נתוני האבטלה מבהילים - שכבות אוכלוסיה בגילאי 35-24 המתקשים למצוא תעסוקה - מאותתים כי המשק חולה, חולה מאוד. במילים פשוטות: אין עבודה גם למי שיכול ורוצה לעבוד, ויתרה מכך, מוכשר לעבוד - רמת האקדמאים המובטלים גבוהה. אף נתוני ההעסקה מתעתעים בנו - רבים, יותר נכון רבות, מועסקות במשרות חלקיות בשכר זעום, בעיקר אימהות לילדים קטנים; על הנייר הן "מועסקות" אך כל בר-דעת יבין כי לא ניתן להתקיים בישראל 2012 ממשכורת של 2,000 שקל. ומה על יוקר המחיה? - הוא אינו מבחין בעת של מיתון או שגשוג. הוא בשלו - עולה. לו רק היה אפשר לתדלק את רכבי בקוקה-קולה (כ-6 שקלים מחיר לליטר לעומת דלק; בקרוב: כ-8.20 שקלים לליטר) הייתי אדם מאושר. חגים? בית? ילדים? חיים בכבוד? מעולם לא חששתי מתקופת "אחרי החגים" כפי שאני חושש כיום - רק אלוהים יודע אלו גזירות חדשות מכין לנו האוצר, ובכמה אחוזים יתייקרו מוצרי הבסיס שלנו - לחם, חלב, גבינה. לעת עתה, אני מתרכז במחשבות נעימות על משפחתי סביב שולחן החג, ילדים צוחקים, מאכלים טעימים. אך גם התמונה הזו, המשפחתית, תיעלם בשנים הקרובות מישראל - בכותרת: משפחה זה עסק לא כלכלי פה. איך אפשר בכלל לחשוב על הקמת תא משפחתי? בית? לפרנס ילד? לחיות בכבוד? כבר היום זוגות צעירים חושבים פעמיים, מתכננים בקפידה, מתלבטים האם להביא עוד ילד? האם להסתפק באחד או בשניים, כדי לא להגיע לחרפת רעב. במטרופולין תל אביב, אחוז הרווקים והרווקות כנראה צמוד למדד יוקר המחיה - צונאמי של חיים ללא התמסדות. המגמה הזו תחלחל ותתפשט בשנים הקרובות, כאשר צעירים יפקחו עיניהם ויראו זוגות נשואים נאנקים תחת עול הקיום בישראל, וישאלו את עצמם: "למה לי?!". נהיה עדים להתפוררות מוסד הנישואין - הילודה תפחת משמעותית, כך שלארצות אויב נותר רק להמתין בצד בשקט, לתת לנו לטבוע בביצת הכלכלה, הציניות והביורוקרטיה הממשלתית. נקודת אור אחת למעמד הביניים, ואולי סימן אזהרה למערכות גביית המיסים: בשנים הבאות יפחת אותו מעמד נהדר, הפרה החולבת שלכם, לא יהיה "דור הבא" גדול ושמן מספיק כדי לחלוב אותו; תיאלצו להיות יצירתיים מאוד שם באוצר, אבל היי, בזה אתם מעולים.