מחדל רשיון הנהיגה הבינלאומי

גלגולים שונים ומשונים עבר רשיון הנהיגה הישראלי במרוצת ששת העשורים לקיום המדינה. אבל גם בחלוף הזמן הזה עדיין לא השכיל משרד התחבורה הישראלי להנפיק לישראלים האוחזים בהגה רשיון-נהיגה בינלאומי, כפי שנהוג במדינות נאורות. עד לפני כשלושה עשורים היה רשיון הנהיגה הישראלי פיסת-נייר עלובה באותיות עבריות בלבד. בתור שכזה הוא היה, מטבע הדברים, שמיש רק בארץ כרישיון לאומי לכל דבר. רק בעקבות תלונות רבות של ישראלים על העדר האפשרות להשתמש בו מעבר לים, הנפיק משרד התחבורה רישיון מפלסטיק, בציון אותיות לועזיות המעידות על היותו רשיון-נהיגה ישראלי. אלא שזו הייתה רק חצי עבודה, שהרי השוטר שמעבר לים לא יכול היה להתייחס גם לרישיון הלאומי הזה כרישיון בינלאומי לכל דבר. כספים רבים הושקעו, אומנם, ברישיון הפלסטיק, אלא שמהר מאוד התברר שלא היה בו כדי לתקן את המעוות. היו, אומנם, מספר מדינות, ככל הנראה מבית הלל, שניאותו לעצום עיניים ולפטור את הנהג המסכן מדוח.. אלא שמרבית המדינות עדיין מסרבות, ובצדק, להכיר ברישיון הלאומי כאילו יש לו תוקף בינלאומי. חצי עבודה ושוב נחלץ משרד התחבורה כדי לתקן, כביכול, את המעוות. בשנים האחרונות הוא איפשר לממס"י ולסניפי הדואר להנפיק רשיון-נהיגה בינלאומי מקרטון, התקף למשך שנה אחת והמסתמך על רישיון הפלסטיק הרגיל. אלא שבשנה האחרונה נשמט, משום מה, ההיתר שניתן לסניפי הדואר להוציא רישיון בינלאומי זמני שכזה ואת המונופול להנפקתו הותיר משרד התחבורה בידי ממס"י בלבד. כתוצאה מכך נאלצים רבבות התיירים הישראלים לכתת את רגליהם לאחד מסניפי ממס"י המועטים הקיימים בארץ ולשלם עבור הרישיון סכום של 16 שקל. מלבד המחדל הנורא של משרד התחבורה לאי הנפקת רישיון משלו התקף גם בחו"ל - מתגלה הרישיון של ממס"י בכל כיעורו: הוא עשוי מקרטון מתבלה, מגושם מדי וגם מסובך לקריאתו ולהבנתו של השוטר המצוי שמעבר לים, שלידיו הוא עשוי להתגלגל לביקורת. עם יד על הלב צריך להודות שתיירים הנקלעים לידיו של שוטר רחום, עשויים לצאת מן העניין מבלי שזה ירשום להם דוח, וזאת רק משום שהוא מתקשה בזיהוי הפרטים האישיים...