלכתית" מביטים במה שמתרחש ממש מעבר לגבול הצפוני באדישות כאילו מדובר במלחמת דמים בקוטב הצפוני. אין דאגה, אין היערכות צבאית ואין התראות מסכנה. בוודאי שלא מדברים יותר מדי על "משטר אימים המסוכן לדמוקרטיה". להפך, לא מכבר דיברו בישראל בדאגה דווקא על ...פליטים עלאווים, שישראל נערכת לקלוט!. פה צריך לזכור שאסד הוא עלאווי ומכאן שאם הדיקטטור חסר הרחמים יודח תהיה סכנה לבני עמו - לעלאווים (מיעוט הרודה בסורים), שאותם ישראל רוצה לקלוט! וזה מסביר הכל.
"נמר של נייר"
זה מסביר מדוע ישראל אדישה לרצח עם ממש מעבר לגבולה - בדרעה שבטרכון. זה מסביר מדוע ישראל איננה פוחדת מ"הצפון הקרוב", גם כשנציגי אירן (מה"צפון הרחוק"...) מבקרים את אסד או כשהצבא של אסד ניצב ממש על הגבול בגולן. זה גם מסביר שמתחת לשולחן ה"אריה" מהצפון איננו אלא "נמר של נייר" עבור ישראל, עד כדי כך שבישראל נערכים לקלוט את בני שבטו ועמו במקרה והרודן הזה ייפול. וזו עוד אנלוגיה על ריבויים של פליטי דרום סודן וארתריאה בישראל בשנים האחרונות, בהילחמם בסודן ה"אנטי ישראלית".
ואולי - תמורת ה"שקט" הזה, הבטיח רודן הדמים מדמשק, למדינה הדרומית יותר מתנת עולמים: את רמת הגולן?...