אחת מההצעות העולות בימים אלה באירופה להיחלצות ממשבר האירו היא הקמת מנגנון חוקתי שיאפשר פיקוח הדוק על המדיניות הפיסקלית של המדינות החברות בגוש האירו. משמעות הצעה זו היא להגביל יותר את ריבונותה של מדינת הלאום ובכך להבטיח שממשלות לא אחראיות מבחינה תקציבית לא יגרמו לקריסה כלכלית של מדינותיהן ואשר תהפוכנה לנטל על מדינות חברות עשירות יותר.
הצעה זו משקפת היפוכה של תזה אפשרית, לפיה מן הראוי לרופף דווקא את סמכויותיה של בריסל ובכך לאפשר לכל מדינה חברה הזדמנות לשפר את מצבה בכוחות עצמה ועל-פי ההולם את מצבה הכלכלי ותרבותה הפוליטית.
בריטניה אינה חברה בגוש האירו אך כלכלתה מושפעת מעצם היותה חברה באיחוד האירופי ומהתחייבויותיה לרגולציות של האיחוד. מאז ומתמיד היו בבריטניה חוגים כלכליים ופוליטיים ששאפו לראות את מדינתם נוטשת את האיחוד האירופי. יש לזכור כי בריטניה אינה נמנית עם החברות המייסדות (היא הצטרפה לאיחוד רק ב-1973). לגישה זו היה כמובן רקע סנטימנטלי של המעצמה האימפריאלית לשעבר, הנדרשת לפעול בתחומי חיים חשובים על-פי רגולציות שנקבעות בבריסל, אבל גם שיקולים כלכליים כבדי משקל עמדו מאחורי מגמת ההיפרדות מבריסל, ואלו גוברים עתה לנוכח המשבר האירופי.
בריטניה היא הכלכלה השנייה בגודלה באיחוד האירופי (אחרי גרמניה) וחברותה באיחוד מטילה עליה נטל כלכלי, הן ישיר והן עקיף. בכל חודש מעביר משרד האוצר הבריטי למוסדות האיחוד צ'ק בסך למעלה מ-900 מיליון ליש"ט. על-פי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שלל בריטניה Office of National Statistics, בשנת 2011 הייתה תרומתה (נטו, לאחר ניכוי החזרים וסובסידיות) של בריטניה לאיחוד 11 מיליארד ליש"ט. סכום זה מהווה כמובן העברה ישירה ולא כלולה בו העלות העקיפה של חברותה של בריטניה באיחוד האירופי שעל-פי הערכות שונות מגיע לעשרות מיליארדים בשנה, זאת בעיקר בשל האילוץ לנהל כלכלה על-פי רגולציות הנקבעות בבריסל ושאינן מן האינטרס של הכלכלה הספציפית של בריטניה.
המידע זורם אל הציבור
מגמת נטישת האיחוד האירופי גוברת לנוכח המידע הזורם לציבור הבריטי באשר לבזבוז העצום של כספי האיחוד ולשחיתות הפושה, בעיקר בחוגים הפוליטיים והמנהלתיים של החברות המזרח אירופיות, כגון בולגריה ורומניה וכן יוון, שנהנות מן הכסף האירופי. חלק גדול מהתקציב האירופי מופנה לסובסידיות לחקלאות, ואם ניקח לדוגמה את דיווחי ממשלת יוון על היקף מטעי הזיתים שלה נגיע למסקנה כי היא נטעה כרמי זיתים על פני הים האגאי. בכירים בממשלת בולגריה אינם מתביישים להפעיל לחצים על מוסדות האיחוד לקבלת כספים שהם אינם זכאים להם, תוך שהם מודים בכך ומתרצים את בקשתם בתירוץ הילדותי של "כך עושים כולם".
הציבור הבריטי גם ער למתרחש ברומניה שם מתנהל מאבק פוליטי שאף עלול להגיע למלחמה אלימה בין תומכי הנשיא בססקו לבין סיעת ראש הממשלה פונטה, תוך פגיעה חמורה בסמכותו ומעמדו של בית המשפט לחוקה שפסיקותיו באשר לסכסוך הפוליטי נדחו על-ידי ממשלת פונטה. מוסדות האיחוד עצמם נגועים בשחיתות ובחוסר שקיפות, וקיימים ליקויים רציניים במערכת הבקרה החשבונאית של כספי האיחוד.
מי צריך איחוד? שואלים הרבה מהבריטים. האם לא מספיקה שורה של הסכמי סחר בין המדינות? והרי עיקר היצוא של התעשיה הבריטית אינו למדינות האיחוד האירופי.
סקרים הנערכים בבריטניה מצביעים על כך שחלק לא קטן יצביע במשאל עם, אם יערך, בעד מתן גט פיטורין לאיחוד האירופי. ראש הממשלה קמרון עצמו מביע עמדות סקפטיות באשר להתנהלותו של האיחוד והוא אף התבטא לאחרונה כי משאל עם בעניין זה "יהיה צעד הוגן", מה עוד שבדצמבר האחרון הוא הצביע נגד אמנה פיסקלית חדשה לאיחוד.
בניגוד לדעות שנשמעות בדבר קיומה של ישות אירופית היכולה להוות מצע לאיחוד פוליטי וכלכלי בר קיימא אני סבור כי האיחוד, במתכונתו הנוכחית, הוא ישות מלאכותית, שנושם את נשימותיו הכבדות בסיוע מכשירי החייאה המגולמים בביורוקרטיה של בריסל, כמו גם באינטרסים החיוניים של המצטרפות החדשות מהגוש הקומוניסטי לשעבר. לא אתפלא אם בריטניה תהא הראשונה לנטוש את האיחוד, מה שיביא לידי שידוד מערכות כללי ומעניין, שבמרכזו לא שוק משותף, אלא ברית או בריתות ביטחון והגנה משותפות.
