להפסיד בכבוד

המדליה היהודית נכון, זה לא פופולרי לומר, במיוחד באוזניים ישראליות, אולם בעיניי ההפסד של האולימפיאדה הוא לא המדליה שלא הביאו לי קורזיץ ועמיתיה. בעיניי העובדה שהאולימפיאדה באירופה החלה בחילול שבת המוני של ספורטאים יהודים היא הפגנת חוסר כבוד לאומי ממדרגה ראשונה. לפחות אפשר להתנחם בעובדה שהפנים הייצוגיות של המדינה והאזרח מספר אחת שלה, הנשיא פרס, הדיר רגליו מהתחרות האולימפית, כדי להימנע מנסיעה אליה ברכב בשבת. ואולי זאת המדליה הרשמית שהביא הנשיא לעולם בכלל, ולעולם היהודי בפרט - מסורת שבת קודשנו. היכן הפרופורציות? האם ח"כ ישראל חסון נפל על הראש, כשהוא דורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדלי האולימפיאדה, שלא הביאה מדליה למדינה? האם אין דרישתו זו כמשל, המצביע על הקלוּת הבלתי נסבלת של הקמת ועדות חקירה בארץ? דומה שכשלון האולימפיאדה הוא עניין לחקירה פנימית של האיגוד הספורטיבי, שיחקור את רמת האימונים של הספורטאים שהשתתפו באירוע והתקציבים שהוקדשו לכך. האם חסרות צרות לעם ישראל - החל מבעיות ביטחוניות קשות, ובראשן האיום האירני, ועד בעיות כלכליות, כשהח"כ הנכבד מקדימה שם את האולימפיאדה על ראש חקירותינו ומעניק לה עדיפות עליונה? אולי גם, על-פי היגיון מעוּות זה, נקים ועדה לכישלון הארוויזיון? היכן הפרופורציות? אשף ההפתעות לא סוד הוא שחברי כנסת ומפלגות, המעוניינים בהקדמת הבחירות, מחככים ידיהם בהנאה לנוכח התחזיות להקדמת הבחירות. אולם הם שוכחים שבסרט הזה הם כבר היו. נתניהו, אשף ההפתעות, בן לילה הפתיע אותם עם ממשלה מורחבת. דומה, מה בין נתניהו לדולר? שניהם כמו שבשבת יודעים להפתיע ולהכות את כל תחזיות המומחים, ויש לראש הממשלה, כמו לדולר, קבלות על כך. אז נכון שהכיסאות כבר קורצים ליאיר לפיד, לשלי יחמוביץ', ואחרים, הצוחקים כל הדרך אל הבחירות, אי שם באזור ינואר. אולם המציאוּת של ביבי, החזקה מכל דמיון, עשויה עוד להפתיע ובגדול, גם הפעם. הבלתי צפוי הוא הצפוי כבר אמרנו? ולכן כדאי שיֵרדו מהר ממגדל הקלפים...ויפה שעה אחת קודם. טעם החלב כאילו לא די בתקלת הסיליקון המיתולוגית בחלב תנובה לפני שנים, והִנה בשנת 2012, במפעל החלב הלאומי והוותיק ביותר בישראל, שוב חודר חומר זר לחלב. היכן אמצעי הזהירות שנוקטת החברה? דומה שהתקלות הבלתי נסבלות בחלב מצביעות על מחדל של ממש בחברה ומחייבות בדק בית יסודי. אז אם אין חלב, כי יש לו ריח וגם טעם רע, אולי נשתה מים מהברז. אחרי הזיהומים שנתגלו לאחרונה בבקבוקי המים המינרלים, זה מה שנשאר, לשתות את המים של מקורות. ובא לבריאותינו גואל. את מי הוא מייצג? עם כל הכבוד, בניגוד לתדמית המצטיירת בדעת הקהל ובכלי התקשורת, המרסס הסידרתי של כתובות הנאצה ביד ושם ובגבעת התחמושת, אלחנן אסתרוביץ', אינו מייצג את נטורי קרתא. הוא מייצג את עצמו בלבד ואולי עוד כמה עשבים בודדים שוטים כמוהו, שבסופו של דבר אף הם התנערו ממנו. לא רק בסגנון הישראלי כבעל תשובה, שקפץ טרמפ על הזרם החרדי הקיצוני ביותר, הוא הטביע את חותמו האישי על נאצות הגרפיטי באתרי ההנצחה. לא פחות מכך, אפילו העדה שלו מסתייגת ממעשיו. מי לנו כחסידוּת סאטמר הרדיקלית, השוללת את המדינה בפרט והציונות בכלל, אשר מתנגדת לכל פגיעה בישראל, ואף מתפללת למען שלום אזרחיה וחייליה. ואם לשפוט לפי התבטאויותיו של אסתרוביץ' בראיונות עיתונאיים, דומה כי מעֵבר לקול מחאה צינית ודמגוגית שפלה, הראויה לכל גינוי, גם הוא אינו מתכוון לְמה שכתב. חבל שהוא אינו מנצל את כישוריו הלשוניים והרעיונאיים לאפיקים חיוביים. על שושנים וקוצים קַבלו את לקסיקון פרס על החיים, כפי שהופיע בעיתונות הכתובה. תודה לנשיא פרס על התובנות המעניינות שהעניק לקוראים ממרומי גילו וניסיונו האישי והציבורי העשיר, כשהן מתובלות בפניני לשון ובפתגמים חכמים מפרי עטו (סופר מבוזבז כבר אמרנו?). נכון, מטבע הדברים, בתוך שלל ההגדרות, אי-אפשר להימנע גם ממעט קלישאות השזורות בהן, במיוחד בנושאים העתיקים ביותר בעולם משחר האנושות, דוגמת נישואים ואהבה. צודק פרס, כפי שכבר חז"ל הצביעו על כך, שמנהיגוּת היא עבדוּת לציבור. לעומת זאת, תמוהה הגדרתו על פוליטיקה כמצילת חיים. היכן הוא חי? כמי שבחש ידו במהלך חייו הפוליטיים בתככנות פוליטית לא מעטה ובתרגילים מסריחים, שֶאף זיכו אותו בתואר הנצחי 'חתרן בלתי נלאֶה' האם הוא עדיין לא למד שפוליטיקה היא מקצוע של עריפת ראשים? ואולי כאיש חזון הוא עדיין שוגה בחלום, בדומה לאידיאל המזרח התיכון החדש? על מגש זה של שושנים וקוצים, שלוחה לנשיא ברכת "כה לחי". להפסיד בכבוד אין ספק שהכישלון האולימפי הוא אכזבת חייו של הג'ודאי אריק זאבי, המזוהה עם עולם הג'ודו משחר ימיו. זה אפילו היה לגיטימי לבכות בשידור חי בעקבות הכישלון, כפי שקורה לספורטאים רבים. אבל עם כל הכבוד, לשבת שבעה על הכישלון (הגירסה הספורטיבית של השחקן דודו טופז ז"ל) זה כבר מוגזם. יש לו משפחה תומכת יפה, ובה עליו להשקיע, בין היתר, את משמעות חייו. הנֵה התובנה הבסיסית הפשוטה שתרמה לו בתו הצעירה נועם: 'לפעמים מנצחים, ולפעמים מפסידים'. שיִלמד ממנה. ואם כבר, אז למה לא להפסיד בכבוד? (וסליחה על הקלישאה). עיין ערך הגולשת לי קורזיץ. ובא לציון גואל. החדשות הטובות לא סוד הוא שלהשמיץ את החרדים הפך כבר לספורט לאומי. החל מחוק טל ועד הדרת נשים. ועל כך יש להוסיף, איך לא, את המקרים הפיקנטיים בשולי החברה התופסים כותרות ורייטינג גבוה, ומעמיקים את הפער החברתי. מדוע שלא יקדישו בעיתונות הכללית את פינת 'החדשות הטובות' של...החרדים. כך למשל, האם שמעתם על מסע האופניים השנתי של בחורי ישיבה בדרך בורמה על יד ירושלים? והאם ידעתם שחייל חרדי פיתח תוכנה צבאית סודית בעלת חשיבות ביטחונית ממדרגה ראשונה? ועל העיר ביתר החרדית, הזוכה זה עשור שנים ברציפות בחמישה כוכבי יופי, מטעם המועצה לארץ ישראל יפה, על שמירת איכות הסביבה, ובני ברק המובילה את נושא המיחזוּר, קראתם? ועוד לא אמרנו מילה על מגוון ארגוני החסד המסייעים בצניעות רבה לכל, ללא הבדל דת, לאום, גזע ומין. מה דעתכם להעלות מדי פעם סיפור התנדבות מופלא של החרדים היפים? לתשומת לב הכתבים לענייני המגזר שירימו את הכפפה ויתרמו בכך לקירוב לבבות.