ההיסטוריה של עם ישראל מלאה בנביאים ובנבואות, ובכוונה אין כאן הגבלה של זמנים שונים; כי מהו נביא - רש"י עונה על כך (בפירושו לשמות ז, א): כל לשון נבואה [פירושו] אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות; והוא מִגִּזְרַת (ישעיה נז) ניב שפתים (משלי י) יָנוּב חכמה. אומנם האבן עזרא חולק על רש"י במה שנוגע לזיהוי שורש המלה נביא וטוען ש"ניב" זה מלשון "תנובה"; לכן הוא מגדיר נביא לפי תוכן דבריו, כמי שהקב"ה מגלה לו את סודו. אבל רבנו בחיי מיישב את המחלוקת כביכול באמרו ש"הנביא נקרא כך על שם תנובת שפתיו" וההבדל בין נביא לסתם אדם שמדבר, הוא ב"הגדרת המקצוע" שהרי לא כל אדם "זוכה" למקצוע של דברן. עכשיו תגידו לי אתם, האם הייתה תקופה בעם ישראל שנעדרו ממנה המוכיחים בשער (או לפחות בבתי הכנסת)? ואם אכן זו ההגדרה של נביא, מי שמשמיע דברי תוכחות (או ניחומים) כמה נביאים יש לנו כיום?
דומה כי התשובה היא שמעולם לא היה לנו כזה שגשוג ב"מקצוע" הנבואה, ממש התגשמות דברי הנביא (יואל ג): וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם. נכון שמזה שנים כבר לא קוראים להם נביאים אלא פרשנים, מומחים, חברי אופוזיציה או נשיא המדינה, אבל זה רק מפני שלא הבינו נכון את מאמר הגמרא (בבא בתרא, יב/ב): אמר ר' יוחנן, מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות. מפחדים להיקרא שוטים אז ממציאים כינויים חדשים למקצוע הנבואה. למי שמעוניין, את דברי ר' יוחנן הסברנו ברשימה תחת הכותרת "למי ניתנה הנבואה" לפרשת שופטים ס"ה. אפשר למצוא אותה ברשת. כעת אנחנו מתמקדים בזרם המתגבר של נבואות המאיימות עלינו בתוצאות נוראות אם חלילה תחליט המנהיגות הנבחרת לנקוט איזו פעולת מנע נגד המטורפים מטהרן.
כאן מן הראוי להזכיר שאף פעם זה לא היה פשוט להיות נביא, בייחוד לא נביא אמת; כי לפעמים הייתה נבואות סותרות, נביאים אמרו דברים הפוכים זה מזה והמאזין המסכן היה צריך להחליט למי מהם להאמין. לכולם היה ברור שהאמת היא אחת, שמישהו כאן משקר, אבל איך מבחינים בין נבואת אמת לנבואת שקר? התנ"ך מביא כמה סיפורים כאלה ובעבר הבאנו מהם במסגרת זו; כמו למשל הבטחת הנביאים לאחאב לקראת הסיבוב השלישי במלחמה מול ארם, כי ינצח בגדול; היו שם ארבע מאות נביאים שהתנבאו בסגנון אחד: עֲלֵה וְיִתֵּן אֲ-דֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ. מולם ניצב נביא אחד מסכן, מִיכָיהוּ בן יִמְלָה שמו שניבא אמת, תצא למלחמה ולא תשוב. הוא אפילו זכה לחטוף סטירת לחי מראש המדברים של הנביאים האחרים על שהעז לומר את האמת שלו.
לכאורה, בהתאם לכללים הדמוקרטיים המקובלים אצלנו, כאשר עומדים ארבע מאות נביאים ומשמיעים נבואה אחידה מול אחד המשמיע נבואה הפוכה, ברור למי צריכים לשמוע, לא? הרי התורה עצמה מצווה לשופטים (שמות כג): אַחֲרֵי רַבִּים—לְהַטֹּת. מצד שני, מאיפה יש לו את כוחות הנפש לעמוד לבדו מול כולם ולומר דברים הפוכים? אולי זו האמת שבוערת בו? ואם כך, הלא מן הראוי שנקשיב דווקא לו. מסתבר שבאופן טבעי אנחנו נוטים להקשיב למי שדבריו ערבים יותר לאוזנינו; כך עשה אחאב וכך עושים כל המנהיגים שאיבדו את המצפן, דבר שקורה לקראת ירידתם מבימת ההיסטוריה. למרבה הצער, כך עלולים לעשות גם סתם יהודים שאיבדו את המצפן או שאינם יודעים על קיומו של מצפן שאותו מציעה לנו התורה הקדושה בפרשת השבוע ובכלל, כדלקמן:
אז איך באמת מבחינים בין נביא אמת לנביא שקר? ובכן, התורה מציעה לנו כמה מבחנים והראשון בהם כתוב בפרשת השבוע שלנו, פרשת רְאֵה (דברים יג): [ב] כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם; וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת, אוֹ מוֹפֵת. אמרנו כבר שהמקצוע שלו זה דברנות (או כתיבה) משכנעת והרטוריקה שלו כובשת, אז איך ידעו אם הוא אמיתי או שקרן? מציע לנו משה רבנו לבחון את הכיוון שאליו הוא חותר: [ג] וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר: נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם--וְנָעָבְדֵם. מסתבר שהכיוון שלו הוא הפוך מזה שמורה לנו התורה הקדושה, מה עושים? הרי הוא כל כך משכנע: [ד] לֹא תִשְׁמַע, אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא, אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם, הַהוּא: אבל אם הוא כזה שקרן, מדוע קיבל מהקב"ה כזה כוח שכנוע? ובכן, זה כדי שנדע אם ועד כמה אנחנו אוהבים את ה' ית': כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת- ה' אֱלֹקֵיכֶם, בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם.
אנחנו לא מעוניינים בהזיות שלכם
לכאורה, יהיו מי שיאמרו כי הפרמטר הראשון להבחנה בין נביא אמת לנביא שקר אינו מתאים למצבנו היום; לא ניכנס לדיון בסוגיה זו, אבל אין שום ספק שהמבחן השני מתאים גם מתאים; וזהו מבחן התאמתות הנבואה. קודם כל צריכים לדעת שהקב"ה מעמיד נביאים, נביאי אמת (פרק יח): יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. אם כך, איך יכול להיות שיקום נביא שקר? זה יכול להיות אם הוא נתפס לאיזה אינטרס, איזו פנייה צדדית, רוצה להישמע טוב, להיות מקובל או משהו. יש לו את זה, את הכוח הנבואי, אבל הוא מנצל אותו שלא כראוי: [כ] אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי, אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר, וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר, בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים--וּמֵת, הַנָּבִיא הַהוּא. נו, עכשיו לכאורה זו באמת תסבוכת, איך נבחין מיהו מי? הרי יכול להיות שעד אתמול היה נביא אמת ועכשיו שינה כיוון, לא? אכן כן. אז מה עושים?
ומה שגרוע יותר ומחריף את הדילמה, הוא שיכול להיות מצב שהנביא לא מדבר בכלל בשם ה' אלא בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שזה כולל כמובן גם כשמדבר בשם עצמו. הוא נשמע כמו נביא, אבל איך נדע בשם מי הוא מדבר? [כא] וְכִי תֹאמַר, בִּלְבָבֶךָ: אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ה'. כאן מציעה לנו התורה להתאזר בסבלנות; לרשום את הנבואות ולעקוב אחר התאמתותן או הפרכתן: [כב] אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה', וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא--הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ה': בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ. נו, אומנם אף אחד מהמפחידנים הקולניים שלנו אינו מתיימר לדבר בשם ה', ולזכותם יש לומר שלפחות בפרט הזה אינם משקרים, אבל דומני שלא נצליח למצוא מי שיסתייג מהקביעה כי איש מהמפחידנים של השבועות האחרונים אינו עומד במבחן הזה של התאמתות נבואתו.
כידוע, מדובר בדיוק מפחיד באותם אנשים שלא מזמן עמלו להרגיע אותנו בנוגע לתוצאות עקירת היהודים מגוש קטיף; הם אלה שהבטיחו לנו כי אותו גירוש יביא שלום ושלווה ליהודים ולעגו לאלה מבינינו שהתריעו מפני הסכנות הגלומות באותו מהלך מטורף. אגב, עד היום אינני מבין מדוע המתנגדים לא התמקדו בפן האנטי מוסרי של אותו מהלך מביש, אבל זה לא הנושא כרגע. ולפני גוש קטיף היו להם עוד כמה וכמה נבואות שקר; כמובן, הבולט ביניהם הוא
הסכם אוסלו הארור, אבל יש עוד. ואגב, דומני כי ראשוני וראשי המפחידנים הם מי שעד לא מזמן כיהנו בתפקידים ביטחוניים בכירים; תמהני כיצד היו מתייחסים לאותם דברים אילו נשארו בתפקידיהם. הרי גם בזמן כהונתם בוצעו פעולות מפחידות כאלה ואחרות. מה קרה, מרגע שפרשו לא נותר על מי לסמוך? או שמא, מה שסביר יותר, מרגע פרישתם השתנה כיוון החשיבה שלהם מביטחוני לפוליטי?
אז נכון שהיום לא קוראים לדברי ההבל האלו נבואות, קוראים להם תחזיות, אבל זה היינו הך; הנביא אומר מה שעתיד להיות שגם הם. ההבדל הוא שדברי הנביא מתאמתים תמיד בעוד תחזיותיהם - שוב ושוב הן מתגלות כחזיונות שווא, כהזיות. המסקנה העגומה (מזווית הראיה של המפחידנים) היא שכל בר דעת צריך לשמוע את מה שהם אומרים כדי לדעת שההיפך הוא הנכון. צריכים לשמוע אותם כדי לדעת שהאמת נמצאת בצד המנוגד אליהם; כי הרי לא כל כך שומעים תחזיות (נבואות) הפוכות, כך שאין ברירה אלא להסיק מדבריהם את האמת. זה על דרך מה שקרה עם בלעם, שביקש לקלל ונמצא מברך; כך גם הם, מבקשים להפחיד וכו'. ועד כאן לא התייחסנו כלל לנבואות אמת שנאמרו בשם ה'; כאילו הן אינן מצויות בזמננו חלילה.
ובכן הן מצויות ועוד איך. די לקרוא את דבריו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ', את אזהרותיו החוזרות ונשנות מפני מהלכים כאלה ואחרים, כדי לדעת בוודאות מוחלטת כי יש נביאי אמת אלא שהם במיעוט. ולא רק שהם במיעוט, גם דואגים להשתיק אותם בדרכים כאלה ואחרות. בדיוק כמו אצל אחאב שנביא האמת חטף בפרצוף מנביא שקר בניסיון להשתיקו אם לא להחזירו "לדרך הנכונה". אז כאן לא נותנים בפרצוף, אבל עובדה היא שרק אותם שומעים. וכבר הבטיח לנו נביא האמת כי ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם כי, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, הארץ הזאת היא (פרק יא): [יב] אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. ואנחנו סומכים עליו ורגועים לגמרי.
