שמונת אלפים יהודים נעקרו מביתם סתם. סתם. סתם. רודן מושחת, מחשש לכתב-אישום, החליט בניגוד גמור למנדט שקיבל מהבוחר, לעקור את אלה שהצביעו בשבילו. אין מדינה בעולם הדמוקרטי שמנהיג כזה היה זוכה לשירותי הגנה מאלה שמוגדרים "כלבי השמירה של הדמוקרטיה". באיזו דמוקרטיה כלבי השמירה עורקים ממשמרתם, כדי לשמור על רודן שלא עוצר באדום. בכל מדינה מתוקנת, הלגיטימיות של מנהיג חשוד בפלילים שמתחבא מאחורי זכות השתיקה של שני בניו הייתה כל כך נמוכה, שכדי לשתות קפה הוא היה זקוק לאישור היועץ המשפטי. ההינתקות הייתה פשע נגד בני-אדם, תוך כדי ביצוע פיגוע בדמוקרטיה בחסות, בעידוד ובגיבוי עדר כלבי השמירה שבגדו בשליחותם. אסור לשכוח, ואסור לסלוח. הפצע הזה כופה עליי מדי פעם נבירה בפצע, תוך כדי צפייה בקלטות מימי תקופת החושך של הדמוקרטיה הישראלית. תמיד בסיום, כיס הדמעות שלי ריק. שלפתי כמה קטעים. אני בכיתי, עכשיו תורכם...