איך אפשר לעצור את הפטפטת הישראלית בנושא האירני? הפעם היו אלה עמוס גלעד ראש אמ"ן לשעבר, אהרן זאבי פרקש ראש אמ"ן לשעבריים, ו
אפרים הלוי ראש המוסד לשעבר-בר-בר. בגל הקודם כיכב
יובל דיסקין ראש השב"כ לשעבר ובגל שלפניו
מאיר דגן, עוד ראש מוסד לשעבר. כולם מלווים בלהקות חימום של פרשנים ושדרנים שמראיינים זה את זה, מפרשנים זה לזה ומתפארים בציטוטים של מה אמר מי בשיחות סגורות או "למקורביו".
גל הפטפטת הנוכחי כבר לא מסתפק בדיווחים על כאבי הלב של לשעברים בכירים, עכשיו כבר מספרים לנו בשמחה על ההסתייגויות של ראשי מערכת הביטחון המכהנים, ובכללם הרמטכ"ל
בני גנץ וראש המוסד
תמיר פרדו.
מכולם אנחנו שומעים ומודלפים פחות או יותר אותו דבר: ערעור על עצם המחשבה שישראל מסוגלת בכוחות עצמה למנוע את התגרענות אירן, הערכות על העיתוי הלא מתאים, והבעות ספק ביכולתו האישית של ראש הממשלה להתמודד עם הדילמה ולקבל החלטות בסוגיה הרת הגורל הזאת.
ואני רק שאלה. בעצם שתיים. איך זה שכל ההדלפות וכל הגנרלים וכל הלשעברים הולכים לכיוון אחד? מה, באמת חוץ מנתניהו ועוד שישה שרים אין אף אחד שתומך בתקיפת המתקנים האירניים? למה אף פעם לא רואים כותרת ראשית שמספרת על גנרל ב(מיל.) או שושו בכיר לשעבר שדווקא אומר למקורביו (בשיחות סגורות) שישראל חייבת לתקוף ושאסור לסמוך בעניין הזה על אמריקה? ושאלה שנייה, מה גרם לגל הביקורת הזה להתעורר פתאום דווקא עכשיו? רגע לפני כן הנושא המרכזי על סדר היום היה דווקא העניין הכלכלי והחלטות הממשלה על הקיצוצים בתקציב, ופתאום - בום. שוב אירן. לפי איזה היגיון פועלים הגלים האירניים האלה שפתאום מתרוממים, עושים כותרות, שוקעים ולפתע מתרוממים שוב?
מי שיעקוב אחרי גלי הביקורת הללו העולים ויורדים וחוזרים על עצמם מדי כמה שבועות, ימצא שהגל מתרומם ועולה תמיד אחרי ביקור רם דרג של אישיות אמריקנית בארץ. והפעם זה היה שר ההגנה ליאון פאנטה.
הפרשנים כותבים שנתניהו עומד מול שני מעגלי לחץ הפועלים למנוע תקיפה ישראלית: מעגל לחץ חיצוני הבא מארה"ב, ומעגל לחץ פנימי של בכירים לשעבר במערכת הביטחון ושל מומחים שונים שהעיתונות יודעת לספר לנו את הדברים שהם אמרו בפגישות הכי סגורות. האמת העצובה שעולה מן הדפוס הקבוע הזה, היא שאין באמת שני מעגלי לחץ על נתניהו, חיצוני ופנימי. יש רק מעגל לחץ אחד: לחצו של הבית הלבן. לפתע פתאום בדיוק יודעים הפרשנים הישראלים לתאר בפרטי פרטים את ההתקפה האמריקנית העתידית על מתקני הגרעין האירני, להסביר לקוראי העיתונים כמה משמעותית יכולה להיות מתקפה אמריקנית, וכמה קטנה לעומתה היכולת הישראלית.
