רז הבן שלנו טייל עם חבריו לפני שנה בחבל סוונטי שבצפון גאורגיה והנה אנחנו בעקבותיו. לקחנו מקל תרמיל וצעדנו כמו גדולים, להפתעתנו גילינו שביצועינו בשטח לא נפלו מביצועי הצעירים. המסקנה: בטוח לטייל בסוונטי גם אם אתם לבד ומרוחקים מכל ישוב. יש מים, פירות ולא נצפות חיות רעות.
הגענו בטיסה ישירה מנתב"ג לבירת גאורגיה טביליסי, שם חיכה לנו חדר בפונדק הנקרא "ארט הוסטל" חדר שהוזמן באינטרנט באתר בשם booking.com, שם ניתן להזמין לינה בכל מקום בעולם.
את טביליסי חרשנו רגלית במשך יומיים, נהנינו מיופיה של העיר ואי-אפשר היה שלא להתפעל מההבדל בין הביקור הקודם מלפני מספר שנים להיום. שיפוץ של מבנים עתיקים לצד בנייה חדשה והקמת מרכזי בילויים ופארקים, תחנות אוטובוסים ממוחשבות, עמדות ממוחשבות בכל פינה בהן אפשר להוציא כסף ולשלם כל חשבון, טעינת טלפונים סלולרים ועוד (יש חיים טובים בטביליסי).
בהר הצופה לטביליסי פגשנו משפחה של דיפלומט אירני שמחו להצטלם ואמרנו להם כי אנחנו ישראלים אם הם הבינו, כי אז השלום איתם קרב.
את הנסיעה למצחטה עיר הבירה הקודמת של גאורגיה הנמצאת במרחק של פחות משעה נסיעה מטביליסי ארגן לנו איציק משה, נשיא לשכת המסחר ישראל גאורגיה. ראינו את מפגש הנהרות וטיילנו בישוב ובכנסייה המרשימה.
טיסה שהוזמנה עבורנו מטביליסי למסטיה (מרכז חבל סוונטי) בוטלה בגלל מזג האויר (בדיעבד נודע לנו מפי מדריך טיולים בשם גבי לוסקי ש-50% מהטיסות מבוטלות מסיבה זו).
השעה 15:00. חיפשנו דרך לנסוע את 600 הקילומטרים למסטיה והתחלנו במרשרוטקה (שם שנשאר בירושה מהשלטון הרוסי למיניבוסי שירות) לקוטאיסי (חוויה בלתי רגילה). עשרות אנשים על ציודם דחוסים במיניבוס ללא מיזוג או איוורור וסדרן צעקני כמו בשוק הדייגים של סיאטל דוחק בנוסעים לעלות להצטופף ולפנות מקום למטען של ה"טוריסטים" (תואר חשוב בממלכת גאורגיה).
בקוטאיסי ניסה נהג מונית לשכנע אותנו לנסוע לזוגדידי, עיר קרובה יותר, כ-140 ק"מ לפני מסטיה. נהג המונית הסביר שהמחיר המופקע שהוא מציע לנו ישתלם כי אין דרך להגיע היום לזוגדידי, מאחוריו עמד סדרן שקט יותר מחבורת המרשרוטקות ורמז לנו לא להסכים. בסופו של דבר נסענו לזוגדידי במרשרוטקה עם הסדרן המרמז והמחיר לא הגיע ל-10% מהמחיר המופקע שהציע נהג המונית. עכשיו אנחנו בזוגדידי.
השעה קרוב ל-23:00. "לך חפש כלי תחבורה למסטיה". נהג מונית התנדב להסיע אותנו במחיר של של 150 לארי, סטודנט גיאורגי (עם אנגלית שאינה מובנת לנהג המונית) שנקלע לשיחה מצא לנו נהג שהסכים להוריד את המחיר ל-100 לארי. הדרך למסטיה הייתה מלאה בסכנות לא קטנות, אבנים מתגלגלות (לא הלהקה) בגדלים עד 3 ו-4 מטרים, נחתו על הכביש המפותל שהיה משובש. פרות יושבות או עומדות על הכביש החשוך סיכנו את המונית שנסענו בה ונהג השודים שלנו עבר ביניהן ביעף. להקלת מתח הנסיעה ניהלנו שיחה ערה עם הנהג שסיפר כי הוא נכה מלחמת סוחומי ושעדיין הוא סובל מהלם קרב ובכל זאת הסתדר והתחתן ויש לו 3 ילדים, 4 פרות, 3 חזירים והוא מרוצה מהחיים.
באמצע הדרך המונית התקלקלה ונאלצנו להזעיק עזרה מגיאורגי מהגסטהאוס "שלוה ונרגיזה" השוכן כק"מ לפני מסטיה, עליו עוד יסופר. משא-ומתן קצר וגיאורגי שלח את הדוד שלו עם הג'יפ של האבא שלו תמורת תשלום הדלק. השעה 03:00 לפנות בוקר. גיאורגי לא שמר לנו מקום לינה שהוזמן והסביר שאורחים דתיים לא רצו לעזוב, בקיצור במקום זאת הוא אירגן לנו מקום אצל השכנים. לא הצטערנו, האירוח היה נהדר ובבוקר קמנו כשמחלוננו נראה הקרחון "אושבה" הצופה למסטיה. לפני עזיבתנו את הבית הספקנו לראות את תנור הבישול והחימום הסטנדרטי של הכפריים כשהלחם עדיין בתוכו.
תנומה של מספר שעות. קיבלנו תדרוך של גיאורגי מ"שלוה ונרגיזה" כולל ציור של הדרך ויצאנו עמוסים בציוד לארבעה ימי הליכה. בדרך עברנו במסטיה, לקחנו ממשרד המידע לתיירים מפת מסלולים. המסלול לזבשי היה קל מאוד בתחילתו הליכה לצד הנהר כשרעש הזרימה ליווה אותנו (יומם ולילה בכל הכפרים). שיאו של היום הראשון היה בעלייה תלולה ובלתי נגמרת במעלה הר ירוק ופורח עם ציוצי ציפורים שלא סבלו מחוסר חמצן. והנוף המרהיב בכל הדרך של הקרחון "חלאדי" הניבט מהשביל. בקטע הקשה הסדרנו נשימה בכל מספר מטרים וכשחשנו שהלב חוזר לדופק סדיר המשכנו לקטע הבא.
לאחר השלמת העלייה התגלה לפנינו עמק מקסים ביופיו שהכיל חמישה כפרים על מגדליהם כשבאופק הכפר זבשי, אליו הגענו סחוטים אך מרוצים. בדרך אליו פרושים מרבדי צמחים ופרחים כמו הצמח "שיבא" (לענה, זה ששמים בתה) גדל בר על אלפי מטרים והקרחון "טטנולדי" מעל. בכפר זבשי כמו בכל האזור שפע פרות, חזירים ותרנגולות שנוכחותם הייתה בכל מקום. בפתחו של הכפר חיכתה לנו משפחה שהציעה לנו לינה וארוחות (ריכוז מחירים בסוף הסיפור). הבן גוצ'ה בן ה-17 ידע מעט אנגלית מבית הספר והתקשורת הייתה טובה. מקלחת מים חמים, ארוחה גיאורגית עשירה ומיטה נורמאלית היוו סיום מושלם ליום מתיש. באותו הבית התארחו הזוג מרינה ואודי, תל אביבים נחמדים.
ניסיון מהקושי בנשיאת המשא הכבד של ציוד לארבעה ימים הביא אותנו לשכור סוסה והסייס היה מי אם לא גוצ'ה, שבמקרה הוא מכיר משכיר סוסים וגם מכיר מקומות לינה בכפרים הבאים. עם שחר, אחרי ארוחה מלאה ומשביעה אבל בריאה, יצאנו הפעם רק עם מקלות כשהסוסה עם הציוד צועדת לצידנו. בעלייה הראשונה פגשנו במטיילים שעשו את הלילה בלינה באוהלי סיירים ברמה הצופה לזבשי, משם אפשר לראות את הכפר על מגדליו. בהר מרחוק ראינו זוג מטיילים שטעו בדרך ומנסים לטפס בדרך לא דרך, בלילה כשפגשנו אותם התברר שאלו הם מרינה ואודי מאמש שסיפרו לנו על החוויה המבעיתה של איבוד הדרך וטיפוס בידיים וברגליים על הר תלול.
בהפסקת הצהריים התיישבנו על מרבד ירוק של צמחי ופרחי הסביבה כשהבולטים ביניהם היו החלמוניות שהן קטנות מהחלמוניות בארץ אך יפות לא פחות. בתוך היער העבות ראינו לפתע דצ'ה (בית קיט) לתקופה הקצרה של הקיץ האביבי שנמשך רק שלושה חודשים בשנה. במקרה גוצ'ה, המלווה עם הסוסה, הכיר אותם ואחר שהזמינו אותנו לשתות קפה הסבירו כי זה צריך לשלם על הקפה. טוב שלא הסכמנו לאכול בשר שהם הגישו. מיותר לציין ששפעת הנחלים, המפלים והנביעות סיפקו לנו את המים לשתייה בכל הימים.
עוד יום של הליכה שבסופו ירדנו לכפר אדישי המאוכלס על-ידי שבע משפחות ומנותק כתשעה חודשים בשנה בגלל מזג האויר. בשלושת חודשי ההפשרה מגיעים לכפרים בני משפחה מכל קצות גאורגיה, מסייעים בחליבת הפרות, מייצרים גבינות ויוגורטים, קוצרים עשבים לחודשי החורף שישמשו אוכל לפרות ולחזירים, זורעים תפוחי אדמה וגם אוספים אותם עם ההבשלה.
התארחנו בבית שגוצ'ה הביא אותנו אליו. המחיר קצת יקר מהבתים האחרים וככה זה תמיד כשמישהו מפנה אותך למכרים בכפר הבא. בערב צפינו בחליבת הפרות וחיפשנו עם בני המשפחה בהר אחר פרות שאיחרו לחזור הביתה. מקלחת, אוכל אותנטי, מיטות מוזרות שהשינה בהן נותנת תחושה של שינה בערסל. בבוקר אמרה לי אשתי, חבל שלא שמעתי בקולך והנחתי את המזרן על הריצפה. בבוקר העלה גוצ'ה את מחיר הסוסה מ-60 לארי ליום ל-100 (לדבריו, קיבל הוראה טלפונית מאמא שלו), ואנחנו כידוע באנו לזרום ולא להתמקח.
היום הולכים לאיפרלי, שעתיים של הליכה והגענו לנהר, אדישחלה, שקשה לחצות אותו מבלי להירטב ולקפוא, שהרי הנהר יוצא מתוך הקרחון הסמוך ואינו חס על טמפרטורת גופו של הנכנס לתוכו. אנחנו חצינו על גבי הסוסה ורק חלקי הרגליים נרטבו. תיירים מצ'כיה שחצו רגלית על-מנת לחסוך את מחיר הסוס הגיעו קפואים וכואבים לגדה השנייה.
שוב עלייה תלולה בהר אך ללא הציוד הצלחנו לטפס יותר עד שהנשימה הופכת להיות קשה. בהפסקות הרבות קטפנו פירות פטל, אוכמניות ואגוזים שהיו פזורים למכביר במורדות ההר וסיפקו לנו טעמו של גן עדן בנופים הקסומים. הגענו לאיפרלי. הפעם גוצ'ה הלך ב"מקרה" לבית שהוא מכיר אבל אנחנו התעקשנו לבדוק בבית נוסף ואכן לעומת ההצעה שקיבלנו מהבית שהוא סחב אותנו, בו רצתה בעלת הבית 40 לארי ללינה וארוחות, בבית הסמוך שהחדר היה פשוט חדש וציוד חדש, המיטות סוף סוף היו נוחות, דרשו רק 30 לארי כולל ארוחות. נפרדנו כאן מגוצ'ה שלא שכח להזכיר לנו כי יש לו מכרים באושגולי, תחנתנו הבאה ונתן לנו את מספר הטלפון שלא השתמשנו בו.
על-מנת לצאת מוקדם ביום הרביעי, שכרנו ערב קודם סוסה באיפרלי שתישא עבורנו את הציוד לאושגולי. באיחור של כשעה הגיעה הסוסה ויצאנו בדרך הצמודה לנהר אנגורי. מצד אחד הרים עם יערות עד שמתוכם יורדים פלגים ומפלים לנהר האנגורי שרובו עובר בתוך קניונים יפהפיים ועמוקים. מצד שני הרים עם עצי פרי, משטחי ירק ענקיים בהם רועות פרות וחזירים בשעה שאנשי הכפר עם חרמשים קוצרים ואוספים את העשב לחורף. ההליכה לאושגולי הייתה קלה ורעש המים המרגיעים כמו בשלושת הימים האחרונים ליווה אותנו. הגענו לאושגולי מלאת המגדלים ששימשו כממ"דים בימי המלחמות הקשות. לכל בית היה מגדל אליו ברחו בני המשפחה עד יעבור זעם.
מצאנו חדר שוב אצל משפחה חמה בכפר. מחלון אחד ראינו את הקרחון המרשים "שקארה" ומהשני את החצר שנראתה כמו חמ"ל, האישה רוחצת כלים, עושה כביסה והכל בתוך כיור ענק עם ברז שפתוח יומם ולילה (אגב - בכפרים לא משלמים על המים). הגברים עם שקיות אוכל רותמים סוסים בבוקר לרכוב ולפזר את הפרות למרעה בהרים ולאחר מכן לעלות להרים לקצור את העשב למחסני החורף. הילדים בינתיים עושים סיבובי רכיבה בחצר על הסוסים הפנויים ומונעים מחזירים שכנים לפלוש לחצר.
הלכנו לישון כשהפעם אשתי הורידה את המזרון לרצפה וישנה כמו מלכה. בבוקר התעוררנו לצלילו של מסוק שסקר את העמק ונחת ליד הכנסייה. "זה הנשיא מיכאיל סקאשווילי בא לבקר בכנסייה שלנו" אומרת לי המארחת.
היום הרביעי לטרק היה גם כן חם, אך ההליכה בצד הנהר לעבר הקרחון "שקארה" ציננה את האווירה וכל שנותר לנו זה להילחם בזבובי הסוסים באמצעי דחייה של ד"ר פישר שהבאנו מהארץ. שוב מרבדי פרחים בכל הצבעים, פרפרים והקרחון המהפנט ברקע מושך אותנו אליו. פגשנו קבוצת מטיילים מיפן והחלפנו בינינו את המילה סיונארה וכשהגענו קרוב לקרחון כ-800 מטר מפתחו היו סימוני אזהרה שלא להתקרב יותר, שהרי קרחון כזה שמתחתיו פרצו מים גועשים והיה עטור בסדקים מאיימים, יכול ברגע אחד להתמוטט ולשטוף את העמק, וזאת פרט לאבנים מעליו שהתגלגלו לעינינו כל הזמן. אזהרות לחוד והיפנוזה לחוד. התקרבנו עוד קצת (כמה מאות מטרים, צילמנו והתרחקנו).
בדרך חזרה פגשנו זוג בריטים שברחו מאימת האולימפיאדה בלונדון ובאו עם ילדיהם הקטנים לראות את הקרחון. מרחנו אותם בחומר דוחה החרקים ונפרדנו בשלום לבבי. בחזרה מהקרחון עלינו לבית הקפה הצופה לכפר ולקרחון וישבנו לשתות בירה קרה עם ישראלים שזה עתה פגשנו. לפתע עוברת שיירת ג'יפים של מטיילים מישראל, ממנה יורד חברי צלם העיתונות וצלם הכנסת יצחק הררי, ומספר לי שהופתע לראות אותי מהג'יפ והוא עצר את השיירה. חיבוקים, נישוקים. רעייתו רחל שולפת מצלמה ומנציחה את האירוע. הם עולים לג'יפ, ממשיכים בנסיעתם לצפייה בקרחון "שקארה". קבענו עם הישראלים שאיתם שתינו בירה פגישה למחרת בבוקר בגשר המרכזי של הכפר על-מנת לנסוע יחד למסטיה.
בבוקר פגשנו עוד ישראלים שמחכים כבר ארבע שעות וניסינו להשיג הסעה במחיר נורמלי. תיאבון שני הנהגים שראו את מצוקתנו עלה לרמות גבוהות ואיתו גם המחיר שהם דרשו. המתנה של מספר שעות ומי ימצמץ ראשון הייתה בעוכרינו ורק תייר אמריקני שהבחין במצוקה ובחוצפת הנהגים הגיאורגים הציע להסיע את כולנו חינם את 50 הקילומטרים למסטיה במהמורות ובגשם הזלעפות.
במסטיה גילינו שוב שאין מקום אצל גיאורגי למרות הזמנתנו מבעוד מועד, אך אחותו חיכתה לנו והעבירה אותנו לשכנים שטיפלו בנו כבבני משפחה. אגב, התופעה של אי שמירת מקום מוזמן פקדה עוד תיירים שהגיעו לכל מיני אכסניות וגסטהאוסים במסטיה וגם שם הם הועברו למקומות אחרים. לאחר לילה, כשהמזרן על הרצפה, יצאנו לשדה התעופה במסטיה לתפוס את הטיסה לטביליסי, שוב ביטול הטיסה בגלל מזג האוויר ההפכפך.
שלישיית הולנדים שהיו רשומים לאותה טיסה תפסו יוזמה והחלו לחפש רכב שיסיע אותנו לטביליסי. משדה התעופה אליו הגענו ברגל עם כל הציוד לקחנו טרמפ למסטיה עם מדריך טיולים ישראלי, גבי לוסקי, שהסביר כי אם מתייעצים עם מומחים הטיולים מוצלחים יותר (אנחנו העדפנו את החוויות).
נמצא הרכב שיקח אותנו לטביליסי אך היה עלינו לקחת נהג מחליף בגלל המרחק. עצרנו בכפר סמוך ולרכב נכנס אדם מבוגר ומגושם שריח הצ'צה (משקה אלכוהולי נפוץ בגאורגיה) נודף ממנו למרחקים. סוכם שאם הוא יאחז בהגה, אנחנו נתנגד בתוקף. ההגה ברכב היה בצד ימין והנהג לא יכל להבחין בתנועה ממול לפני עקיפה כך שהוא חייב להסתייע בנהג המחליף שלא היה ממוקד. נהגנו היה מקבל מהמחליף השיכור אישור שהדרך פנויה ואנחנו היינו צועקים "לא! חזור" וכך עשרות פעמים מנענו התנגשות חזיתית של המכונית שהסיעה אותנו. חשבנו בחיוך שאם הנהג היה נוסע בהילוך אחורי כל הדרך (זה רק 600 ק"מ) כי אז הייתה לו שליטה בעקיפה.
הגענו בשלום לטביליסי וכאן הסתיים המסע של פעם אחת בחיים.
מחירים ומקומות
- הטיסה לטביליסי עלתה 1,100 דולר לאדם הלוך וחזור בעונה הבוערת והיא הוזמנה כחודש מראש.
- מונית משדה התעופה למרכז העיר - 30 לארי. תמיד הנהג ינסה לבקש יותר.
- לינה ללילה בחדר של 8 ללא ארוחות - 30 לארי לאדם ב"ארט הוסטל" בעיר טביליסי.
- בחדר זוגי ללא ארוחות "בארט הוסטל" (זול במיוחד) בעיר טביליסי - 70 לארי לזוג ללילה.
- טיסה מטביליסי למסטיה - 75 לארי לאדם, כיוון אחד. בעת ביטול הטיסה הכסף מוחזר במקום.
- לינה ללא ארוחות אצל השכנים של גיאורגי במסטיה - 80 לארי לזוג בחדר זוגי.
- לינה ללילה בכפר זבשי כולל 2 ארוחות - 60 לארי לזוג בחדר זוגי. בבית אחר - 80 לארי.
- סוס ליום אחד מזבשי לאדישי - 60 לארי כולל הסייס.
- לינה ללילה כולל 2 ארוחות באדישי (מכרים של גוצ'ה) - 90 לארי לזוג בחדר זוגי. הסייס גוצ'ה חינם. במקומות אחרים - 40 לארי.
- סוס כולל סייס ליום אחד מאדישי לאיפרלי - 100 לארי.
- לינה ללילה עם 2 ארוחות באיפרלי - 60 לארי בחדר זוגי. במקומות אחרים - 80 לארי.
- סוס ליום אחד מאיפרלי לאושגולי - 70 לארי.
- 2 ארוחות ליום, לינה 2 לילות בחדר זוגי באושגולי - הכל יחד 160 לארי לזוג. אחרים שילמו 25 לארי ללילה לאדם באכסניה ללא ארוחות.
טלפונים
אתר אינטרנט להזמנת מקומות לינה ומחירים:
www.booking.com.
בשדה התעופה ישנם סניפי בנקים להחלפת מטבע. אנחנו קיבלנו 163 לארי ל-100 דולר ארה"ב.
כמו-כן תמיד כדאי לשאול במודיעין לתיירים שקיים בשדה על מחירי נסיעה במונית.
חברת תעופה למסטיה - טל' 591512533.
"ארט הוסטל" טביליסי. בעל המקום בדרי - טל' 59947526, דוא"ל
arthostel.ge@gmail.gmail.com. ישמח גם להסיע אתכם משדה התעופה וחזרה. אנחנו שילמנו 30 לארי לנסיעה.
גיאורגי מגסטהאוס "שלוה ונרגיזה" בכפר לנג'רי, ק"מ אחד לפני מסטיה, שלט גדול בעברית בצד ימין. בחור ששירת בצה"ל מקושר בכל הכפרים. יש לו למעלה מעשרה חדרי אירוח ויכול לסייע. טוב גם לדתיים. טלפונים 598900726, 92443902.
משפחה אצלה התארחנו בלילה האחרון במסטיה - טלפונים maka 555432290, gogi 598500054.
גבי לוסקי, מדריך טיולים גיאוגרפים וג'יפים. אם לא תסעו איתו, תוכלו לקבל טיפים. אימייל
gil585@walla.com.