|
מי שכותב מדור שבועי כל שבוע מפתח נוהג לרשום ראשי פרקים של דברים שהוא רוצה לכתוב עליהם. ככה נהגתי כל השנים, אם כי תמיד בסוף לא כתבתי שום דבר מתוך ראשי הפרקים וישבתי וכתבתי משהו אחר.
לא מזמן נתקלתי בפתק כזה שפוספס, וזה הוא הדבר אשר רשמתי בו: "לכתוב על מלכת היופי התאילנדית שהמתחרות שלה לא הסכימו להכתרתה". ידיעה על כך קראתי בעיתון, חלף זמן אני לא זוכר את כל הפרטים. אבל זה בכלל לא חשוב. מזמן חיכיתי לקטע הזה שיתרחש באחת מתחרויות היופי הרבות, ביניהן אפילו כאלה שבהן שפטתי.
תמיד חיכיתי לרגע שבו השופטים יכריזו: "והזוכה במקום הראשון, היפה ביותר היא..."
ואז יקומו שאר המתחרות, לא יחייכו, לא ינשקו את הנערה הזוכה, לא יגידו: "העיקר בשבילי הייתה ההשתתפות בתחרות", אלא יצרחו פה אחד: "מי אתם בכלל, שופטים זקנים וטיפשים, שתקבעו? אני יפה יותר!", ויעיפו אותה מן הבמה החוצה.
|
|
פעם כשהתאמצנו להגיע לשלום ולא הצלחנו, הסבירו לנו: "עליכם להבין, העם שלהם רוצה שלום. הבעיה היא עם המנהיגים".
זו הייתה אמונה מאוד סימפטית. ובכן שילמנו וויתרנו, ויתרנו ושילמנו.
ועכשיו, כשאנחנו מתאמצים להגיע לשלום ולא מצליחים, מסבירים לנו: "עליכם להבין, המנהיגים שלהם רוצים שלום, הבעיה היא עם העם". זאת אומרת: ותרו. ויתרנו.
וזה שוב השתנה. המנהיגים שרוצים שלום הודחו, אז מסבירים לנו: "עליכם להבין שהעם והמנהיגים החדשים רוצים שלום, אבל לא עכשיו, ולא איתכם. תודה שוויתרתם, אבל מה שהיה היה. לאור המצב החדש, ותרו שוב מהתחלה בבקשה".
|
|
רכזות חוגי סריגה מכל הארץ דורשות לראות ולאשר את תוכניות ההתקפה על הגרעין האירני לפני כל יציאה לפעולה.
"היינו רוצות לראות את מועדי היציאה של המטוסים ושל הטילים, לבדוק את המסלולים ואיך הם משתלבים, ולוודא שהכל מתואם וחופף את הניסיון שיש לנו בתכנון העלאת עיניים ושורות בסוודרים מורכבים.
"כמו-כן אנו דורשות לראות את מיפוי אתרי הגרעין האירניים ולסמן בגיר מה כן ומה לא, מה חיוני ועל מה ניתן לדלג.
"למען בנינו לא נחשה. כשהם ישאלו אותנו היכן הייתן כשהפציצו או חלילה לא הפציצו, חשוב שתהיה לנו תשובה".
|
|
השבוע כתבה לי אחת מחברותינו לפני הדור:
מאיר, בשבילך
חכם סיני אומר: לפני שכל נסיכה מוצאת את הנסיך שלה, היא צריכה לנשק הרבה צפרדעים. אתה בטח תעשה עם זה משהו, סומכת עליך. נילי
מה נאמר ומה נדבר ומה נקרקר, החכם הסיני הזה נולד בהרבה שלוליות בעולם, כי את מה שהוא אמר אמרו בהרבה שפות, ואפילו אני.
פינת השלולית הראשונה שפירסמתי לפני שנים רבות, וגם הופיעה כ"פינת השלולית א'" בספר "עשיתי שלולית" (1981) היא:
יש לכם מושג כמה צפרדעים צריך לנשק עד שפוגשים נסיך אחד?
ואגב, פינת השלולית ב' באותו ספר היא:
נסיכה יקרה, כשאת יוצאת בפעם הראשונה לשלולית זיכרי: מסוכן מאוד לנשק צפרדעים, זה נכון מה שאימא אמרה! אבל בכל זאת, לא כדאי לך להסתפק בראשנים.
|
|
