עם כיפות ועם כאפיות

המשלחת ניהלה שני ימי דיונים, אחד באנקרה הבירה ואחד באיסטנבול. בדיונים השתתפו עשרות אנשים מהליבה הרותחת של הפוליטיקה הטורקית, רובם חברי המפלגה האיסלאמית. מפלגה זו אינה עשויה מעור אחד, ורבים בה הגוונים. רק כדי לסבר את האוזן הישראלית, נתאר לעצמנו מפלגה דתית בישראל הכוללת את סאטמר, שס, דגל התורה, פועלי אגודת ישראל, המפד"ל, הבית היהודי, נאמני תורה ועבודה, הקונסרבטיבים והרפורמים, כולם יחד במפלגה אחת. נראה שזאב יגור עם כבש ונמר עם גדי ירבץ לפני שתקום בישראל מפלגה כזו, אך בטורקיה "מפלגת הצדק והפיתוח" היא כזו. זו כנראה הסיבה שאפשרה לה להיות המפלגה הגדולה ביותר ולכן היא בשלטון, לתשומת לב הפוליטיקאים שלנו. יש בה גוונים רבים, קיצונים ומתונים, מודרניסטים ומסורתיים, אשר האמונה ביושב במרומים מאחדת את כולם. מטבע הדברים, חברי המפלגה שנפגשו עם המשלחת הישראלית היו מבין אלה שמתייחסים לישראל באהדה גדולה יותר מראש ממשלתם, רג'פ טייפ ארדואן. הדיונים נגעו בכל דבר, בלי לעקוף שום בעיה ובלי לפסוח על שום מכשול. הנקודות שעמדו בדיון היו הסכסוך בין ישראל והערבים, דאבוס, המרמרה ומכלול היחסים בין טורקיה וישראל. המפגש המרכזי התנהל באנקרה ביום רביעי, 15 באוגוסט, והשתתפו בו כעשרים חברי "מפלגת הצדק והפיתוח". המפגש החל באווירה קשה במידת מה, אך במהלכו האווירה נרגעה ושני הצדדים הגיעו למסקנה משותפת שהאתגרים העומדים כיום לפני ישראל וטורקיה – אירן, סוריה, לבנון ועוד – גדולים וגורליים הרבה יותר מאירועי 2008–2010. המפגש הסתיים בהחלטה להקים ועדה משותפת שבה שלושה חברים מכל צד כדי להמשיך לנהל דיאלוג שתכליתו תהיה יצירת מצב שבו ממשלות ישראל וטורקיה תמצאנה את הנוסחה שתאפשר להן להשיב את יחסיהן למצב הטוב שהיה בעבר. הדיונים התנהלו ברוח האחווה והחיבה שמפיץ עדנאן אוקטאר. בראש המפגש ישב מר ישר יקיש, שר החוץ הטורקי לשעבר, והוא פרסם את ההודעה הבאה: "ב-15 באוגוסט 2012 סעדנו את סעודת שבירת הצום עם משלחת מישראל. אחרי הסעודה התנהלו חילופי דעות ידידותיים. המשתתפים הטורקים כללו את שר הבריאות לשעבר, חליל שיבגין, שרים וחברי פרלמנט לשעבר, ואותי (יקיש). שתי המשלחות החליפו דעות באופן ידידותי על המצב הנוכחי של היחסים בין טורקיה וישראל, והצביעו על כך שהיחסים המתוחים לא שירתו את האינטרס של אף אחד מהצדדים. במהלך המפגש הושמעו רעיונות שונים כדי למצוא מוצא מהסבך. עם זאת, אף הצעה קונקרטית לא נבעה מהמפגש שכן היה זה המגע הראשון בין שתי המשלחות. לכן הוחלט שכל אחת מהן תמנה צוות של שלושה חברים והם יישארו בקשר ויחליפו מסרים כדי לצמצם את הנושא. לא יהיה קל להתמקד בהצעות ספציפיות אם הדיון יישאר בטווח רחב. חברי הצוות ינסו להגיע להצעות קונקרטיות ולהכין מפגשים נוספים בעתיד אם ההצעות יתגבשו ויצדיקו מפגש נוסף". שר הבריאות לשעבר בממשלת ארדואן, חליל שיבגין, פרסם הודעה דומה, והוסיף: "טוב לראות שיש מאמצים משני הצדדים לקדם ולפתח את היחסים בין טורקיה לישראל, שהידרדרו בעקבות אירוע מאווי מרמרה. עם זאת אני מאמין ששני הצדדים חייבים להתאמץ יותר כדי לקדם את היחסים הללו. מאמצים אלה יתרמו לשלום האזורי והגלובלי".

יודגש שבשום רגע לא ראו ולא הציגו המשלחות הישראלית והטורקית את עצמן כנציגות הממשלות וראשיהן, וכל מטרתן הייתה ליצור הבנה הדדית ואווירה ציבורית בקרב השכבה הפוליטית, שתהיה נוחה יותר לקבלת החלטות של הממשלות. הגם שהמפגשים לא היו מפגשים רשמיים בין המדינות, היה ברור שממשלת טורקיה הייתה מודעת לביקור, שכן ניידת של משטרת טורקיה ליוותה את חברי המשלחת הישראלית ואבטחה אותם בכל תנועותיהם. השתתפותו של הרב יצחק כהן, המכהן כסגן שר האוצר, לא הייתה סוד בממשלת ישראל. המשלחת הישראלית נפגשה גם עם נציג של "המפלגה הרפובליקנית העממית" (המפלגה החילונית שבאופוזיציה), וגם ממפגש ידידותי זה יצאה המשלחת בתחושה טובה. בשולי הדברים חשוב לציין שהצד הטורקי יצא מגדרו כדי להקל את משימת המשלחת. המימון היה כולו של עדנאן אוקטאר, והוא כלל טיסות מהארץ, טיסות פנים, מלון, הסעות ואוכל כשר למהדרין. לאורך כל השהייה היו אנשיו צמודים אלינו ודאגו לכל מחסורנו. אדם משקיע עשרות אלפי דולרים רק למען מטרה שהוא מאמין שהיא חשובה, והחזרת היחסים התקינים בין ישראל וטורקיה חשובה לעדנאן אוקטאר. בימים אלה, שבהם מעטים המוסלמים המוכנים להזדהות עם ישראל, צריך להעלות על נס את פועלו של אוקטאר למען עם ישראל ומדינת ישראל ואת דבריו על שלום ואחווה בין ישראל ושכנותיה. אוקטאר נשאל על מטרת הביקור והשיב: "מטרת הביקור היא לבסס את הידידות בין ישראל וטורקיה, להבטיח שלא יהיה שום מתח בין המדינות, להראות שאהבתנו וחמלתנו לעם היהודי הנמשכת לאורך ההיסטוריה שרירה וקיימת ללא עוררין. יש כמה אנשים המפגינים עוינות לעם היהודי, והביקור היה סטירת לחי בפניהם. משאלת הלב שלנו היא שיהיו יחסים טובים יותר בין טורקיה וישראל, שכן שתי המדינות הללו הן בעלות ברית. לדעתנו העניינים יסתדרו שכן יש חשיבות בשיתוף פעולה עם ישראל מכיוון שהיהודים הם צאצאי הנביאים. מטרתה של פעולתנו בעניין ישראל היא למנוע אסונות. אנחנו תומכים בשלום ומתנגדים למלחמות ולשפיכות דמים. אנחנו קוראים לחירות. האם יש בכך רע? כלל וכלל לא. ברצוננו להבטיח שהם יהיו חברים של טורקיה. האם זה טוב או רע? טוב!" אינני יודע עד כמה קרוב עדנאן אוקטאר לאוזנו של ארדואן, אבל סדרת המפגשים עם אנשי מפלגת השלטון שהוא ארגן עבור המשלחת הישראלית הייתה מרשימה, והוכיחה שהוא מקורב מאוד לחלק מאנשי מפלגת השלטון. הדבר בולט במיוחד בהתחשב בעובדה שהייתה זו כמדומני הפעם הראשונה בשנים האחרונות שבה משלחת ישראלית כזאת מגיעה לטורקיה. אינני טוען שאוקטאר וחברי המשלחות יצרו מהפך ביחסי ישראל וטורקיה, אבל חשנו בבירור שיש בטורקיה בכלל ובמפלגת השלטון בפרט הרבה אנשים שישראל יקרה להם, והם חשים שהגיע הזמן למצוא את הנוסחה שתאפשר לישראל ולטורקיה לסיים את הפרק העגום בתולדות היחסים בין שתיהן.

את עניין המשלחת לטורקיה אפשר לראות במבט רחב יותר: זה שנים שהעולם האיסלאמי שסביבנו הופך לדתי יותר. טורקיה, מצרים, תוניסיה, מרוקו, כוויית, עזה (מדינה איסלאמית כבר חמש שנים, למי שטרם שם לב) וכמובן אירן – בכולן חל שינוי תרבותי, ובעקבותיו שינוי פוליטי לכיוון האיסלאם, כל מדינה לפי סגנונה. יהיה מי שיגיד "כולם קיצונים, כולם טרוריסטים, כולם רוצים לזרוק אותנו לים כי אנחנו מדינה יהודית, דמוקרטית, מודרנית, מערבית וליברלית". למי שמתבטא כך יש על מי לסמוך ועל מה לבסס את דבריו, כי תמיד יהיו הדרשנים והאימאמים שיצדיקו את הראייה הזאת. אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. רק לשם ההשוואה: כמה גוונים של יהדות יש בקרב 13 מיליון היהודים בעולם? אז כמה גוונים של איסלאם יכולים להיות בקרב מיליארד וחצי מוסלמים? אינני טוען שאין קיצונים וטרוריסטים בעולם האיסלאמי, אך יש גם אחרים, שאינם קיצונים ואינם טרוריסטים, והם רואים את עצמם נאמנים לאיסלאם לא פחות מהקיצונים. כמו אצלנו, הרבה מוסלמים מעצבים לעצמם את עולמם הדתי על-פי מערכי הנפש שלהם, על-פי החינוך שקיבלו ועל-פי תמונת העולם התרבותית שלהם שהתגבשה בחייהם הבוגרים. יש בהם רבים המוכנים לקבל את האחר כפי שהוא, גם אם הוא יהודי, ישראלי ואפילו ציוני. האמיצים שבהם יפרסמו זאת, האמיצים יותר יתמכו בפעילות שנועדה לבסס את מעמדה ועוצמתה האזורית של מדינת ישראל, אך האמיצים ביותר לא ינסו להסתיר מהתקשורת ומהציבור בארצם את תמיכתם בה. הבולט ביותר באמיצים הללו הוא עדנאן אוקטאר. נראה שמוסלמים הנאמנים לאיסלאם חשים נוח יותר דווקא עם יהודים מסורתיים, החולקים עמם את האמונה בריבון העולמים, ולכן ייתכן שאת הדרך הקשה והמפרכת של ישראל אל לב העולם המוסלמי שמסביבה יכולים לסלול דווקא הרבנים, בעלי הזקנים, הכיפות והגלימות השחורות. משרד החוץ לא חייב לגייס את הצוערים שלו דווקא מבין חובשי הספסלים של ישיבת 'פורת יוסף' או פוניבז', אבל נראה שהאנשים הנכונים לניהול שיג ושיח עם מוסלמים נאמנים לדתם ולמסורתם אינם דווקא בוגרי בית מדרשם התרבותי של שמעון פרס, יוסי ביילין ואלון ליאל. המסילות ללבותיהם של שכנינו, הסימפתיים יותר והסימפתיים פחות, נסללות בסופו של דבר באמצעות מגע אישי. המשלחת לטורקיה הוכיחה, על כל פנים לי, שחשוב שמדינת ישראל תיוצג באופן שיקל על קבלתה אצל השכנים המסורתיים, ושלא כל מדינת ישראל היא חילונית וליברלית. יש אצלנו מספיק אנשים מסורתיים, בעלי הופעה מסורתית, שמפאת הכבוד ששכנינו רוחשים למסורת דווקא הם יכולים למצוא את הדרך לנהל את מגעיה של ישראל עם שכניה באופן שלא יעורר נוגדנים תרבותיים. חשוב גם שהם ידברו בלשונות האזור – ערבית, טורקית ופרסית – וחשוב שהם יעברו הכשרה מקצועית בניהול מו"מ ודיפלומטיה. להם יהיה קל יותר להגיע להישגים דיפלומטיים עם שכנינו המוסלמים המסורתיים, וראוי שמשרד החוץ ולשכת ראש הממשלה ייתנו את דעתם על כך. וא-סלאם עליכום ורחמת אללה וברכאתהו.