מבקרי קולנוע צעירים וצעירים פחות, מתחרים ביניהם בימים אלה בישראל, כמו בעולם, בכתיבת ביקורות מזלזלות על סרטו האחרון של וודי אלן
"לרומא באהבה". "סרטו הגרוע ביותר של וודי אלן", "אוסף בדיחות נמוכות" וכדומה.
בסרט שראיתי השבוע בקולנוע לב בתל אביב, מחא הקהל כפיים בסוף הסרט, מחיאות-כפיים ספונטניות למי שגרם לקהל עונג צרוף במשך כשעתיים: הבמאי, התסריטאי, השחקנים, הצלם והמוזיקה.
הסרט מסתיים בסצנה בה תזמורת הדורה עומדת על המדרגות הספרדיות ברומא ומנגנת את "וולרה", שיר איטלקי ידוע משנות החמישים, מסכמת את איטליה היפה שאוהבת ליהנות מכל מצב, בכל שעה ובכל גיל. אוכל טוב, סקס, ארכיטקטורה וצבעים עוצרי-נשימה, התרוממות-רוח, צחוק ומוזיקה. כך ראה וודי אלן בן ה-77 את רומא הנצחית, על הפיאצות שלה, המבנים המרהיבים מכל התקופות, הסמטאות מרוצפות האבנים, בתי הקפה המטופחים, הגנים ושמחת החיים.
אם היו שם ארבע בדיחות או יותר, אם הייתה פילוסופיה בגרוש, שהייתה בעצם חוכמת-חיים - היו עטופות בעטיפת הומור וודי-אלני, בשחקנים הכי אינטליגנטים, בצחוק מטורף (חישבו את רוברטו בניני) ועל וודי אלן בתפקיד אב אמריקני נברוטי לבת המאורסת לאיטלקי, בנו של קברן ועוד אוסף נבחר.
מגדולי קומיקאי העם הנבחר
בתום הסרט אני, כמו מיליוני אוהבי וודי אלן, התפללתי חרש, שרק ימשיך הקומיקאי בעל הגנים של צ'רלי צ'פלין (גם אלן כצ'פלין כותב את התסריט, מביים, משחק ואחראי לבחירת המוזיקה), ליצור את הסרט השנתי (46 סרטים - אחד לשנה עד עכשיו) שלו עוד שנים רבות.
וודי אלן, שדמותו מוכרת לכל צופה קולנוע בחמישים השנים האחרונות, מי שראה סרט או שניים, או מי שראה את רוב הסרטים ונמנה על ה"פריקים" המושבעים, הוא נצר לעם של קומיקאים ואחד מגדולי הקומיקאים היהודים בעולם, בעיקר בארה"ב של המאה ה-20. הוא מן השורה הראשונה של הקומדיאנטים ויוצרי הקומדיה: ג'קי מייסון, גרושו מרקס, דני קיי, מל ברוקס, ג'רי סיינפלד, הווארד שטרן, סשה ברון כהן ועוד עשרות שחקנים, בדרנים, סטנדאפיסטים וכותבים ששייכים לעם הנבחר.
נודניק, חרדתי ותאב-מין
אלן נולד ב-1935 בברוקלין למשפחת קוניגסברג, החל את הקריירה ככותב הומור ומערכונים, סטנדאפיסט ונגן סקסופון. כל חייו הוא מנגן בקביעות ברביעיית נגני ג'אז המופיעים במועדון בניו-יורק. וודי אלן - גבר נמוך-קומה ורזה, חסר סקס אפיל, הוא בסרטיו גבר על גבול הכישלון, נודניק, נעבעך, חרדתי והיפוכונדר, ובעל תאבון מיני מעל הממוצע - זכה בחייו כמו בסרטיו לשורה של נשים יפות ומוצלחות שנישאו לו או היו המאהבות שלו: לאשתו הראשונה הרלין רוזן נישא בגיל 19. בת-זוגו דיאן קיטון הייתה גיבורת סרטיו המצליחים "מנהטן" ו"הרומן שלי עם אנני"; מיה פארו, אשתו השנייה, הייתה גיבורה של רבים מסרטיו. יש להם ילד משותף שהיה נושא למלחמת חורמה בין בני הזוג במשפט גירושין. אשתו הנוכחית סון-יי היא בתה המאומצת של מיה פארו - צעירה ממנו בעשרות שנים.
כל עשור הניב אצל וודי אלן את שורת הסרטים הניו-יורקים מתוחכמים שלו. דיאלוגים מבריקים, סיטואציות שלא ייאמנו, גישה צינית ורגשנית בנושא חיי נישואין, נשים וגברים, חוק וסדר, אהבה וסקס. סרטים על שנות הארבעים בניו-יורק: "ימי הרדיו", "זליג", "שושנת קהיר הסגולה", "דני רוז האיש מברודוויי". סרטים על שנות השישים: "חנה ואחיותיה", "פשעים ועברות קלות", "אישה אחרת". סרטי שנות התשעים: "קליעים מעל ברודוויי", "בעלים ונשים" ועוד סרטים בלתי נשכחים שאפשר לראות אותם שוב ושוב.
מוזיקה וצוותים מושלמים
בכל הסרטים שזורים קטעי הג'אז של ימי הרדיו, מוזיקה משובחת מכל התקופות, ביצועים מרהיבים של ג'אז, קלאסיקה ולהיטים. צוותי השחקנים בכל סרט הם אוסף של הטובים ביותר של הקולנוע בכלל, הפתעות ליהוק, תפקידים מפתיעים וצלמים מושלמים.
בסרטיו האחרונים זנח את עצמו בתפקיד המאהב הראשי וכמעט לא מופיע בסרטים. במקומו נתן לנו, למשל, את חאווייר ברדם ("ויקי, כריסטינה, ברצלונה") הגברי שבגברים, ולעצמו השאיר בסרט "לרומא באהבה" את תפקיד אבי הארוסה.
וודי אלן הוא הבמאי היחיד בעולם הזוכה לתקציב הפקה מארצות שונות הרוצות שיביים סרט בעיר לבחירתו. הוא כבר זנח את מנהטן לטובת לונדון, ברצלונה, פריס ורומא, כך שמחכה לנו עוד שורת ערים נפלאות שוודי אלן עם נקודת ההשקפה והראייה המיוחדת שלו, עם הקריצה והאהבה ליופי, מכין לנו הפתעות. עוד נראה בהמשך ערים יפהפיות ואנשים מתאהבים ובוגדים כמו שוודי אלן אוהב להראות.
הסרטים האחרונים, אלה שלא צולמו במנהטן, מביאים עימם קופה מרשימה, כך שבעוד המבקרים מתלוננים שוודי אלן גמר את הקריירה והפך להיות עובר בטל, הקשיש בעל הכישרון האינסופי הפך גם לאיש עשיר באמת! אפשר לישון בשקט עד הסרט הבא.
