לפתע ראו עיני את הנס הגדול הזה. שנים אתה מתפלל ומייחל ואז, ללא הודעה מראש, ללא איתות, אתה מזהה את המראה העצום משתרע עד קצה האופק ואתה מתרחש עמו. למדנו שהארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש, תתמתח יום אחד עד לקצווי תבל ותכיל את העולם כולו. זו ארץ הצבי שעורו נמתח. נו, מי היה מאמין שארץ ביצות מוכת קדחת עם חצי מיליון מעופפים הזויים תגאל את יהודי ערב ויהודי מזרח אירופה. העולם כבר מצפה ממנה שנים שתתמתח ותכיל גם את הפליטים הפלשתינים. גם הפלשתינים לא הולכים לישון בלילה טרודים במחשבה הדוחקת הזאת.
כל מי שנוסע לאמריקה, או רואה אותה בסרטים, חוזר ואומר, מתי כבר נהיה דומים?
אז אנחנו כל כך דומים שזה ממש נס. המרחבים העצומים של אמריקה חסרת הגבולות התגלגלו גם אלינו בלי שנרגיש. כל כך עצומים המרחבים הגדושים חוסר גבולות האלה שגם פה אפשר ללכת לאיבוד והמשטרה לא תמצא שמץ ממך, אפילו אם הוא מרוח בצומת על הכביש.
גדולה עלינו
היית מאמין שאפשר להיעלם בארץ הזאת, ארץ מלאה יהודים, כאילו בלעה גם אותך מכונית שועטת בטירוף? המשטרה תחפש אותך מבית לבית – ותאמינו לי, זו לא משטרה זרה ובולשת בריטית בעקבותיו של יאיר, יהודי שלעולם לא ילשינו עליו כי הוא גיבור ישראל. פה מדובר ביהודים. כן אנחנו בין אחים ורעים, רחמנים בני רחמנים. פה איש לא ילך לאיבוד אפילו כשהמשטרה מחפשת אותו. כי רוב העם חושב שזו באמת משטרה שלו, של כולנו, למרות שפעם קציניה שירתו במשטרה הבריטית כשהיה מנדט וכשפינו את גוש קטיף.
אנשים רעים אומרים שגם בגולה, בכל גולה, נהגנו להתחבא מפני השלטון ולהחביא את הילדים שלו מפני הצבא, וההרגל הזה מלווה אותנו דור רביעי-חמישי בארץ. יש מוסיפים שאנחנו רחמנים בני רחמנים ותמיד נרחם על נפש יהודי הומייה ונרדפת.
אבל אני מתעקש לומר שהארץ נעשתה בבת אחת כה רחבת ידיים שהיא יכולה להכיל את כל מעשי העוולה, הניאוף, הגזל ורצח הסכינים. ולכן היא תחביא גם את הדורס מנתניה. כי כולם יודעים מי נתן לנו את ארץ הצבי ואנחנו לא אשמים שהיא נמתחת לנו בין האצבעות. היא פשוט גדולה עלינו, ממש אמריקה. אני. למשל, לעולם לא אאמין שהיא בסך הכול מחסן קטן בנתניה.
עור הצבי
מסופר על
שמעון פרס בילדותו, ממש עם קום המדינה, כשהיה צעיר מאוד בן שבעים, חשקה נפשו בחליפה. זה היה אי-שם במזרח, על דרך תעשיית המשי. הכניסו אותו לחנות המפעל שהיו בה בצד, באחת הפינות על דלפק מדידה זעיר שישה בתי-מלון גורדי שחקים שהכילו קניינים שוקקים מכל רחבי העולם. המארח פרס לפני פרס גליל בד מפוספס ואמר, זה בדיוק בשבילך. זה לא משי, זה ממש תולעי משי. הן ממשיכות לייצר את הבד כל יום מחדש.
והדוגמאות על הבד? שאל הנשיא פרס.
תלוי מה אתה מאכיל אותן, אמר המארח.
כמה בד אני צריך בשביל שתי חליפות? שאל פרס שלרגע חשב שהוא הולך לשלם פה את האימא והאבא שלנו כולל הידיים של עשיו. כי כולם יודעים טוב שהידיים שלו היו תמיד נקיות. אנחנו יודעים וגם הסינים יודעים. בסך הכול הוא בא לשם בשביל חליפה, לא בשביל כבד או כליות.
המארח מדד אותו בעיניו הסגולות וסימן משהו באוויר לצוות עוזריו. מיד חתכו לו יריעת בד נדיבה. חראם על התולעים.
מה הגודל שלה במושגים מערביים? תהה הנשיא פרס.
שבעה תותים קטנים ליום, חייך המארח.
היועצים הישראלים הציעו לו לתפור את החליפה בציריך. הכי טוב בעולם, גם המלונות על האגם. גם קיסינג'ר תופר שם כי יש להם חפתים של זהב במתנה. המון זהב במרתפים. פרס הגיע לביקור ממלכתי בציריך והחייט הוזמן למשרדו בסניף בנק לאומי. הוא מדד את הבד באצבעותיו והביע התפעלות.
יש פה שתי חליפות? שאל פרס.
בקושי רב אחת, אמר החייט וקימט את מצחו
.
בציריך ממעיטים בכל מה שנוגע ליהודים, הסבירו לו בבנק לאומי, כי המרתפים שלהם מלאים זהב של יהודים. השרת הטורקי שצחצח את הנעלים של פרס צחק ואמר, הנאצים החזיקו במרתפים את היהודים שלהם והשוויצרים מחזיקים במרתפים את הזהב שלהם.
זה לא מקום לתפור חליפות, פרס חשב לעצמו כי הוא נסע משם ללונדון עם הבד שלו. הסינים אמרו לו שזה בשביל שתי חליפות והשוויצרי מפקפק אם אפשר להוציא חליפה אחת.
בבונד סטריט המצב היה קשה יותר. המומחה הביא עוד מומחה וכולם ניסו למתוח את הבד. לא, הם אמרו, הוא לא התכווץ לך. אז למה אתם אומרים שהחליפה תהיה ללא צווארון עם טלאי גדול בשרוולים?. כי הבד לא מספיק.
הייתה להם אימפריה עצומה, הציע לו יועץ השגרירות החנפן, והם לא מסכינים לעובדה שגם מה שנותר להם בין הרגלים התכווץ להם בין הידיים.
יש במחנה יהודה או במגרש הרוסים חייט ארמני בינלאומי שגם קיסינג'ר תופר אצלו. אבל פרס לא רוצה לשמוע להר העצות הרעות, להכניס פוליטיקה לתוך מסכת החליפות שלו. החליפה אמורה לייצג אותו במופע לכבוד מזרח תיכון חדש. התולעים יהיו אז דור חמישי-שישי בארץ ופרס בין מאה עשרים ותשע לסדן, בלי עין הרע. לבסוף הוא נסע לחייט יהודי בתל אביב שהתאים חליפה גם לרבין.
מה אפשר לעשות מזה, אפרים? פרס שאל.
שלוש או ארבע חליפות בשבילך ושתי שמלות כלולות לסוניה. ליובל שבעים שנות נישואין וליובל מאה ועשרים. נו, באמת, אמר פרס ובאותו רגע היה סבור שהמחאה שלו חריפה מדי. חשבתי שתגיד לי שאני מגזים, התרגש החייט.
איך זה שהאנגלים והגרמנים אמרו לי, בקושי יש פה בד לחליפה אחת בלי שרוולים?
תראה, מר פרס, באירופה, בכל העולם, אתה ממש גדול. ענק. שם יש הערכה עצומה, אבל אצלנו בארץ יש מציאות. החייטים, מה לעשות, מתבוננים בנו כשאנו עירום ועריה וגילוי עריות.
עסקת טיעון
המדינה הפכה לעסקת טיעון טעונה. ראשית, אל תודה באשמה, אפילו לפני שמאשימים אותך. ותאמין לי, מאשימים אותך. טוב, לא רק אותך, גם את ביבי. האם אתה חושב שאתה נמצא בחברה טובה?
שנית, אל תעז לחבוש כיפה או לחזור בתשובה כשבאים לעצור אותך. כל הנאשמים עושים זאת וזה הופך אותם לנאשמים. אם אתה עולה על אוטובוס בירושלים אתה רואה כי בעצם המוני נאשמים מתרוצצים היום ברחובות ונשאלת שאלה טובה, מי בעצם ידרוס אותם והיכן נמצאים עורכי הדין שלהם? זה גם מה שהופך את ירושלים לעיר אשמתית יותר מתל אביב. ירושלים אשמה בכך שהיא הבירה שלנו. רבים מעדיפים למסור את ירושלים לפלשתינים ולרדת לתל אביב עם הבירה והסיגריות.
אתה מבין, יש פה מלחמה. הנה, אפילו חב"ד מכנים את אוטו התפילין שלהם בשם טנק מצוות. שמע, אתה חלק מציבור שנמצא במלחמה מתמדת, מלחמה על גוג וחגוג.
אם אתה לא מודה באשמה קרוב לוודאי שהפרקליטים של המדינה יציעו לך עסקת טיעון כי זה מה שהמשטרה ממליצה להם לעשות. כרגע אין למשטרה אמצעים, משאבים, כוח אדם ודם לבצע את המלאכה כתקנה. גם המשטרה היא מוצר ישראלי על תקן "ישרא-בלוף". הסיירת שלה נמצאת ממש עכשיו מול בית קפה באלנבי ומדווחת כי אין שום התפרעות של נערים מסוממים בבלפור. השוטרים יהיו מוכנים להצהיר על בלפור. רק לפני כמה שבועות הם שלחו שוטר ושק"מיסטית בניידת למסור לשודדים באילת את נשקם.
חוץ מזה המשטרה לא באמת מעוניינת להתעמת עם עבריינים. לא בנתניה עיר יהלומים כי שם הם נותנים מכות, אלימים. המשטרה מעדיפה שהעירייה תעניק להם בסטה בשוק או פיצוציה קטנה. כי המשטרה נוסדה במטרה להשתית ולהביא סדר ושלום על-כנם, לא מלחמות ומאבקים. לכן המשטרה תמליץ על עסקת טיעון. כי זה עובד ובתי הסוהר מתרוקנים במהירות. כל אדם תרבותי יודע כי תחושת ההתרוקנות היא מאותם תענוגות אחרונים שעדין נותרו לנו. עכשיו עם התייקרות (שורש קיר) מחירי מוצרי המזון ספק אם ההנאה תישאר פה. לא נותר לנו אלא לטפס על הקיר (שורש התייקרות).
חברי הכנסת יעמדו לביקורת ציבורית עצומה. אתם משחררים פושעים בחצי מחיר, נזעק בהפגנות מחאה. אחד פלוס שנים חינם, זה בסדר. כל המחירים במשק עולים בעקומה צווחנית לשמים ורק המחירים שפושעים משלמים יורדים. זו כנסת או שזה רדיו?
חברי הכנסת מצידם יתגייסו מיד לייקר את מחיר הפשע. המחירים יאמירו ואפילו יוכפלו כדי שגם עסקות הטיעון יאמירו. מאסר עולם ייהפך למאסר עולם, הייתם מאמינים? עונש של חמש שנים יהיה באמת 5 שנים. חמש יהיה שווה 5, כמו בעולם ההזוי של המתמטיקה. הייתם מאמינים ש 5 לפתע פתאום יהיה = לחמש. יכול להיות דבר כזה שהמספר 5 יהיה שווה למלה חמש? תראו בסוף המתמטיקה תהיה שווה כולה לחשבון.
הכול בגלל עסקת טיעון.
