מיותר לציין שההכרעה בעניין הגרעין האירני נופלת בהחלט בתחום סמכותה של הממשלה. בדיוק לשם כך נבחרה. זוהי הדמוקרטיה, טמבל.
אמנם נכון שמדובר בהכרעה גורלית עד מאוד, קשה ומורכבת כקריעת ים סוף. הקושי נעוץ לא רק בקשיים המבצעיים ובסיכונים הכבדים, אלא גם בעובדה שבפני הממשלה עומדות רק שתי דרכים, והברירה ביניהן נוראה והרת גורל. הממשלה יכולה להחליט לפעול במלוא העוצמה לריסוק תעשיית הגרעין של צורר היהודים המן-
אחמדינג'אד, או לנקוט בשיטת שב-ואל-תעשה. כך או כך, לכל מעשה או מחדל – וגם אי-החלטה היא הכרעה - יהיו השלכות אסטרטגיות מרחיקות-לכת, בתחומים הצבאי והמדיני. לכל החלטה יהיה מחיר, אולי כבד מאוד.
כל זה נכון, וייתכן שדי בכך כדי להצדיק דיון ציבורי בנושא. אולם הדיון אמור להיעשות בשום שכל, באיפוק עצמי, מבלי למרוח בראש חוצות מעל דפי התקשורת תוכניות מבצעיות לפרטיהן וללו"זיהן. ובוודאי שאסור שהדיון יידרדר אל ימים אפלים שכבר ידענו בעבר, של המלצות לרמטכ"ל ולבכירי צה"ל לסרב פקודה, קריאות שמקורן הפעם מצד צבועי השמאל הקיצוני, בעלי מוסר הוטנטוטי כפול.
אותם צבועים שבימי הגירוש מגוש קטיף – כמה לא מפתיע! – גינו בשצף קצף קריאות בימין הקיצוני לסרבנות, והזהירו מפני קריסת הדמוקרטיה, לא פחות, יוצאים היום בעצומות לטייסי חיל האוויר: סרבו פקודה לתקוף באירן. לפתע פתאום אין להם שום בעיה עם הקריאה האנרכיסטית שלהם. למעלה מ-400 משפטנים (שרוממות עליונות המשפט בפיהם, כידוע), אנשי אקדמיה (שבימי גוש קטיף קראו לשלול תמיכה ממשלתית מישיבות שראשיהן הטיפו לסרבנות), ואמנים (טוב, מהם באמת כבר אי-אפשר לצפות לכלום), חתמו על עצומה הקוראת למרי של לובשי המדים.
והיו גם קריאות לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון. אחד הגולשים כתב השבוע בחשבון הטוויטר שלו, כהאי לישנא: "ביבי וברק הם טיפוסים משיחיים ודמונים שמשחקים בחיים שלנו ובעיקר של ילדינו. היחס הראוי להם הוא כאל קולונל קורץ ב'אפוקליפסה' ובדחיפות דומה". למי שלא יודע: קורץ שימש יעד להתנקשות בסרט 'אפוקליפסה עכשיו' וסופו שההתנקשות בחייו הוצאה לפועל. וזו, כמובן, אינה הסתה לרצח. מה פתאום? רק מימוש
חופש הביטוי וזכותו המקודשת של הציבור לדעת שמובילים אותו באף שני אופורטוניסטים קלי דעת, שמלהטטים בגורלנו. אלא מה?
אותו גולש אינו לבד. יורם קניוק טען השבוע שנתניהו הוא משיחיסט הזוי, רדוף דיבוק חסר תקנה, אחוז שיגעון גדלות, וקרא לקוראיו: "קומו ועצרו את האיש לפני שנלך לאיבוד". בעברית מדוברת, משמעות קריאתו היא להדיח באלימות את ראש הממשלה, בנוסח מובארק ו
סדאם חוסיין. בהפגנה מול ביתו של שר הביטחון התיר לעצמו מאן-דהוא להניף כרזה שהלבישה את ברק במדים נאצים (כשבימין היה מי שנהג כך כלפי רבין ז"ל, געשה התקשורת לבלי סוף). בעיתון המהפכה הארץ נשמעו קריאות מפורשות לקציני צה"ל ולרמטכ"ל לסרב לפקודה, אם יקבלו אותה מן הממשלה הנבחרת, ואחד מהמסיתים לסרבנות אף התנדב לנסח לרמטכ"ל מכתב התפטרות, שאותו יגיש ברגע שיקבל את הפקודה לצאת לדרך. בקיצור – אנרכיה עדיפה על פני המשך כהונתה של הממשלה הבלתי לגיטימית הזו.
הרבה יותר רחוק הלך העיתון ידיעות, שמנהל ונדטה אישית מתמשכת כנגד נתניהו (המוזס'תון לא מסוגל לסלוח לו על קיומו של 'ישראל היום', שדירדר את ידיעות ממרומי האולימפוס). השבוע הוא פירסם כותרות מופקרות בנוסח "לא ערוכים למלחמה", "לאזרחים כיפת ברזל לא תספק הגנה", וכדומה. כדי ללבות את ההיסטריה, פירסם 'העיתון שיש לו מדינה' סיפור שקרי להחריד, שנועד להבהיר לקוראים עד כמה הצמרת הביטחונית, מתנגדת בתוקף לתקיפה באירן. ידיעות דיווח בדרמטיות על כינוס פורום מטכ"ל שיזם שר הביטחון, כדי לשכנע לתמוך בתקיפה, ומשנוכח כי דבריו נפלו על אוזניים ערלות, שב וכינס את הצמרת הביטחונית, הפעם בווילה של המוסד אי-שם במרכז הארץ, ושוב נכשל.
